



שמחת תורה הוא יום שמח, אבל לפי חז"ל הפסוקים האחרונים של התורה נכתבו לא בדיו אלא בדמעות

"היה בו איזון שלם של כוחות": אוסף סיפורים על אדם גדול שחי בינינו




הכשל נובע כל העת מנקודה אחת: התעלמות מהממד הרוחני ארוך הטווח, והתמקדות באקטואליה החומרית הנוכחית

כשניגשים ללמוד בבית המדרש יש הסכמה לא כתובה לקבל את כל החבילה

יש פעמים בחיים שהניסיון הראשון נכשל. ברוך השם שיש לפעמים הזדמנות שנייה










התורה היא דבר כל כך חי וכל כך דינמי וכל כך קיים בחיים שלי, גם היום




אני מאוד קשור ואוהב את החומשים, אז למה יש לי תחושת פספוס בשמחת תורה?




