הדמוקרטיה הישראלית היא בדיחה עצובה. אנחנו בעידן המיעוטוקרטיה. עריצות היא דבר רע. אבל נדמה שהגיע הזמן לעריצות הרוב, כדי לדכא את עריצות המיעוטים

היה נדמה לנו שזכינו בעצמאות, בדמוקרטיה, בחרות. אך לפני שיהיה מאוחר צריך להודות. לא חרות יש לנו כאן ולא דמוקרטיה, אלא שלטון זר ומוזר, עם מצג שווא של דמוקרטיה, במדינה שבה הרוב הולך ומאבד כל השפעה.
בשיעור הראשון במשפט חוקתי לימדו אותנו שדמוקרטיה איננה שלטון הרוב, אלא שלטון זכויות היסוד והגנה על מיעוטים. משום שעם כל הכבוד לרוב, הוא אינו רשאי לשלול, למשל, זכות הצבעה של הג'ינג'ים, רק משום שיש רוב שסולד מהג'ינג'ים.  ולכן, המיעוטים זקוקים לזכויות. עד כאן האגדה. היא הייתה נכונה במקומות אחרים ובזמנים אחרים. בישראל הפכו את המשוואה. הרוב זקוק להגנה מפני המיעוטים. וייתכן, זה חומר למחשבה, שיש צורך בהתקוממות של הרוב. על רקע מה שקורה אצלנו, ...

קמפיין אדיר הופך את מסתננים ומהגרי העבודה לפליטים. חוקרים רבים הגיעו למסקנות הפוכות. התקשורת אינה משמיעה אותם. עובדות שכדאי לספר
 
כמו תמיד, אנחנו מתעוררים מאוחר. עניין של מחלה לאומית. אבל נתחיל בנתונים. קרוב לעשרים וחמישה אלף מסתננים זרים חדרו לישראל בשנים האחרונות דרך האין-גבול עם מצרים. פה ושם שומעים על מישהו שנהרג, וחושבים שהצבא המצרי עוצר את הגל. המציאות שונה. לאחר ירידה קטנה בשנה שעברה, בחודשים האחרונים ההסתננות הולכת וגוברת. בין אלף לאלפיים בחודש. עד סוף השנה יהיו כאן בין שלושים לארבעים אלף מסתננים. הם מגיעים מסודן, מאתיופיה, מאריתריאה, מקונגו מחוף השנהב וממדינות נוספות. תמיד אחרי שהייה במצרים. לא טוב להם שם. 
מיליוני אפריקאים צעירים רוצים להימלט למערב. המשפט הבינלאומי אוסר על "החזרה חמה" (Non-Refoulement), אך מדינות מערביות מתחמקות מהדין. איטליה מבצעת ...

שיח הזכויות מעניק לרדיקלים מהסוג של עזמי בשארה וראאד סלאח את השליטה ברחוב הערבי. השבוע היו אלה חסידי סלאח, איש החמאס בישראל, ולא תושבי ג'נין, שניסו להבעיר את השטח

זו לא הייתה אינתיפאדה. אפילו לא מיני. הפעם זה לא התרומם. הרשות הפלסטינית, מי היה מאמין, עמדה במבחן. אלה לא ערביי השטחים שניסו להבעיר את השטח. ההמונים ברמאללה ובג'נין לא התרשמו מקריאות החמאס. זו ישראל שמתקשה לעמוד במבחן. אלה היו אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. החמאס יזם. מאות מערביי ישראל התייצבו לפעולה. הם הופכים לאיום הולך ומתגבר. אוטובוסים מהצפון ומריכוזי בדואים בדרום. ספק אם מדינת ישראל מסוגלת לעמוד מול הגל העכור הזה. חמאס בתוכנו, ואנחנו חסרי אונים.
כדי לצאת מהשיתוק צריך להכיר בעובדה שאנחנו בשיתוק. ובעיקר, צריך לדעת איך זה קרה. זה אולי יעזור לנו במציאת התרופה.
לפני שנים רבות העבירה הכנסת את חוקי היסוד ...

שלושת אחיה הם אנשי הג'יהאד העולמי והחמאס, והיא עצמה רחוקה מלהיות תמימה. בג"ץ העניק לה אישור שהייה בישראל. זהו סימן מבשר רעות לקראת ביטול חוק האזרחות והכרה, למעשה, בשיבה פלסטינית

קוראים לה מנאר ראשד דקה. היא נולדה בסוריה, הגיעה עם משפחתה לשטחים באמצע שנות התשעים, התחתנה עם ערבי-ישראלי, וביקשה לעבור לישראל, במסלול של איחוד משפחות. בשנת 1988 היא קיבלה אישור זמני.  עם בוא האינתיפאדה, התגברות הטרור ושינוי המדיניות, האישור בוטל. היא עתרה לבג"ץ. בין לבין היא נותרה בארץ. ככה זה אצלנו. די להגיש עתירה, שהדיון בעניינה יימשך שנים, כדי לקבוע עובדות. המשפחה התרחבה. הילדים זכו לאזרחות. שיבה לכל דבר ועניין. היא גם עברה קורס למנהיגות קהילתית במסגרת שתי"ל, קבלן משנה של הקרן החדשה לישראל. פעילות פה ושם, וזהו. היא כבר בפנים. הדיון בעניינה של דקה הוכרע לפני ימים ...