הפסיביות שבה מקבל חלק מהעולם הנאור את קריאות ההשמדה מכיוון איראן היא פועל יוצא של זהות מטרות סמויה וגלויה: עוינות תהומית לישות הציונית * פרופסור מנחם פרי התבלבל * הכניסה למוסלמים בלבד
 
 
אדם שפוי אמור להיות מופתע מהתופעה המדהימה. מנהיגי איראן חלוקים ביניהם באלף ואחד נושאים. אבל על דבר אחד אין שם מחלוקת: כולם מאוחדים במטרה המשותפת של חיסול ישראל. גם הניסיונות להעניק פרשנויות מקלות להתבטאויות האיראניות הופכים למגוחכים. משום שהפייסנים מפרשים לקולא, והמנהיגים האיראניים מתעקשים להתבטא לחומרה. הם מצפצפים על הפרשנים והמתרגמים. פעם עוד היה ויכוח על השאלה אם הם אמרו, או לא אמרו, "למחוק את ישראל מהמפה". הוויכוח הסתיים. הם חוזרים על הצהרות ההשמדה שלהם ללא הפסקה. גם המתון שבחבורה, הנשיא לשעבר האשמי רפסנג'אני, הכריז כבר בסוף 2001 כי "אפילו הפעלת פצצה ...

מקהלת התקשורת חוטאת כאשר היא מספרת על פגעי ההתקפה הישראלית, אך לא על פגעי איראן הגרעינית * הקרן החדשה עשתה רושם שהיא משנה דרכיה * תמיכת הקרן באברום בורג מוכיחה שמדובר בקרן הישנה

הדברים שלהלן הם התחבטות. מי שרוצה אמירה נחרצת מוזמן לדלג לקטע על הקרן החדשה. הימים הללו הם ימי מבוכה. מלחמה היא דבר רע. המלחמה הטובה ביותר היא זו שלא פרצה. הטענה שיש צורך בנקיטת כל אמצעי לפני שיוצאים להתקפה נגד מתקני הגרעין האיראניים - אינה נזקקת לשום הוכחה. כך גם הקביעה שעדיף לצאת למתקפה כזאת עם גיבוי בינלאומי, או בהובלה אמריקנית. אלא שמכאן ואילך, אני אחוז קנאה ברוב עמיתיי האוחזים בעט, או במקלדת, וברוב אנשי הרוח והטוקבקיסטים חדורי הקרב. משום שלרובם יש מכונה משותף אחד: הם יודעים מה צריך לעשות מול האיום האיראני. האמת בכיס שלהם.   כך שיורשה לי להודות: אין לי מושג ירוק מה צריכה ישראל לעשות. אמנון ...

על ההתקרבות של דוד גרוסמן לגינתר גראס, ועל הפיכתה של מרצ לסניף של חד"ש * על שנאת ישראל של יצחק לאור, ועל אהבת יצחק לאור, של משרד החינוך * על סוריה שמפסיקה להיות מדינה אחת, ואינטלקטואלים שרוצים להקים מדינה אחת * ועל הצורך בהצדעה לערביי ישראל

לפני חודשים רבים, כשגינתר גראס פלט את האמירה האנטישמית שלו על היהודים, סליחה, ישראל, שמאיימת להשמיד את איראן, עלתה התמיהה: היכן הם אנשי הרוח של ישראל. מדוע הם שותקים. מדוע הם אינם מבהירים לגראס שגם הם, שמתנגדים כמעט לכל צעד ושעל של בנימין נתניהו, שחפצים בשלום, שמוכנים לפשרות מרחיקות לכת למען השלום, שאינם ששים אלי שום מלחמה, גם לא מלחמת מנע מול איראן - מביעים חלחלה מהצליל הדמגוגי, המסית, האנטישמי, של ההצהרות שלו על ישראל.
אבל הם שתקו. פה ושם אף היו עיתונאים, אלה תמיד אותם עיתונאים, שהשמיעו קולות של תמיכה בגראס. התרגלנו כבר לטירוף. חופש ...

עיתונאים רבים, ובראשם תומס פרידמן, מטפחים את אשליית הכוח היהודי ששולט בפוליטיקה האמריקנית * כך הופכים את אובמה לאויב ופוגעים בישראל * על כסף קטן ומנהיגות בנוסח נתניהו

גם בארה"ב עצמה, גם בישראל, גם משמאל וגם מימין, יש מי שטורח לטפח את אגדת הכוח היהודי. ביקור מיט רומני בישראל שחרר את כל השדים. שוב זה הקול היהודי שמכריע את הבחירות במעצמה החזקה בעולם. שוב זה ההון היהודי האדיר. מעולם לא נראו הפרוטוקולים של זקני ציון אותנטיים כל כך.
כך שכדאי לחזור אל קרקע העובדות. היהודים הם שני אחוזים בלבד מאוכלוסיית ארה"ב. אבל מי ששומע את דברי הרהב על "הקול היהודי" חושב שמדובר בשמונים אחוז לפחות. באופן מסורתי, שני האחוזים הללו מצביעים, ברוב מכריע, לטובת המועמד הדמוקרטי. "גם אם מועמד המפלגה הדמוקרטית יהיה חמור, הוא יקבל יותר קולות יהודיים ממועמד המפלגה הרפובליקנית", ...