הונאת העשור.

יהודי אתיופיה הוותיקים הבהירו שוב ושוב שאין שום הצדקה להמשך ההגירה מאתיופיה, אבל בסיוע קמפיין תקשורתי, והחשש להיראות כגזענים, נכנעו שרי הממשלה שוב ושוב ללחצים * סיפורה של עלייה שהפכה בהמשך להגירה ללא הפסקה

בעשור הקודם הייתה סדרת החלטות ממשלה בעניין סיום ההגירה מאתיופיה. כבר אז זה היה ברור שהחלטות ממשלה בנושא הזה לא שוות את הנייר שעליו הן כתובות. בשנת 2009, לקראת סיום העשור, פורסמה באתר "ביתא ישראל", של יהודי אתיופיה, כתבה על הגלים החדשים של ההגירה מאתיופיה. אם מישהו חושב שההתנגדות לגלים נוספים שייכת לוותיקים, שמכונים "גזענים", כדאי שיקרא את הכתבה ההיא. יהודי אתיופיה יודעים משהו על אחת ההונאות הגדולות של העשור האחרון. אבל המחדל נמשך. אחת לשנה או שנתיים יש החלטה נוספת על "העלאת אחרוני הפלשמורה" ועל "סגירת המחנות" באתיופיה.

ארבעה מראשי הקהילה הלכו בעבר למבקר המדינה, והבהירו לו חד-משמעית: האלפים שממתינים עכשיו ל"עלייה" אינם יהודים, אינם אנוסים ואין להם שום קשר לקהילה היהודית שכבר הגיעה לישראל. גם שלמה מולא, שהיה חבר כנסת, הביע עוד לפני למעלה מעשור עמדה נחרצת נגד המשך ההונאה. אבל זה לא עזר. אלפים המשיכו להגיע לארץ, לפי השיטה הידועה: כל גל של אלפים יוצר גל של אלפים נוספים. תמיד אומרים לנו ש"זה הגל האחרון, והמחנות ייסגרו". ואז מגיעות ההפגנות, ואז מגיעים קרובי המשפחה, ואז כל מי שמתנגד להמשך ההגירה הופך לגזען.

ההונאה הזו התחוללה בעיקר בחסות ובעידוד ארגון יהודי מארה"ב (NACOEJ) שפעל בשטח. מדובר ברצון טוב. לא בזדון. להונאה יש מסלול קבוע. פעילי NACOEJ מקימים מחנות וממלאים אותם באלפי מועמדים חדשים. הממשלה מנסה לטעון שהם אינם יהודים. או אז מתחיל הקמפיין שיש בו תמיד שלבים קבועים. ראשית, מאמרים מתלהמים הופכים את שרי הממשלה לאטומים ולגזענים. שנית, צוותי טלוויזיה נשלחים למחנות באתיופיה. או אז אנחנו צופים במתחזים ליהודים כשהם מתפללים ושרים בעברית. זה קצת מוזר. אין שום קשר בין נוסח התפילה המקורי של יהודי אתיופיה לבין התפילה בנוסח המוצג לנו. שלישית, מתחילות הפגנות בישראל של "קרובי המשפחה", כאשר אף אחד לא יודע באמת מהי דרגת הקרבה, אם בכלל. זה השלב שבו הממשלה נשברת, ומחליטה על בדיקה נוספת והגירה נוספת "עד לסגירת המחנות". והמחנות אף פעם לא נסגרים.

מבט מבפנים

אבי גרנות, שכיהן כשגריר ישראל באתיופיה, סיפר על הביקורים שלו במחנות המועמדים להגירה: "באותם מקרים שבהם הביקור לא היה מתוכנן, לא מצאתי אותם מנהלים חיים יהודיים. תפילות שחרית הומות אדם התקיימו רק כאשר הביקורים היו מתוכננים מראש. רבים מאוד מתושבי אתיופיה הענייה מצפים למצוא עתיד טוב יותר בעולם הגדול, וישראל מהווה אטרקציה מבוקשת". בעצם, ספק אם יש אדם כלשהו שראה את הדברים מקרוב וחושב משהו אחר. אורי קונפורטי, שהיה שליח הסוכנות באתיופיה במשך שנים, פרסם את הספר "ציונות הפוך על הפוך". הספר מגולל את הסיפור על ההונאה הגדולה. מבט מבפנים. מומלץ למקבלי ההחלטות לקרוא לפני שהם מקבלים החלטה נוספת. שהרי לבם הרחום עומד להישבר שוב מול הקמפיין שבדרך. השבוע זכינו לטעימה מהקמפיין הזה. מצלמות הערוץ השני ליוו את מלכת היופי ב"מסע להצלת קרוב משפחה". התוכנית שודרה השבוע. המשדרים הבאים בדרך. התקשורת שלנו רחומה. והממשלה, לפי ניסיון העבר, רוקדת בתחום הזה בדיוק לפי חליל התקשורת.  

בשנה האחרונה היה נדמה שמעגל השוטים הזה ייגמר, בעקבות עוד החלטה, הפעם אחרונה, מהקיץ דאשתקד. כשכתבתי בעבר ששום דבר לא נגמר, טענו בפניי אנשים טובים ורציניים, שתומכים בהמשך ההגירה, שהפעם זה באמת הגל האחרון. אפילו הארגון האמריקאי NACOEJ הודיע על סיום תפקידו. זה היה אמור להיות אקורד הסיום. אבל אל דאגה. כאן אמנם יש תלונות, חלקן מוצדקות, על קשיי קליטה ועל תופעות של גזענות, אבל הכל יחסי. ישראל היא גן עדן לעומת אתיופיה. כך שהמחנות לא ייסגרו. אלפים עומדים בתור.

מהמיסיון להגירה

בשלב זה נכנס לתמונה, כצפוי לכל מי שעוקב אחרי הסאגה של ההונאה האתיופית, אברהם נגוסה. האיש מוכר לציבור כמי שבשנים האחרונות, פה ושם, עשה מאמצים להיכנס לכנסת. בבחירות האחרונות זה קרה מטעם "הליכוד ביתנו". בקרב בניה הקהילה הוא מוכר כמנוע המרכזי להמשך ההגירה מאתיופיה. מדובר באדם עם סיפור חיים מרתק. עמיתי אלי ברנדשטיין כבר חשף את העובדה שהאיש הגיע לישראל כפעיל מיסיון, והתגלגל שוב לישראל על תקן של עולה מאתיופיה. עם סיום פעילותו של NACOEJ, נשמעו בין אנשי הקהילה טענות שנגוסה נכנס שוב לתמונה, ובכלל זה הטענה שהוא האיש שעומד מאחורי ארגון חדש, "התקווה", שפועל באתיופיה למען המשך הזרימה של אתיופים לישראל. נגוסה עצמו מכחיש, אבל מבהיר שהוא בעד הארגון. נגוסה מעיד על עצמו שהלחץ שלו גרם להעלאת מאה וחמישים אלף איש, לאחר מבצע שלמה, ולטענתו, הארגון החדש עוסק רק בטיפול אלה שנדחו על ידי הסוכנות, "אלף משפחות בגונדר ועוד שש מאות באדיס-אבבה". הוא גם מזהיר, ש"אם לא יביאו אותם עכשיו, בעוד כמה שנים יהיו עשרות אלפים". צריך לקחת את האזהרה שלו ברצינות. אלא שלפי הניסיון, זה יקרה בלי שום קשר להיענות לדרישת הארגון החדש. בעקבות האלפים יהיו עשרות אלפים. ובעקבותיהם, בדיוק כמו בעבר, יהיו עשרות אלפים נוספים. המחנות יתמלאו. צוותי הטלוויזיה יצאו לצלם את "השחורים שישראל מפקירה", אלה שהגיעו אתמול יפגינו בשבוע הבא, והממשלה שוב תתכנס כדי לקבל עוד החלטה על הגל האחרון, שלא יהיה אחרון. הפפה של אתיופיה כבר הבטיח בעבר ששמונים אחוז  מהאתיופים הם פלשמורה. בקצב הזה, ממשלת ישראל תוכיח שהוא צודק. אין כבר שום צורך בהסתננות מסוכנת דרך סיני. אפשר להתחזות למומרים, שכביכול רוצים לחזור ליהדות, ולזכות בתנאים הרבה יותר טובים. לפי כל חוות דעת רצינית, אין לגלים המתחדשים אפילו שמץ של זהות יהודית. אבל עסקני ההגירה הבינו את השיטה.  

לא ברור מה עוד צריך לקרות כדי שההונאה הזאת תיפסק. ישראל הקימה גדר כדי לעצור את ההסתננות מסיני. הגיע הזמן להקים עוד גדר, כדי להפסיק את ההונאה מאתיופיה.

אתיופים, רוסים ופליטים

ראשית, אין שום השוואה ל"רוסים". עולי ברה"מ לשעבר, גם כשאינם יהודים, מגיעים לפי חוק השבות. ההגירה מאתיופיה נעשית לפי חוק הכניסה לישראל, משום שלפי חוק השבות הם כבר מזמן אינם זכאים. כך שיש אפליה ממסדית בוטה, לטובת ההגירה מאתיופיה. בתוך האלפים אפשר להניח שיש, פה ושם, גם זכאי עלייה אמיתיים. כך שצריך להחזיר את חוק השבות לפעולה.  

שנית, מרגע שהם הגיעו לכאן, הם ראויים לשוויון מלא. הם עוברים גיור, והם הופכים ליהודים לכל דבר ועניין. מתוך שלא לשמה בא לשמה. לאחר ייסורי הקליטה הופכים רובם לאזרחים תורמים. ולכן, בלי שום קשר למחדל  ממשלתי שנמשך כבר למעלה מעשור, הם זכאים לשוויון מלא.

שלישית, בתוכנו מצויים למעלה משישים אלף מסתננים. חלקם מהווים בעיה קשה. אבל יש ביניהם כאלה שרוצים להפוך לישראלים וגם הופכים בפועל לישראלים. היה ראוי שמסלול הגיור המיוחד והמקל יופעל גם לגביהם. אין שום סיבה להפלות אותם לרעה.

פוליטיקה חשוכה

הסאגה של בחירת הרבנים הראשיים שוברת את כל השיאים. רצינו פוליטיקה חדשה. זכינו לפוליטיקה חשוכה ומביכה. כל יום או יומיים יש ספין חדש. הבעיה איננה במועמדים. הרב דוד סתיו, שמוביל כרגע באגף האשכנזי, הוא בהחלט מועמד ראוי. הבעיה היא במסח'רה שהפכה לסימן ההיכר של כל העניין. וזה כולל "חוק פרסונלי" למען המשך כהונתו של הרב שלמה עמאר, קואליציות שונות ומשונות, ניסיונות להדרת נשים מהגוף הבוחר, והיד עוד נטויה. יש חשש שאם הדברים יימשכו בקצב הזה, הזרם החרדי ימשיך לשלוט במנגנון שירותי הדת, ובעיקר, להמאיס אותם על הרוב המסורתי של רוב מדינת ישראל.

בתוך הקלחת הזו עלה השבוע שמו של מועמד חדש לרב ספרדי. אין כבר צורך בשני רבנים. הגיע הזמן לביטול החלוקה שעבר זמנה. אבל אם אין מנוס, אז המועמד החדש הוא גם המועמד הראוי. מדובר ברצון ערוסי. לא רק קצין (ששירת בצה"ל) וג'נטלמן, אלא גם רב ואיש אקדמיה. ד"ר ערוסי הוא מרצה למשפטים. בעבר עלה שמו פעמים אחדות לכהונה בביהמ"ש העליון. הוא לא דחף את עצמו אז. גם הפעם הופעל עליו מסע לחצים עד שהואיל והציג את עצמו.

רב ראשי אינו מיועד לעולם הרבני. הרי כל קהילה בישראל עושה לעצמה רב, ומאז הרב עובדיה יוסף, לא נחשב הרב הראשי לפוסק הלכה חשוב. לכל רב ראשי יש בעצם סמכות רבנית שלה הוא נשמע. הרב ד"ר ערוסי הוא סיפור קצת שונה. הוא מגדולי הבקיאים במשפט העברי. זו לא רק ההלכה. זה הרבה יותר רחב. במובנים מסוימים, הוא נכנס לנעליו של מנחם אלון ז"ל, אחד מגדולי השופטים של מדינת ישראל, המומחה הגדול של המשפט העברי, שהלך לעולמו לפני חודשים אחדים.

הבחירה, נרצה או לא נרצה, היא גם פועל יוצא של יחסי ציבור והיכרות עם הציבור הרחב. לכל מועמד יש יועצי תקשורת ו/או אנשי יחסי ציבור. שמו של ערוסי נעדר כמעט לחלוטין שהוא לא אימץ את כללי המשחק. אבל הנה לנו מועמד נדיר מסוגו: אדם שמבחינת כישוריו ראוי לכהונה גם בביהמ"ש העליון וגם לתפקיד הרב הראשי. וכי אפשר לחשוב על מועמד ראוי יותר?