סכנת הימין החדש..

"נרטיזיס" מימין

לכל אדם, כך אומרים, יש זכות לדעה משלו. אבל לכל אדם, צריך להוסיף, אין זכות לעובדות משלו. עידן הנרטיבים הצליח לשבש גם את העניין הזה. עכשיו, גם עובדות הן כבר לא מה שהיה פעם. הן הפכו לחומר ביד היוצר. התעמולה הפלסטינית העלתה את העניין הזה לדרגת אמנות, שהצליחה לכבוש את מרכזי הכוח של הידע: תקשורת ואקדמיה. קריאת חומרים של פרופסורים שלוקים במחלת ה"נרטיזיס" מבהירה שהם שייכים לאסכולה חדשה: אסכולת הפטורים מעובדות. הרי כל שקר חוסה תחת כנפי ה"נרטיבים".

נזכרתי בדברים הללו כשקראתי את מאמרו משבוע שעבר של עמיתי למוסף, אורי אליצור, תחת הכותרת "מדינה אחת". אליצור רחוק מההתועמלנים האנטי-ציוניים. אבל ההשפעה ניכרת. הוא באותה מלכודת. גם הוא לוקח לעצמו פטור מעובדות. והוא אינו לבד. הימין החדש כבר יצא מהשוליים ומהארון. אליצור קורא לזה "מדינה אחת". משה ארנס קורא לזה "מדינה דו-לאומית". והם רוצים להוליך אותנו להסדר החדש הזה, שרק לפני זמן לא רב היה מקובל רק על אש"ף הישן, קדאפי, אחמדינג'אד והשמאל הסהרורי. כך שכדאי להעמיד את אליצור על טעויותיו.

ראשית, אליצור טוען שישראל תיאלץ לספח "רק 700,000 בעלי זכות הצבעה". הוא מסתמך על נתוני הרשות הפלסטינית בנוגע לבעלי זכות בחירה. המספר הזה הוא מניפולטיבי משהו. לפי הרישום הפלסטיני, מדובר ב-1.4  מיליון. אליצור טוען שמדובר באלה שגילם עולה על 16. לא נכון. מדובר רק באלה שגילם עולה על 17. ומתוכם – 1.1 מיליון שנרשמו להצבעה. כך שלפי החישוב שלו, במקום קיצוץ של ארבע מאות אלף שהוא מבצע בטעות, יש לקצץ רק מאתיים אלף. כלומר, אם ניצמד לאליצור עצמו, אנחנו עומדים על תשע מאות אלף בעלי זכות.

שנית, אליצור טוען שרבים מאלה שרשומים כבעלי זכות הצבעה כלל לא נמצאים, ואלה שכן נמצאים, ינהגו כמו ערביי מזרח ירושלים שלא באים להצביע, או כמו ערביי ישראל, שמצביעים באחוזים נמוכים. כך שאליצור מבצע תחשיב מעניין, וקובע שלכל היותר, תהיה תוספת של עשרה מנדטים, ובסה"כ, עשרים מנדטים לערבים.

זו בהחלט אריתמטיקה מעניינת. הישראלים יצטרכו להתפלל שהפלסטינים לא יצביעו. זה חזון שמפקיר ומפקיד את עתיד ישראל בידי הפלסטינים. וזו רק ההתחלה. הרי מדובר בבני-אדם. לא רק במצביעים. גם בהנחה שמספרי הרשות מוגזמים, ולא מדובר בקרוב ל-2.5 מיליון בגדה, עדיין מדובר בכמות שתגרום לחיסול מדינת ישראל שהכרנו. אבל אליצור שומר על אופטימיות. ככה זה כשלוקחים פטור מהמציאות.

שלישית, אליצור חושב שתיקוני חקיקה, שיעוגנו בצורך ברוב מיוחד, יפתרו את הבעיה של דרישות פלסטיניות לעתיד לבוא. זה לא ברור איך להגיב על הדברים הללו. הרי גם לפי התסריט המתון ביותר, הם ידרשו זכויות שאינן רק בתחום ההצבעה. הם ידרשו זכויות בתחום המורשת, התרבות, הביטוי הלאומי. הם ידרשו איחוד משפחות. הם ידרשו שיבה. הם ידרשו אוטונומיה באלף ואחד תחומים. הם ידרשו שלטון ושליטה. זה לא יהיה עניין של שנים, אלא של חודשים בודדים, עד שהמדינה תהפוך למרקחה. בלשון המעטה. חוקי היסוד המעוגנים יפתרו את הבעיה?

רביעית, ישראל מתנגדת לזכות השיבה, גם של אלפים בודדים, ובוודאי של מאות אלפים, משום שהשיבה, גם אם חלקית והדרגתית, תחסל את אופיה היהודי של מדינת ישראל. והנה, בא איש ימין מכובד, והוא כבר לא לבד, ואומר שישראל יכולה לעכל אזרוח כשני מיליון ערבים. אין מילים. פשוט אין. 

חמישית, לפי תוכנית אליצור, עזה יוק. היא לא חלק מהמדינה הגדולה. היא לא חלק ממצרים, שרוצה אותה בערך כמו ששבדיה רוצה אותה. מה בדיוק חושב אליצור? שעזה תשב בחיבוק ידיים לנוכח הקמת הישות החדשה שמפקירה אותה? זה רציני? במחשבה נוספת, אין מה לדאוג. יש פתרון. אחרי שאליצור שכנע אותנו לספח שניים וחצי מיליון, אפשר להניח  שהוא יצליח לשכנע אותנו לספח עוד מספר זעום של 1.7 מיליון. קטן עלינו. ובכלל, לפי הדמוגרפים החדשים מדובר במספרים הרבה יותר קטנים. אז אין צורך להיבהל. כל הבא ברוך הבא.

שישית, רק לאחרונה כתבה ד"ר ראדה כרמי, פעילה פלסטינית בולטת, ש"משימת הפלסטינים היא מאבק נגד משטר האפרטהייד ולא למען הקמת מדינה פלסטינית בלתי אפשרית ... עליהם לדרוש זכויות אזרחיות שוות מלאות בתור אזרחים ישראליים" (תרגום של אלכס גרינברג מאתר "מידה"). היא גם המליצה על פירוק מיידי של הרשות, לצורך מימוש ההצעה. כרמי איננה היחידה. הקולות הקוראים למדינה אחת הולכים וגוברים במחנה הפלסטיני. אולי יואילו אליצור, כרמי וחבריהם לחזון לשבת ביחד ולהסכים על המתווה.

נחזור לקרקע המציאות. יש במזרח התיכון כמה מודלים של "מדינה אחת". סונים, כורדים ועלאוים בסוריה. דרוזים, נוצרים ושיעים בלבנון. קופטים ומוסלמים במצרים. שיעים, כורדים וסונים בעיראק. סלפיסטים וחילוניים באלג'יריה. שבטים בלוביה. וכידוע, הקהילות השונות במדינות הללו חיות בשלום ובשלווה, תוך כדי כיבוד איש את רעהו בן הדת השונה, הלאום השונה, החמולה היריבה. הרי אנחנו חיים בתוככי כור היתוך של קדמה, שגשוג ונאורות. אז למה שלא נלמד משכנינו? וגם יוגוסלביה, כידוע, אף פעם לא התפרקה לפי קווים לאומיים, דתיים ואתניים. הרי הם חיים שם עד היום בהרמוניה נפלאה. 

מה נאמר ומה נדבר. שמעון פרס, ממרומי גילו וחזונו על מזרח תיכון חדש, נראה השבוע כאדם המחובר ביותר לקרקע, לעומת חזון התעתועים של הימין החדש.  

היועץ טועה ומטעה

לפי "חוק התורמים", מי שתרם למדינה, המדינה תתגמל אותו. זהו חוק שיש בו עידוד לסולידריות והכרת תודה. חוק הוגן וצודק. אלא שגם הפעם, כמו במהלך הרבה מאוד יוזמות חקיקה, היועץ המשפטי מפחיד אותנו ש"זה לא יעבור בבג'ץ". האימפריאליזם השיפוטי ממשיך להלך עלינו אימים. בפועל, חוות הדעת של היועץ היא פוליטית ולא משפטית. ובכל מקרה, הוא טועה ומטעה.

אחד מסעיפי החוק עוסק בהעדפת נרשמים למעונות סטודנטים. ובכן, הנושא כבר עלה לדיון. אוניברסיטת חיפה מעניקה ניקוד גבוה יותר לבוגרי שירות צבאי ולאומי. ארגון עדאלה הגיש עתירה נגד האוניברסיטה. השופט רון סוקול מביהמ"ש המחוזי בחיפה קבע שמדובר במדיניות מפלה ופסל את התקנות. האוניברסיטה ערערה לביהמ"ש העליון. השופט אשר גרוניס, כתוארו אז, הפך את ההחלטה, וקבע שהעדפת יוצאי צבא אינה אפליה פסולה. אפשר להניח שויינשטיין מכיר את הפסיקה. לא ברור מדוע הוא חושב שעמדת ביהמ"ש המחוזי ראויה לאימוץ, ולא עמדת ביהמ"ש העליון.  

כך שלמעשה, מדובר בעניין פוליטי למהדרין. ויינשטיין צודק בטענה שלו שהאוכלוסייה הערבית עדיין מופלית. אם כך, יואיל היועץ ויפעיל את סמכותו כדי למנוע את האפליה הזאת. מדוע צריכים התורמים למדינה, לא רק יהודים, להיות בני הערובה שלו? העדפה מתקנת לתורמים נהוגה לא רק בישראל. בארה"ב יש הטבות ותקציבים לחיילים משוחררים, ואף אחד לא חושב שבגלל שיש אפליה נגד שחורים או היספנים, ההטבות הללו הנן בלתי-חוקיות.

פוליטית, כל צעד שיעודד שוויון בנטל ושוויון בכלל – ראוי לברכה. זה בדיוק מה שעושה הצעת החוק. היא מעניקה תמריצים לשירות, צבאי או אזרחי. היא מעודדת שוויון. היא מעודדת שירות צבאי ואזרחי. ויינשטיין פנה לכיוון ההפוך. ההתנגדות שלו משתלבת עם הקמפיין שמנהלים חלק מהפוליטיקאים הערבים נגד השתלבות צעירים ערבים בשירות לאומי ו/או קהילתי. אין ב"חוק התורמים" שום אפליה, משום שכל צעיר ערבי שתורם לקהילה יזכה להטבות, וכל צעיר יהודי שישתמט – לא יזכה.

יש גם חדשות טובות. בניגוד לרוח הרעה מכיוון הצמרת הפוליטית, הצעירים הערביים דווקא מצביעים ברגליים, בכיוון הנכון. השנה הגיע מספר המצטרפים הערבים לשירות לאומי לשיא חדש. 2,700 לעומת 1,700 בשנה שעברה. זו עלייה דרמטית, למרות כל ההסתה. זה הכיוון. זו תעודת כבוד לצעירים הערבים. מדובר ב-19% מכלל המצטרפים לשירות לאומי. "חוק התורמים" דווקא יעודד את השוויון, משום שדרישת השוויון של ערביי ישראל לא תהיה מזווית של התנכרות והתרסה, אלא מזווית של שותפות ותרומה. יש שני צדדים לטנגו. יותר צעירים במגזר הערבי מבינים את זה. היועץ מסרב להבין.

ועוד משהו. אין צורך לקבל את החוק כלשונו. ייתכן שיש צורך בשינויים בכיוון של עידוד השוויון. ובכל מקרה, צריך להצטער על ציפי לבני שמבקשת לערער על אישור החוק בוועדת השרים. בעבר היא גילתה קצת יותר עצמאות מול האוליגרכיה המשפטית-שיפוטית. על מה ולמה היא השתפנה?

האנטישמיות החדשה

בינואר השנה הפגין ארגון זכויות אדם מצרי למען החזרת השליטה המוסלמית באנדלוסיה. זו לא הפעם הראשונה שהדרישה הזו עולה. בגרמניה יש גוף דומה, "ארגון המגורשים" (BvD) שעוסק בעבר הקרוב יותר, ודורש את החזרת זכויות המגורשים מפולין ומצ'כיה. חלק מראשי הגוף הזה נחשבים לנאו-נאצים. הגופים הללו מדברים בשפת הזכויות. אבל ספק אם יש מישהו באירופה או בספרד שחושב שמדובר בגופים לגיטימיים. פעילי הגופים הללו  אינם מוזמנים לפאנלים מכובדים. ובעיקר, הם אינם זוכים למימון עתק על ידי מדינות דמוקרטיות.

כשמגיעים לסכסוך הישראלי-הפלסטיני, הנורמות משתנות ומתהפכות. דוח חדש של NgoMonitor  חושף את העובדה שהאיחוד האירופי ממשיך לממן את "קואליציית נשים לשלום". לא מדובר בעוד אחד מגופי השמאל. מדובר באחד הארסיים שבהם. הגוף הזה תומך בפנטזיית השיבה, ב-BDS, ובעבר הוא דרש להעמיד לדין פלילי בינלאומי גם את ציפי לבני. הגוף הזה מקדם את השלום והפיוס בערך כמו נוער הגבעות. הדוח החדש מציג תמונה של פעילות הארגון בהפגנה משותפת לצד פעילות שמניפות את דגל "החזית העממית", שמוגדר כארגון טרור על ידי האיחוד האירופי. יד אחת מחרימה. יד שנייה מזרימה כספים לסביבה האידיאולוגית הקרובה. 

אפילו הקרן החדשה, ייאמר לזכותה, החליטה להפסיק את המימון לגוף הזה. אבל האיחוד האירופי ממשיך. דוח נוסף של הארגון עוסק במימון האדיר, עשרות מיליוני יורו, שמעניקה ספרד לשורה של גופים אנטי-ישראלים רדיקליים, שתומכים גם הם ב-BDS ובפנטזיית השיבה. האירופים פשוט השתגעו.

עכשיו, נניח לרגע שישראל, או מדינה אחרת, תעביר מימון לגופים מחרחרי המדון, שדורשים שיבה מוסלמית לאנדלוסיה, או שיבה גרמנית לפולין. הרי מדובר בגופים מאוסים ומתועבים. בדיוק כמו הגופים שאירופה מממנת בהקשר הישראלי-פלסטיני. זה ברור איך יגיבו באיחוד האירופי ובספרד על מימון מדינה זרה לגופים כאלה. אז מדוע, לעזאזל, הם חושבים שמותר להם?

לפי נייר עבודה שהוגש לאיחוד האירופי, העמדות של הגופים האנטי-ישראליים שזוכים לסיוע אינם חלק מהשיח הלגיטימי ואינם מקדמים זכויות אדם. להפך. מדובר בסוג חדש של תעמולה אנטישמית שמתחזה לאנטי-ציונית. בפעם הבאה שיהיה פיגוע נגד יהודים, והתירוץ יהיה "מעשיה של ישראל", יהיה צורך להפנות אצבע מאשימה לאירופה. היא זו שמממנת את ההסתה הארסית. היא זו שמממנת את תעשיית השקרים. האחריות עליה.

האיחוד האירופי מסר בתגובה שהוא מעניק סיוע לפרוייקטים לגיטמיים, על בסיס קריטריונים אחידים בכל העולם, והוא אינו תומך באג'נדה הפוליטית של חרם על ישראל. זו תגובה שכל כולה טמינת ראש בחול. גם ישראל צריכה אולי להעניק סיוע ל"פרוייקט להעצמת נשים" של חסידי השיבה לאנדלוסיה. מה זה חשוב שהם חלק מהג'יהאד הגלובלי. העיקר שהם "עומדים בקריטריונים". הרי צריך להתייחס לגופו של פרוייקט, ולא לגופו של הארגון.