אמריקה סערה באחרונה בגלל פרסומת לג'ינס. הפרסומת הכריזה שלדוגמנית המופיעה בה יש "גֶנים טובים"; באנגלית גם לגנים קוראים "ג'ינס". זו לא הייתה פרסומת מעודנת במיוחד, אבל לא בגלל זה היא הותקפה. פרוגרסיבים האשימו את הפרסומת בגזענות, כאילו עצם הקביעה שלמישהו יש גנים טובים יותר עלולה להביא למסקנה שלבנים נעלים על שחורים. מוטב שנתעלם מפרסומות פרובוקטיביות ונתמקד בשאלה עצמה: האם באמת בגלל החשש מגזענות אסור לנו לדבר על גנים?

האמת היא, שהגנטיקה דווקא מלמדת שההבדלים הגנטיים בינינו קטנים למדי. 99.9% מהגנים האנושיים משותפים לכל בני האדם בעולם. בני אדם מאוד דומים זה לזה. חִשבו, למשל, על כלבים: כלב דני ענק גבוה פי ארבעה מכלב צ'יוואווה (אף שגם ההבדל הגנטי ביניהם לא גדול). אין שום קבוצה אתנית אנושית שגבוהה בממוצע פי ארבעה מקבוצה אתנית אחרת. חייזר מכוכב אחר לא היה מצליח להבדיל בינינו.

במבט ראשון, העובדות הגנטיות הללו צריכות לכאורה לשמח את הפרוגרסיבים, שיכולים לשלב אותן בהשקפתם הבסיסית: החברה האנושית יכולה להיות גן עדן שוויוני, לולא המוסדות הדכאניים שכפו עליה בעלי הכוח. צריך לפרק את המוסדות הללו – משפחה, קהילה ומסורת – ואז נזכה לשוויון, לאושר ולעושר. אך בפועל פרוגרסיבים לרוב מתרחקים מהדגשת חשיבותם של הגנים, אפילו אלו המשותפים לכולנו, כי משתמע מכך שלבני אדם יש טבע מולד ויציב. החשיבה הפרוגרסיבית מניחה שמוסדות החברה אינם מבטאים דיאלוג עם טבע האדם הנצחי, אלא רק הסללה דכאנית. לכן הם סולדים לא רק מדיבור על הבדלים גנטיים, אלא גם מהקביעה שההתנהגות שלנו נגזרת ממכנה משותף גנטי רחב. התיאוריה שלהם יכולה לעבוד רק אם מתכחשים לגמרי לטבע האנושי, ומעמידים פנים שהוא גמיש כבצק.

חוקרים במדעי החברה הנוטים לחשיבה פרוגרסיבית תמכו בגישה זו. "טבע האדם הוא הגולמי והסתמי מכל חומרי הגלם", אמרה האנתרופולוגית הנודעת מרגרט מיד, ועמיתה למקצוע קליפורד גירץ הצהיר: "טבע אנושי בלתי תלוי בתרבות אינו קיים כלל". למזלנו אנתרופולוג אחר, דונלד בראון, החל לחשוד באקסיומות שלימדו אותו באוניברסיטה, ויצא למסע מחקר לבדיקתן. מסקנתו הייתה הפוכה: כל החברות האנושיות המוכרות לנו דומות מאוד זו לזו, משום שטבע האדם דומה. בספרו האנגלי "אוניברסלים אנושיים" מנה בראון עשרות מאפיינים חברתיים ותרבותיים שקיימים בכל חברה אנושית ישנה וחדשה, כולל אמונות דתיות, השקפות מוסריות (למשל, החובה לקיים הבטחות), חלוקת עבודה בין גברים לנשים, איסור על גילוי עריות (לכל הפחות בין אם לבנה) וכללי צניעות. מוסדות חברתיים לא נולדו מתוך דיכוי שרירותי, אלא מתוך ניסיון רב־דורות להפיק מטבע האדם את המיטב. כיוון שטבע האדם קבוע, גם הפתרונות החברתיים דומים.

בעוד גנטיקאים חושפים עוד ועוד עובדות על טבענו המולד, רוב החוקרים במדעי החברה משקיעים יותר ויותר אנרגיה אינטלקטואלית בהתעלמות מהטבע הזה. ההשקפה שהם מפיצים מביאה לעיתים להפרזות מגוחכות. השבוע פורסם שהוועד האולימפי עומד סוף־סוף לאסור על מי שנולד כגבר להשתתף בתחרויות ספורט של נשים. בעשור האחרון התנהג עולם הספורט כאילו ההבדלים בין גברים לנשים אינם עובדה גנטית מוצקה אלא הבניה חברתית שרירותית. העמדת הפנים המדהימה הזו מלמדת איזו השפעה עצומה יש לתיאוריות פרוגרסיביות קיצוניות, גם כשהן מתנגשות בניסיון ההיסטורי, בשכל הישר ובעובדות המוצקות. השכל הישר מכיר בכך שגברים ונשים דומים יותר מאשר שונים, "הִשווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה", אך שיש ביניהם גם הבדלים מולדים, בגוף ובנפש. השכל הישר מעריך את המוסדות החברתיים שנולדו מתוך ההבדלים הללו – גם אם המוסדות הללו אינם מושלמים.

בדברי חז"ל נוכל למצוא מודל מופתי של יחס בריא לתורשה המולדת שלנו. הגמרא אומרת שמי שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים (שבת קנו). בתרגום לשפה המדעית המודרנית נאמר שיש אנשים שנולדו עם נטייה גנטית לאלימות. על כך מוסיף רב אשי שאדם כזה יכול לבחור האם להיות פושע, רופא, מוהל או שוחט. זה דומה למנגנון שפרויד כינה "סובלימציה": לא להתכחש לנטיות הטבעיות שלנו, אלא לתעל אותן לכיוונים חיוביים. הגנטיקה שלנו משפיעה עלינו מאוד, אך היא אינה גזירת גורל: התרבות המסורתית שלנו מלמדת אותנו איך לנצל אותה לטובה, בעזרת בחירתנו החופשית.

motzash.navon@gmail.com