לילו וסטיץ': עיבוד עצל לסרט האנימציה האהוב

מאז ש"ברבי" ו"אופנהיימר" יצאו באותו שבוע ב־2023 והפכו לאירוע "ברבנהיימר" מנתץ הקופות, הוליווד מנסה לשחזר את ההצלחה. בשנה שעברה "גלידאטור 2" ו"מרשעת" הצליחו לא רע וכעת מתייצבים למשימה עיבוד הלייב־אקשן החדש של דיסני ל"לילו וסטיץ'" ומולו "משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי", הפרק החדש בסדרת האקשן של טום קרוז.

מה לא נכתב על סדרת משימה בלתי אפשרית, הזיכיון הקולנועי האדיר שהחל ב־1996 וסרטיו הפכו במרוצת השנים לחוד החנית של הפקות האקשן. כעת הגענו לקו הסיום. "משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי" הוא הסרט האחרון בסדרה (לפחות כרגע), ולפני הכול נאמר שהוא אומנם ממשיך לשמור על הפירמה, אך שאפתנותם של היוצרים להפוך אותו לגדול ביותר בזיכיון גם מכבידה לעיתים על התוצאה הסופית. ראשית, היות שמדובר בהמשך ישיר לפרק הקודם, חצי השעה הראשונה מוקדשת לאקספוזיציה כה מהירה ודחוסה בדמויות ואירועים, שהיא בעיקר מצליחה לבלבל ולהתיש. כדי להעצים את כובד המשקל הדרמטי החליטו היוצרים גם להציב את הסרט רטרואקטיבית כמערכה המסיימת של רצף אירועים גורליים שהחל עוד בסרט הראשון ונשזר לאורך כל פרקי הסדרה. התוצאה מרגישה לא פעם מאולצת ומסורבלת ובסופו של דבר, מיותרת. בנוסף, הרצון להגדיל את הסיכון למקסימום האפשרי דוחף את הסיפור לא פעם למופרכות עלילתית ממש על גבול המדע הבדיוני, וזו מתנגשת עם הטון הריאליסטי האינהרנטי לז'אנר הריגול. אלא שמנגד, דווקא האקשן עצמו, ולא משנה עד כמה פעולותיו של הגיבור דוחקות לקצה את השהיית אי־אמון הצופים, תמיד עוזר לעגן את החוויה בריאליזם. זה קורה קודם כול בשל האופן השקול והנהיר שבו הבמאי־תסריטאי כריסטופר מק'קווארי ניגש לבימוי סצנות הענק שלו, וכמובן בזכות האמינות שקרוז הטוטאלי מספק כשהוא מבצע כהרגלו את כל הפעלולים בעצמו, בלוקיישנים האמיתיים. יחד עם זאת צריך להודות - האקשן אינו לגמרי בשיאו כאן ויש גם פחות ממנו. הוא עדיין אדיר בכל קנה מידה, אבל כשהסטנדרט הוא כה גבוה, בלתי אפשרי להמשיך להעלות תמיד את הרף.

סיומה של הסדרה הוא בהחלט סופו של עידן, וגם אם לא מדובר בפרק הכי טוב שלה, זהו עדיין בידור פנומנלי. מומלץ לחוות אותו באולם הכי גדול ורועש שתמצאו.

"לילו וסטיץ'" המקורי מ־2002 לא היה הצלחה קופתית גדולה, אבל עם השנים ובעיקר לאחר כניסתו של שירות דיסני פלוס, צבר הסרט פופולריות עצומה והפך למפלצת מרצ'נדייז. בדיסני החליטו שזה הזמן להגדיל את מכרה הזהב הזה וזו הסיבה היחידה להפקת הגרסה החדשה. העלילה, כזכור, מלווה חייזר מסוכן תוצר מעבדה שבורח מעולמו ומגיע לכדור הארץ, שם הוא יוצר קשר אמיץ עם לילו, ילדה יתומה ילידת הוואי החיה עם אחותה. כדי לשמור על הנוסחה המנצחת, בדיסני לא ממש התאמצו מבחינה יצירתית. הסרט חוזר כמעט על כל הביטים של המקור ואינו מציע שום פרשנות עדכנית או שיפורים במחלקות ההומור או הרגש.

ההישג הגדול ביותר נמצא בליהוק שקולע בול במקום הכי חשוב - הדינמיקה שבין שני הגיבורים. הטרנספורמציה של סטיץ' מדמות מאוירת לגרסה ממוחשבת עוברת חלק לגמרי הרבה בזכות חזרתו של כריס סנדרס (שאף ביים את המקור) לעמדת הדיבוב, ומאיה קילוהה כלילו הצעירה, מקסימה וכובשת. אלא שבעיבוד לגרסת הלייב־אקשן הרבה דברים שעבדו בפורמט של סרט אנימציה נראים כעת ילדותיים מאוד ומתקשים לשכנע - ההומור צפוי ומקרטע, תחושת הסכנה אינה קיימת והדרמה האנושית פשטנית, מתאמצת ונטולת מתח. התוצאה היא חוויה שאומנם תשמח את הקהל הצעיר או הלום הנוסטלגיה, אבל קשה שלא לעשות השוואה לא מחמיאה לאבא של סרטי הז'אנר - "אי.טי." של סטיבן ספילברג, שהראה שסרט ילדים על חברות בין חייזר וילד יכול גם להיות מורכב דרמטית ועמוק רגשית.

משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי ארה"ב 2025, בימוי: כריסטופר מק'קווארי 169 דק'

לילו וסטיץ' ארה"ב 2025, בימוי: דין פליישר - קמפ 108 דק'