הטענה העיקרית המופנית כלפיי כשאני כותב על אקטואליה היא: תפסיק עם הסימטריה. די להאשים קיצונים משני הצדדים. לא נכון לומר ש"כולם אשמים". יש צדק בעולם, יש אמת, ולא תמיד הכול אותו דבר. אתה יכול לבקר חסימת כבישים או גילויי סרבנות משמאל בלי לציין שהיו כאלה בעבר גם מימין. מותר לך למחות נגד התבטאויות מפלגות של חברי הממשלה בלי להתאמץ למצוא כאלו גם מקרב חברי האופוזיציה.

ואני מבקש לטעון שדווקא יש סימטריה. בהגדרה תהיה סימטריה. וגם אם במבט ראשון אינך רואה כזו, עליך לחפש ולאתר אותה. אם אתה מתרעם על צד ימין של המפה שמוביל רפורמה משפטית קצת חריפה, בדוק אם זו אינה תמונת ראי למהפכה שהגיעה לפני שלושים שנה משמאל. אם מרגיזים אותך הסילופים שבערוץ 14, דמיין לרגע איך הרגישו אוהדי ינון מגל כשיכלו לבחור רק בין יונית לוי בערוץ 12 לרביב דרוקר ב־13. וגם להפך כמובן. סימטריה היא דו־צדדית. אם לא אהבת את הדרך שבה קודמה תוכנית ההתנתקות, נסה להיזכר עד כמה דמוקרטי היה האופן שבו נבלמו הסכמי אוסלו. מדובר בתופעה עולמית (באנגלית קוראים לה "בקלאש"): אם מינית לנשיאות ארצות הברית את טראמפ, אל תתפלא למצוא בראשות העיר ניו־יורק את זוהרן ממדאני.

תמיד תהיה סימטריה, כי העולם פועל לפי חוק פעולה-תגובה של ניוטון, שלפיו כאשר גוף מפעיל כוח כלשהו על גוף אחר, הגוף האחר יפעיל כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו. עמדו על כך גדולי הפילוסופים, מאנכסימנדרוס ועד הרקליטוס, מהגל ועד מרקס. הבינו זאת גם חכמינו ז"ל, כשתלו את הזעקה הגדולה והמרה שגרם המן למרדכי, בזעקה שגרם אלף שנה קודם יעקב אבינו לעשו כשלקח במרמה את ברכתו. היה ברור להם שגם הקפריזה הכי שטנית ואכזרית של האויב, יש לה איזושהי מקבילה שהגיעה מהצד שלנו.

הדוגמה של יעקב ועשו היא חשובה כדי לשלול טעות מרה שעשויה להיות ביחס לתפיסת עולם סימטרית. תפיסה סימטרית איננה משתקת. עצם ההבנה שיש סיבה לעוול, איננה מצדיקה אותו. לא תהיה לנו שום בעיה למחות את זכרו של המן, וגם לחגוג את תבוסתו, יהיו אשר יהיו זרמי העומק המסבירים את מעשיו. לכן ממש תוך כדי שאני ממטיר פגזים על עזה, משוכנע לחלוטין בצדקתי, האזנתי וקראתי עדויות על סבלות התושבים, ממלמל לעצמי "הם ישנאו אותנו על כל זה מאות שנים". ולהבדיל אינספור הבדלות, אני מודע לכך שקיתונות הזעם והבוז המוטחים בחרדים לא נולדו ללא סיבה, אבל יודע שביום מן הימים, אולי כשהחרדים יהיו הרוב, הם יגררו תגובה.

תפיסה סימטרית אסור לה שתידרדר לכדי וואטאבאוטיזם. רוצה לומר: "אתם עשיתם בעצמכם אותו דבר, אז עכשיו לנו מותר". ההפך הגמור הוא הנכון. בשעה שהוואטאבאוטיזם חוגג את הסימטריה ההרסנית ומעצים אותה, ראייה נכונה של המציאות תחתור דווקא למתן אותה.

יש דרכים למתן את הסימטריה. אפשר לצמצם את העוצמה של תנועת המטוטלת. אפשר לבחור, כשהמטוטלת נעה לעברי, לא להדוף אותה במלוא הכוח ולהפוך את מסלולה, אלא לאחוז בה רגע, במתינות, ואז לקרב אותה לאט ובזהירות אל עבר המרכז. כדאי, גם כשרוצים ליצור תיקון, להשתמש בטרמינולוגיה של דיאלוג וחיפוש אחר טוב משותף, במקום בשפת הניצחון שמייצרת התנגדות. עדיף להתמקד בשינויים ממשיים, כאלו שחולפים מתחת לרדאר, במקום לנפץ בקול גדול סמלים מעוררי אמוציות.

העובדה שיש תנועת מטוטלת ביקום, יש בה גם הרבה תקווה. בזוהר הקדוש כתוב שזוהי מתנה שירדה אל העולם כדי להביא אליו איזון, ולאפשר דיאלוג והפריה בין הכוחות הפועלים בו. והיא הולכת וגוברת ככל שהעולם צועד אל עבר תיקונו. כיום כבר לא חולפות עשרות שנים בין תנועה לניגודה. אייטם תקשורתי חריף לצד אחד יזכה בתוך דקות למבול תגובות מנגד. אבל זו מתנה שדורשת הרבה מאוד חוכמה, המון סבלנות. אחרי הכול, גם דחיפה חזקה מדי אל עבר המרכז עשויה לעודד תנועה נגדית אל הקצוות.