ישיבת הר עציון באלון־שבות היא בלי ספק ישיבה חשובה מאוד. לא הוסמכתי להגדיר אותה כישיבה הכי חשובה בימינו, אבל בינתיים אין על כך איסור, ולכן אעלה פה את האפשרות שהיא אכן כזאת.
מה זאת אומרת הישיבה הכי חשובה? לפי מה? ובכן, לא רק לפי כמות דפי הגמרא שתלמידיה גומאים בבית המדרש או מפלס שליטתם בספרות הפוסקים, אלא לפי התלמידים שהעמידה במרוצת השנים ועוצמת המהפכה הלמדנית שחוללה. אינספור בוגרי הר עציון פזורים בכל מוקדי העשייה וההשפעה בישראל, וכמובן בעולם התורה. מהפכת לימוד התנ"ך שלה עוצמתית. בזכותה הוא נלמד כיום כפי שלא נלמד מעולם. פרשנותם של רבני הגוש הולכת ותופסת מקום נכבד בשולי הטקסט המקודש לצד הפרשנים הקדמונים, פרשנות אמונית פוקחת עיניים מתוצרת הארץ.
כבר שנים רבות, מדי כמה חודשים, הישיבה מוציאה לאור ספר נוסף מאת רבניה הידענים, כזה שמאפשר לכל שוחר ידע להציץ לאולמות הלימוד שלה ולהחכים. דברי ההקדמה וההקדשות של הספרים האחרונים מסגירים את תפאורת הלימוד: המלחמה ומחיר הדמים שלה. ספרא וסייפא בהר עציון הם מצווה מעשית, לא אותיות ריקות, נטולות הקשר עכשווי, כמו בישיבות מסוג "נמות ולא נתגייס". הספר האחרון של הרב אמנון בזק, על מלכים א', מוקדש לזכרו של "תלמידי היקר והאהוב דוד שוורץ הי"ד", אשר למד בישיבה בחברותא עם יקיר הכסטר הי"ד. הרב בזק מספר ש"יחד הם יצאו במסירות נפש למלחמת מצווה של הושעת ישראל מיד צר, ויחד נפלו שניהם, זה לצד זה, מפגיעת טיל במהלך מלחמת חרבות ברזל".
הכי מעניין
גם ההקדמה לספר הטרי על הפטרות השבוע של הרב יעקב מדן, ראש הישיבה, עומדת בסימן המעורבות העמוקה של המוסד בנעשה בחזית. "המלחמה תפסה אותי בגיל שאיש כבר אינו רוצה להסתכל עליי ועל שכמותי בציפייה לתרומה ביטחונית של ממש", הוא כותב, אבל "תלמידיי עזבו מיד וללא היסוס את גמרותיהם ואת ספרי הלימוד שלהם, את סוגיותיהם, את מאמריהם ואת שאר מפעלותיהם היקרים מפז למען עם ישראל ולמען הפצת תורת ה' בקרב עמו, עלו על מדיהם והזדרזו להיות מן הראשונים העומדים מול האויב בצפון, בדרום ובכל מקום. הם הישירו מבט אל האויב ולא מצמצו לרגע. במספר לא קטן מהם התקיימו לצערנו דבריו של חיים שטורמן הי"ד, ממייסדי היישוב העברי בעמק יזרעאל לפני קרוב למאה שנה – נופלים ההולכים ראשונה".
עוד כתבות בנושא
