אולמרט עקף את מפלגת העבודה משמאל * לבני נדבקה בתסמונת אולמרט ושילמה את המחיר * מופז, יחימוביץ' ולפיד יתמודדו על גוש מצביעי המרכז * וגם: חוויות ממסע בדרום אמריקה ובארצות הברית

בניגוד לכל האשליות, המרכז הוא המקום החשוב ביותר בפוליטיקה הישראלית.אבל עד היום, לא נמצא לו גואל. וגם כשמגיע גואל, ההצלחה שלו היא קצרת מועד. טומי לפיד היה שם. אולמרט היה שם. ציפי לבני הייתה שם. וכולם, איכשהו, הצליחו להיפלט.היה נדמה שקדימה היא סיפור אחר. סוף כל סוף מפלגת מרכז. שתי מערכות בחירות, אחת אחרי השנייה, הצליחה קדימה להיהפך למפלגה הגדולה ביותר. היום זה ברור שאין סיכוי לחזור על הישגי העבר. המפלגה בשקיעה. זה לא אומר שהמרכז בשקיעה. רחוק מכך.
יש הרבה סיבות לנפילתה של ציפי לבני מול שאול מופז. הן כבר צוינו השבוע. אבל נדמה שיש עוד אחת שנשכחה, והיא לא פחות חשובה. היא קשורה לדברים ...

  זן חדש של "ציונים" הולך וצומח. הם אימצו לחלוטין את הרטוריקה של המחנה האנטי-ציוני, אבל טוענים שהם אוהבי ישראל. כך הופך מה שהיה "מחנה השלום" למחנה לעידוד הסרבנות הפלסטינית

זן חדש של "ציונים" הולך ומתפתח. בישראל ומעבר לים. הם משלמים מס שפתיים ל"מדינה יהודית ודמוקרטית", אך הם אימצו לחלוטין את הרטוריקה האנטי-ציונית. הם תורמים, מי יותר ומי פחות, להפיכת ישראל למפלצת. כמובן שהם עושים את זה "מאהבה". זה מוטיב חוזר אצלם. הם "רוצים להציל את ישראל מעצמה". כלומר, אין ישראל אחת. יש שתיים. מדומיינת ואמיתית. הם אוהבים את הראשונה. הם מתעבים את השנייה.
בשנתיים האחרונות הפך פיטר ביינרט, עיתונאי ומרצה, לגיבור האולטימטיבי של המתחזים. הוא איננו עוכר ישראל. הוא תומך, באמת ובתמים, בישראל היהודית והדמוקרטית. הוא מתנגד להתנחלויות, ...

אהוד אולמרט יהיה אורח הכבוד של ג'יי סטריט. זו תהיה הזדמנות לבדוק אם הם בעד השלום או נגד ישראל * ארגון הנתמך על ידי הקרן החדשה מעניק הצדקות ל"שבוע האפרטהייד" נגד ישראל

 
 
זה היה חודש מטורף משהו. באפגניסטן יצא חייל בודד למשימת רצח בשם עצמו, וחיסל שישה עשר אפגנים חפים מפשע. בסוריה נמשך הקטל היומיומי בקצב הולך וגובר. שום לחץ בינלאומי ושום ביקור של שליח מיוחד של האו"ם לא מזיזים את האריה מדמשק. הוא ממשיך לטרוף את אזרחי ארצו. החמאס המשיך לשגר רקטות על ריכוזי אוכלוסייה אזרחית, והגל התקופתי הזה הולך והופך להרגל. הרי זה יקרה שוב בעוד כמה חודשים, ואם לא יהיו הרוגים, אפשר להניח שנתרגל למחזוריות הזו.   
אבל נדמה שהאירוע החמור מכולם שייך לעיראק. פה ושם הופיעו ידיעות קטנות על עשרות צעירים שנסקלו למוות, על ידי "משטרת הצניעות" העיראקית, ...

פרדוקס המנהיגות: אובמה קרוב יותר לעמדת רוב הישראלים. נתניהו קרוב יותר לעמדת רוב האמריקנים * סיור במחוזות הקינון של תעשיית השנאה, שגיבוריה הם עקיבא אלדר וגדעון לוי

אם וכאשר תהפוך הסכנה האיראנית להרבה יותר רצינית, ולא שהיא לא רצינית, לא יהיה לנו על מי לסמוך. אין שום צורך להרחיק לתחנוני יהודי ארה"ב בשנת 1944, כפי שעשה השבוע ראש הממשלה, כדי להזכיר שנשיא ארה"ב דאז דחה את הבקשות. אלה היו ימים אחרים. רוזוולט חשב אז שהמאמץ המלחמתי מחייב דברים אחרים, ולא את הפצצת מחנות השמדה. היסטורית הוא כנראה טעה. הכוונה הייתה נטולת זדון. שיקולים קרים. לא יותר.
אין צורך להרחיק לימים ההם, משום שקרו דברים גם בעבר הפחות רחוק. היו שלבים שבהם היה נדמה, במלחמת יום כיפור, שישראל מאבדת את יכולת ההגנה שלה. פחות ופחות תחמושת. נכון לעכשיו יש פה ושם ויכוחים עד כמה היה המצב נואש. אבל אין ויכוח על כך ...