אלה לא רגעים קלים לעולם. שום דבר מהדברים שייכתבו כאן, על עניינים שוטפים, אינו נוגע לעניין המרכזי, המחריד. אין לנו מושג מה קורה. התקשורת מגייסת כל מומחה אפשרי, כדי שיסביר ויבהיר. אלא שאין שום קשר בין מה שאמרו המומחים בתחילת השבוע לבין מה שקורה בסוף השבוע. אין לי מושג ירוק בענייני כורים וקרינה גרעינית. קטונתי. אבל מכיוון שאני בדרכי לאזור שהענן הרדיואקטיבי אמור להגיע אליו - חיפשתי נחמה. מצאתי אותה דווקא באסון צ'רנוביל. רבים נפגעו. אבל לא עשרות אלפים ולא מאות אלפים. זה היה אסון הרבה יותר גרוע ממה שנאחל אפילו לאויבינו. זה היה אסון הרבה יותר קטן ממה שבישרו הכותרות באותם ימים. הקרינה גרמה לפגיעה קשה באזורים קרובים. אבל לא הייתה  שואה גרעינית. באזורים המרוחקים יותר, כך טוענים חלק מהחוקרים, אין הוכחות לעלייה מובהקת באחוז חולי הסרטן. נכון? לא נכון? 
הדיווחים ממשיכים לבלבל. ...

אין כמו זקיפות לאומנית כדי לפגוע באינטרס הלאומי * התרפסות? אחמד טיבי מול מועמר קדאפי * פיגוע אקדמי מתוצרת שלמה זנד * הצפונבונים מפגינים בעד זרים, ילדי הדרום משלמים את המחיר
 
ההתפתחויות המסוכנות ביותר הן דווקא אלה שלא זוכות לכותרות ראשיות. צריך לזהות אותן. מדובר בציוני דרך שיוצרים את המציאות החדשה. אם לא נשים לב, זה עלול להצליח. עכשיו זה חבר הכנסת דני דנון שמחתים ראשי סניפים בליכוד, כדי למנוע כל נסיגה במסגרת הסכם שלום או פשרה. הוא רוצה לטרפד את נתניהו.
נניח שדנון יצליח, והליכוד יכתיב לממשלת ישראל את החזרה לימי "אף שעל." ונניח שגם ההכרזה על פינוי מאחזים היושבים על אדמות פלסטיניות פרטיות תזכה לטרפוד. מה אז? ש"ס של אלי ישי והבית היהודי יצטרפו בשמחה. כולם אומנם מחכים ל"נאום בר-אילן 2" של נתניהו, אבל הוא ייאלץ להסביר באנגלית מצוחצחת ...