זיכרון ילדות תרבותי. הזיכרון שהכי חרוט לי מהילדות הוא הלילות שבהם אמא שלי הייתה יושבת איתי ועם האחים שלי ומספרת סיפורים עממיים אתיופיים. הסיפורים שלה היו מלאים ביצירתיות, דמיון ועומק, עד שלילה אחד פשוט לא שמנו לב שהבוקר כבר הגיע. זה היה זמן מיוחד שבו היינו יחד, והסיפורים הפכו לחוויה קסומה ומלאת חיים.
ספר שקראת פעמיים. ״הנזיר שמכר את הפרארי שלו״ הספר עוסק באיזון ובחיפוש אחר חיים שמבוססים על משמעות, חיבור פנימי ופשטות – נושאים שמדברים אליי מאוד. גם בסינגל החדש שהוצאתי אני מדברת על המאבק בין ערכים מנוגדים: בין הדרישה המתמדת לפרודוקטיביות, הצלחה ושלמות, לבין הצורך בקצב איטי, בחיים עם עומק, קהילה ונשימה. אני חושבת הרבה על המקום הזה שבו אנחנו מרגישים קרועים בין שני עולמות – ומזכיר לנו לעצור לרגע, לחשוב מה באמת חשוב לנו ולהישאר נאמנים לעצמנו.
דמות שמעניקה לך השראה. אמא שלי. מאז שהייתה ילדה חלמה ללמוד, אבל נאלצה לעזוב את בית הספר כדי לעזור לאמה. כשהגיעה לארץ, היא עבדה קשה בלי להתלונן – רק כדי שלנו, הילדים שלה, לא יחסר דבר. גם כשלא היה לה, היא תמיד נתנה, תמיד עזרה, תמיד בחרה בטוב. ברגעים קשים, אני נזכרת בכוח שלה, באהבה שלה, ובדרך שבה לימדה אותי מהי נתינה אמיתית, עוצמה שקטה ואהבה ללא תנאים – והיא מלווה אותי בכל צעד בחיים.
הכי מעניין
מקום המפלט שלך בימים קשים אלו. אני גרה בלוס־אנג'לס, ולכן חווה את התקופה הקשה בישראל מרחוק, אך זה בכל זאת משפיע עליי מאוד ולא פשוט להתמודד עם כל המתרחש. מקום המפלט שלי הוא הילד שלי. המשחק איתו מזכיר לי לראות את העולם דרך עיניים טהורות ותמימות ומכניס לחיי הרבה אור, צחוק ושמחה. הוא נותן לי כוח להאמין בימים טובים יותר, כי אנחנו חייבים את זה - למען ילדינו ולעתיד שלנו. ברגעים האלה אני מוצאת קצת הפוגה מהקושי, ומקבלת דרך פשטות החיים והאהבה הטהורה שלו כוח ותקווה להמשיך.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם נינה סימון. לשמוע את הקול שלה מקרוב, לא כשהיא שרה – אלא כשהיא פשוט מדברת, נושמת, משתפת. היא נשאה בתוכה כל כך הרבה כאב, יופי, ומאבק, ובכל זאת הצליחה לעמוד באומץ מול עולם שלא תמיד ידע להכיל אותה. הייתי רוצה להבין איך היא שמרה על עצמה בתוך כל הרעש, ואיך בחרה שוב ושוב לא לוותר על האמת שלה.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. זו אחת השאלות הכי קשות בעיניי, כי אין דמות ספציפית אחת שאני רוצה להיות – אלא יותר סקרנות לחוות חיים אחרים. הייתי רוצה לטעום, אפילו ליום אחד, את נקודת המבט של אדם בעמדת כוח והשפעה גדולה, אבל גם של מישהו שחי בלי בית ובלי ביטחון. מעניין אותי להבין איך זה לחיות בתקופה אחרת או בתרבות רחוקה משלי. רק ליום – להרגיש, לראות, להבין מה זה להיות מישהו אחר לגמרי.
מה מצחיק אותך. הרגעים הקטנים והבלתי מתוכננים – שיחות משפחתיות שגולשות לצחוק מתגלגל, זיכרונות מסיטואציות ישנות שאף פעם לא נמאס להזכיר ובדיחות פנימיות שרק אנחנו מבינים. אני אוהבת קומדיה, ואם יש משהו שמרים לי את מצב הרוח – זה לצחוק עד שכואבת לי הבטן.