מוצש
הסדרה המעולה על ואנונו הופכת את הבוגד לגיבור ישראל
אדגר רייט מביא הרבה פאן ב"הנרדף" אבל לא מצליח ליצור ערך מוסף
"הנרדף" מפספס את הרובד הסאטירי שלו, אבל נשאר מותחן אקשן מבדר
ההסכת "הצייצנים" נופל לז'אנר המשעמם של כמעט מפורסמים
בהסכת ״הצייצנים״ השיח על עמדות המרואיין נשמע לעיתים קרובות מוכר ונדוש
הספר על ארבע קשישות שיוצאות למסע חיסול, סובל מעודף אג'נדה
חרף העיסוק בתמות חשובות וגיבורות חד–פעמיות, משהו בספר המתח הזה לא מתרומם
מערכת היחסים הרעילה שלי עם אופנה זולה
גבר בן שישים עוצר את החיים והולך לראות פרחים ורודים בירושלים
החיים קורים כל הזמן ואין זמן לעצור רגע, להתבונן ולהקשיב, לראות ולאהוב
כן, אנחנו אוהבים ילדים וכן, בחרנו לחכות לפני שנהפוך להורים
אין צורך לחלק לי סגולות להיריון ובטח שלא לרחם עליי. אפילו שהכול בסדר, זה מכאיב לי
יצאתי לביקור פיוס בכפר הסמוך אבל לא הגעתי בגלל הפיגוע
לאחר התלבטויות רבות יצאתי לבקר את המוכתר מהכפר הסמוך. בדרכי לשם, יצאו שני פלסטינים למסע הרג
מי שמפחד להסכים עם השמאל משעבד את עצמו לשמאל
לפעמים נדמה שהשתלטה עלינו תפיסה שמכתירה את הניצחון על היריב הפוליטי כערך עליון
מיצב בעקבות נחל עוז ושלושים מופעי מחול: מה שעולה השבוע
זיכרונות מהפריפריה של ירושלים
"הטורף" החדש מתאים גם לילדים אבל חוטא לגמרי לדמות הראשית
"הטורף: שטח פראי" הוא סרט אקשן מד"ב מהנה, אך חוטא לדמותו הקלאסית של ״הטורף״
היה טוב או רע: הדיאלוג בין בוגרי הקיבוץ על הילדות שלהם
בספרה החדש יעל נאמן שומרת על עמדה ניטרלית בשאלה האם היה טוב או רע כילדה בקיבוץ
מהרפורמה המשפטית ועד ערוץ 14: יש סימטריה בעולם
צריך לאחוז את המטוטלת במתינות ואז לקרב אותה לאט ובזהירות אל המרכז
כדאי לשמוע גם פרקים של "שיר אחד" על שירים שלא מעניינים אתכם
ההסכת שלוקח שירים ויוצרים שכולנו מכירים, וביד אמן חושף פרטים קטנים עליהם שלא שמענו בשום מקום
הורסת: סדרה שכמוה עדיין לא ראיתם בישראל
מה היה קורה אם היינו מתעלמים מהפרובוקציה של מאמן הכושר?
בין הגירוי לתגובה יש רווח, ובאותו רווח טמון הכוח שלנו לבחור את ההתייחסות שלנו
בניגוד לאיוב, אלי שרעבי לא שואל בספר שלו שאלות
אני אדם רגיש וחלש וחשוף, אבל כשקראתי את הספר של אלי שרעבי דווקא התחזקתי
האמת הבסיסית על הטבע האנושי שהפרוגרסיבים לא אוהבים
בעוד גנטיקאים חושפים עובדות על טבענו המולד, חוקרים במדעי החברה מתעלמים מהן כליל
פסטיבל הסרטים האיראני ורבקה זוהר שוב על הבמה: מה שעולה השבוע
הייתי שומע את הנאומים של המשגיחים ומרגיש בכל מאודי שהם טועים
כל השנים, המשגיחים בחברה החרדית ניסו לרסק לי את האמון באהבה. מה לעשות שהם לא הצליחו
נירנברג: לא סרט אוסקרים אבל חוויה מרתקת
הסדרה החדשה של נועה קולר נהדרת אבל לא מתאימה לכל אחד
הספר על חוסר הקשב מעניין אבל מתפזר בעצמו
ספר עיון חדש מנסה לגעת בחוסר הריכוז שלנו, ולמרות פיזור מסוים הוא מצליח לעשות בו איזשהו סדר
הבחורה מהסטורי עובדת כמו הסיני הזקן
מוכרת התיקים מהסטורי לא מפחדת לטעות. או אולי כן, אבל זה לא עוצר אותה
לפני שמוציאים עוד הודעת גינוי, צריך לקפוץ לגבעה ממול עם סיר מרק
חמלה עשויה להתפרש כהזדהות, וככל שהתופעה היא חלק מאיתנו, כך אנחנו מתאמצים יותר להתנער ממנה
החטופים חזרו והלב השבור מתנחם, אז למה המועקה הסמיכה נותרה?
כל חטוף שחוזר הביתה, כל חלל שנטמן באדמת ישראל, מביא איתו רגיעה כזאת עמומה
איך לעשות הסכת?
שיר ראובן מצליחה להיות חדה, קלילה ועמוקה בו–זמנית וזה לא כזה קל
הציונות הדתית צריכה לזכור: כשמוותרים בשם האחדות זו לא אחדות
אסור לבטל את דעתנו למען האחדות. התבטלות אינה מולידה אחדות, אלא עבדות
