בהתחשב בקטל ללא הפסקה במדינות השכנות, הפלסטינים תחת שלטון ישראל זוכים לשגשוג בכל פרמטר אובייקטיבי * היפרדות תועיל לישראל, אבל לא לפלסטינים * ניצחון כפול לתעשיית השקרים - בצרפת ובישראל * וגם - תשובה לאורי אליצור

נניח, רק נניח, שבעקבות השיחות שאולי יתחילו תקום מדינה פלסטינית. מה אז? בעשרות השנים האחרונות היו הגדה המערבית ורצועת עזה המקומות הבטוחים ביותר לפלסטינים. בלבנון הם היו מעורבים בכל מלחמות האזרחים. בסוריה הם הפכו בשנתיים האחרונות לקורבנות האולטימטיביים של שני הצדדים. שבעים אחוז מהם הפכו שוב לפליטים. בכווית הייתה קהילה פלסטינית משגשגת, אך היא גורשה, כמעט כולה, לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, כעונש על תמיכתו של ערפאת בסדאם חוסיין. בירדן טבח בהם המלך חוסיין בספטמבר השחור, 1970. בסעודיה ובמצרים זכו הפלסטינים לאפליה בוטה, לעומת ערבים-מוסלמים אחרים, בכל מה שקשור להתאזרחות ובתחומים ...

המאבק למען "מדינה אחת" מצד ימין סובל מאותה בעיה של השמאל: אשליות. תגובה לאורי אליצור * היועץ המשפטי לממשלה טועה ומטעה * האיחוד האירופי ממשיך בקמפיין לעידוד האנטישמיות החדשה 
"נרטיזיס" מימין
לכל אדם, כך אומרים, יש זכות לדעה משלו. אבל לכל אדם, צריך להוסיף, אין זכות לעובדות משלו. עידן הנרטיבים הצליח לשבש גם את העניין הזה. עכשיו, גם עובדות הן כבר לא מה שהיה פעם. הן הפכו לחומר ביד היוצר. התעמולה הפלסטינית העלתה את העניין הזה לדרגת אמנות, שהצליחה לכבוש את מרכזי הכוח של הידע: תקשורת ואקדמיה. קריאת חומרים של פרופסורים שלוקים במחלת ה"נרטיזיס" מבהירה שהם שייכים לאסכולה חדשה: אסכולת הפטורים מעובדות. הרי כל שקר חוסה תחת כנפי ה"נרטיבים".
נזכרתי בדברים הללו כשקראתי את מאמרו משבוע שעבר של עמיתי למוסף, אורי אליצור, תחת הכותרת "מדינה אחת". ...

יהודי אתיופיה הוותיקים הבהירו שוב ושוב שאין שום הצדקה להמשך ההגירה מאתיופיה, אבל בסיוע קמפיין תקשורתי, והחשש להיראות כגזענים, נכנעו שרי הממשלה שוב ושוב ללחצים * סיפורה של עלייה שהפכה בהמשך להגירה ללא הפסקה

בעשור הקודם הייתה סדרת החלטות ממשלה בעניין סיום ההגירה מאתיופיה. כבר אז זה היה ברור שהחלטות ממשלה בנושא הזה לא שוות את הנייר שעליו הן כתובות. בשנת 2009, לקראת סיום העשור, פורסמה באתר "ביתא ישראל", של יהודי אתיופיה, כתבה על הגלים החדשים של ההגירה מאתיופיה. אם מישהו חושב שההתנגדות לגלים נוספים שייכת לוותיקים, שמכונים "גזענים", כדאי שיקרא את הכתבה ההיא. יהודי אתיופיה יודעים משהו על אחת ההונאות הגדולות של העשור האחרון. אבל המחדל נמשך. אחת לשנה או שנתיים יש החלטה נוספת על "העלאת אחרוני הפלשמורה" ועל "סגירת המחנות" ...

סיבובי השיחות של ג'והן קרי הם בזבוז זמן. אין צורך בתהליך שלום אלא בהצגת תוכנית שלום. הפרמטרים ידועים * יוסי שריד הוא הנוכל? * חרפה אנטי-ציונית

תהליך סרק
כמה זמן עוד יסתובב כאן ג'והן קרי, מזכיר המדינה האמריקאי, בניסיון לחדש את "תהליך השלום"? כמה פעמים עוד יסבול האיש הלא כל כך צעיר הזה מג'ט לג כדי לגלות שהכל היה לשווא? וכי הוא אינו לומד כלום מניסיונם של אחרים? וכי לא קרא את הספרים של ביל קלינטון, דניס רוס וקונדוליזה רייס, שלנעליהם הוא נכנס? וכי יש סיכוי שהוא ימציא מחדש את הגלגל?
ונניח שיצליח, ובעוד חודשיים תהיה תמונה חגיגית. "פוטו אופורטיוניטי". נתניהו ואבו-מאזן יספקו איזה חיוך מאולץ עם לחיצת ידיים. ומה אז? וכי יצא מזה משהו? אם התהליך לא יתמוטט מיד, אז יהיו סיבובי פגישות. ובסופם, שוב, לא יקרה כלום. עד שזה יקרה, כפי שזה כבר היה, יגיעו הצדדים לימים של ערב ...