

כשאני מרימה את עיניי מקריאת הטוקבקים המזלזלים אני לא רואה סביבי קורבנות וגם לא בליינים פריווילגיים

מאחורי היוזמה הצבאית של ראש הממשלה נתניהו עומדת הפרשנות ההיסטורית של פרופ' נתניהו

אני בלונדון, והמדינה שלי במלחמה קיומית וכל מה שאני רוצה זה לחזור אליה


ההספד של לאה ברהנה על בנה אופק ניפץ לי את חומת ההדחקה של הכאב ושל צער המלחמה

דרמה, מתח, זומבים, עיון וגם פתגמים רוסיים - יבול שבוע הספר תשפ"ה שופע מתמיד. ההמלצות שלנו



בלי הרבה אפקטים "קראטה קיד: הגדולים מכולם" מספק רגעים של נוסטלגיה להורים ומצליח לסחוף גם את הילדים

קשה זיווגם של ישראל, ועוד יותר קשה זיווגם של מי שהתגרשו כדת משה וישראל



גם עכשיו יש פירות על העצים, וילדים רכים ששרים מול גננות אוהבות במידת האפשרות

אם לומר בכנות, מבחינה תועלתנית לא ברור שהמוסריות החדשה מועילה במשהו למישהו

עוד לפני שהספיקה לעלות על המסכים שלכם, חוליגנים כבר הספיקה להימכר לחו"ל ונראה שיש לכך סיבה טובה


מכל התחביבים בעולם, לא שיערתי שמה שיתפוס אותי הוא טיפוח מרפסת פורחת

מה שביקשה אחותה של צאלה גז הוא התפילה הפנימית שכולנו זקוקים לה, תפילה על האהבה


לראות בימים אלו את הסדרה ״המזח״ זו חוויה קצת טראומטית, ועם זאת יש בה גם ממד של הקלה

כאשר לוחצים על הציבור להביע דעה, צריך לזכור שהיא יכולה להשתנות במהירות


זיכרון קולקטיבי זה דבר מדהים. אבל כשזיכרון קולקטיבי נפרט לזיכרונות אישיים זה כבר פלא





סדרות מתח שמתעלות על המציאות, סיפורי רצח שמעלים דופק, וגם קצת הומור
