נתחיל מהסוף, אנחנו נשואים שנתיים ואין לנו כרגע ילדים, לגמרי מבחירה.
כשרואים אותי מחזיקה תינוק של בת משפחה באירוע או תינוקת של חברה בעבודה, מיד מגיעה השאלה: "כמה זמן את נשואה?" ואני, שכבר יודעת לאן זה הולך, עונה בחיוך "שנתיים", ומיד מגיעה שאלה נוספת "ויש לכם ילדים?" ועם אותו חיוך אני עונה "לא".
השאלה הזו והמבט הכאוב איכשהו תמיד צובטים, גם כשאת בינך לבין עצמך יודעת שבסך הכול לקחתם רגע לעצמכם. עדיין, הצער של השואלת (כי הרי ברור שרק אישה תעז) מצליח לגרום לי לזוז באי־נוחות עם עצמי כאילו עשיתי משהו לא בסדר כשבחרתי להקדיש זמן לעצמי ולזוגיות שלי. וכואב לי הלב, גם על מי שנמצאת בצד השני, אולי אפילו בעיקר עליה, כשאני רואה כמה היא מרחמת עליי ודואגת בבת אחת, ואני רק רוצה לומר לה שהכול בסדר, זה מה שאנחנו רוצים, ועד כמה שאנחנו יודעים הכול אצלנו תקין, ואנחנו אוהבים ילדים ובכל זאת בחרנו לחכות קצת לפני שנהפוך להורים.
הכי מעניין
| צילום:
ואין שום צורך לחלק לי סגולות (אוהבת אתכן דודות יקרות שלי), אבל גם הפעם לא ביקשתי לאכול ריבת אתרוגים, לשנות את השם שלי לשם שהוא "רק של בנות" או להיות זאת שמעבירה את התינוק החדש בברית של הנכד. אנחנו בסך הכול מעוניינים לבנות את הבית שלנו ואת עצמנו, לפני שאנחנו עושים מעשה והופכים להורים. אנחנו רוצים לצבור חוויות כזוג, לחזק את החיבור בינינו, להכיר קצת מעבר למה שהתאפשר לנו בדייטים שלפני החתונה, וגם כיחידים, לבסס את עצמנו, ללמוד ולעבוד ביציבות בלי לרוץ בחזרה להורים כשקשה. הצעד הזה הוא כנראה הדבר היחיד בחיים שהוא ממש אל־חזור, וטוב שכך, אבל כשבוחרים בו כדאי להיות בטוחים.
התחתנו בני 23, גיל צעיר מספיק כדי שנהיה רגועים בקשר לשעון הביולוגי. יש לנו עוד מספיק זמן כדי שניקח תקופה לעצמנו, שנלמד איך זה לגור יחד, לטוס יחד, לרכוש השכלה ומקצוע, לפרנס בית, וקצת למצוא את עצמנו בתוך כל העולם הזה שנקרא חיי נישואים.
ושלא תטעו. אני מאוהבת בתינוקות, החלום להיות אימא הוא גם החלום שלי, אני הדודה המסורה בעולם ותמיד התנדבתי ראשונה לעזור עם כל תינוק סביבי, ובכל זאת הטבעת על האצבע או המטפחת על הראש לא הפכו אותי כאישה ואותנו כזוג למוכנים להורות באופן אוטומטי, זה לא כפתור שלוחצים עליו. זה עניין דינמי, בתקופה מסוימת אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו עדיין לא שם וכעבור מספר חודשים זה יכול להשתנות, הראש והלב אולי ייפתחו לרעיון שהגיע הזמן ונהיה מוכנים.
עוד כתבות בנושא
נשים שנמצאות בניסיונות ארוכים להפוך לאימהות חוו במשך השנים שאלות פולשניות שהביאו אותן לטבוע את הביטוי "צאו לי מהרחם" וביקשו פרטיות, ובצדק. הסיפור שלנו הוא אחר, אך גם אנחנו, הנשים והזוגות שפשוט מבקשים רגע לחכות, לא מעוניינים שתשאלו בכל חג או שבת, שתצאו מנקודת הנחה שמשהו בנו כנראה לא בסדר, ובטח לא שתניחו יד על הבטן בציפייה למצוא שם משהו. הדבר היחיד שתמצאו שם הוא אולי כמה קילוגרמים עודפים מתקופת החגים והרבה תסביכי גוף שבזה הרגע הגדלתם בעוד כמה מידות.