פרדוקס העבדות והחירות...

המסר של יציאת מצרים היה כפול: שחרור של כל אדם, באשר הוא, מעבדות ומכפייה, כי גרים וזרים היינו; ושחרור לאומי, של חזרת עם ישראל לארצו לחיים של חופש וריבונות. אלפי שנים עברו מאז יציאת ישראל ממצרים. המאבק לחירות נמשך

חג החירות הוא חג יהודי. הוא הפך לאוניברסלי. אין אירוע כמו יציאת מצרים שהשפיע יותר על ההגות היהודית ועל מאבק המשועבדים לחירות. הרי הביטוי "שלח את עמי" הפך ל"let my people go", המנון שחרור העבדים השחורים. היציאה מעבדות לחירות הפכה לאירוע מכונן בלי שום קשר לשאלת הדיוק ההיסטורי שבסיפור יציאת מצרים. זה גם לא באמת חשוב. היכן אנחנו עומדים היום בעניין העבדות והחירות? להלן שלושה היבטים. חברתי, פוליטי ואינטלקטואלי.

שעבוד האדם

העבדות לא נעלמה. לפי הערכת האו"ם, כ-27-30 מיליון איש מוחזקים כעבדים, ולפי הערכת האינדקס הגלובלי לעבדות (משנת 2013), מדובר ב-29.8 מיליון עבדים. המדינות המובילות הן מאוריטניה, עם 4% עבדים והאיטי עם 2%. המדינות עם מספר העבדים הגבוה ביותר הן הודו, עם כ-14 מיליון, סין עם כ-3 מיליון ופקיסטן עם כשני מיליון עבדים. לסחר בנשים יש תפקיד מרכזי בעבדות המודרנית. מספר העבדים מאפריקה לארה"ב עמד על כ-10-12 מיליון. עוסקים בהם הרבה יותר מאשר במספר העבדים הגדול פי שלושה של ימינו אלה.  

עבדות היא רק חלק מהתמונה. היום מדובר בעוני ובפערים אדירים. כך, למשל, לפי דוח של אוקספם, מתחילת שנה זו, אחוז אחד מאזרחי העולם מרכזים בידיהם 50% מהעושר העולמי. 85 אנשים בלבד מחזיקים הון שווה ערך לזה של המחצית הענייה של העולם. ומשברים כלכליים, מתברר, רק עוזרים לאלה שיש להם. אחוז אחד בלבד מעשירי ארה"ב זכו ב-95% מהעושר שהצטבר  לאחר המשבר של 2009.

אלה נתונים מפחידים. אלא שהם אינם מציגים את התמונה המלאה. יש גם נתונים שמצביעים על כיוון חיובי.  כך, למשל, לפי דוח של הבנק העולמי, בשנת 2013 ירד מספר האנשים שחיים בעוני קיצוני ב-50% לעומת הנתונים של 1990. כך שיש לנו כאן פרדוקס, והוא לא היחידי. יש עשרות מיליוני עבדים. העשירים הפכו לעשירים הרבה יותר. ובמקביל, העניים הפכו לפחות עניים.

שעבוד לאומי

האירוע המכונן של יציאת מצרים כולל בתוכו את "שלח את עמי". מהו אותו שחרור ומהו אותו חופש שהפך לסיסמה המובילה את החירות של כל קהילה או עם המצויים בדיכוי? בליל הסדר אנו אומרים "כל דכפין ייתי ויאכל". זו לא רק המסורת שמזמינה את מי שחפץ מכך - לבוא לאכול. זו המורשת שהפכה את כל הרוצה בכך - לבוא ולפרש את האירוע כרצונו. היינו גרים והיינו עבדים. הציווי המוסרי הוא כפול. גם שחרור לאומי. כדי להתנחל בארץ המובטחת. גם הענקת יחס הוגן לגר ולזר. כי גרים וזרים היינו.

בעשור האחרון מתמודדת ישראל במאבק איתנים בין שתי הגישות. מי שדבק ב"גרים היינו" רואה בו, בדרך כלל, את הביטוי העליון למורשת היהודית. ומי שדבק בשחרור לאומי, רואה בו, לעתים, ביטוי עליון ובלעדי לאותה מורשת בדיוק. שני המחנות טועים. משום שהציווי הוא כפול. גם וגם. ואין האחד מוציא את השני.

האסכולה הראשונה הצמיחה עשרות ארגוני זכויות אדם. הם דואגים לזכויות הפלסטינים והם דואגים לזכויות המסתננים, הפליטים, הזרים, מבקשי העבודה. באסכולה הזו מתגברים הקולות השוללים את זכות ההגדרה העצמית ליהודים, תוך פנייה רדיקלית לקוטב האוניברסלי, ופעולה למען הפיכתה של ישראל למדינת כל מיעוטיה מהגריה, עובדיה הזרים, אזרחיה ואלה שאינם אזרחיה. יש מודלים כאלה. ארה"ב למשל. האם זה המודל שמתאים לישראל? האם זו משמעותה של החירות והשחרור?

האסכולה השנייה טורחת על טיפוח הבלעדיות היהודית, תוך גילויי גזענות כלפי מי שאינם יהודים, וכלפי יהודים שאינם חושבים כמותם. הקצה הרדיקלי של אותה אסכולה עסוק בפעולות מסוג "תג מחיר", בהתקפות אלימות נגד ערבים או מסתננים ובקריאות לטרנספר. אלא שאין שוויון בין שתי האסכולות. כוחה של האסכולה הראשונה רב לה בשיח הציבורי. האסכולה השנייה נתמכת על ידי אחוזים בודדים, והיא זוכה לגינוי קבוע בשיח הציבורי.

הרוב הישראלי, בניגוד לשתי האסכולות, בוחר במסר הכפול. גם מדינה יהודית. גם מדינה הומנית. גם זכותם של היהודים לרוב במדינה ריבונית. גם יחס הוגן למיעוטים ולזרים. במובן הזה, החברה הישראלית אינה שונה מהחברות באירופה. גם חשש מסוים מזרים, גם נכונות לקבל אותם, כל זמן שהם אינם מהווים איום על האתוס הלאומי המכונן. ללא רוב יהודי - היהודי יהפוך שוב לזר ולגר ולאחר ולמדוכא. ללא שמירה על זכויות אדם, גם זה שאינו יהודי - יירמס הציווי המקראי של יחס הוגן לגר ולזר.

אין שום צורך להתרשם מהמשקל הגדול, גדול מדיי, של הקצוות בשיח הציבורי. הרוב הישראלי שומר על המסורת הכפולה והראויה.

שעבוד אינטלקטואלי

יש עוד סוג של שעבוד - השעבוד האינטלקטואלי. זו אחת המחלות החמורות של העשורים האחרונים, למרות שמדובר במחלה נושנה. מהו שעבוד אינטלקטואלי? כניעה למשטרת המחשבות, להלכי רוח אופנתיים, לעדריות של קבוצת השיוך, תוך כדי התעלמות מעובדות. כאשר קוראים את "עצומות אנשי הרוח" שמתפרסמות אצלנו בקצב של פעם או פעמיים בחודש, אנחנו מזהים את אותן קלישאות ואת אותם שמות. להקה נודדת של אנשים שחושבים שהם חושבים. בדרך כלל אין להם שמץ של מושג בעובדות, אבל העדר קורא להם להתייצב. הם אינם יודעים דבר על ההסדר לבדואים. הם אינם יודעים דבר על תופעת המסתננים. הם אינם יודעים דבר על מה שקורה בשטחים. הם אינם יודעים מה הסיפור של החמאס. אבל הם ימהרו לחתום על כל עצומה שכוללת גינוי לישראל או הפיכתה למפלצת, תוך כדי גילוי חמלה ודרישה להתפרסות מול כל מה שפוגע באינטרס הלאומי. לעדריות שלהם הם קוראים הומניות.  

זו אינה מחלה ישראלית או יהודית. זו מחלה גלובלית. הרי אלה היו אינטלקטואלים במערב שהובילו את התמיכה בלנין וברוצח ההמונים סטלין. קראו וקוראים להם אידיוטים שימושיים. בדור הנוכחי אלה בדיוק אותן אליטות שמוצאות הגנות והצדקות לאיסלאם הרדיקלי. הרי רק בשבוע שעבר הצליח אותו עדר לשלול תואר כבוד מאייאן חירסי עלי, שמזוהה עם המאבק בדיכוי נשים תחת עול האיסלאם, משום שהפרס, לטענתם, הוא בגדר פגיעה במוסלמים. לפני ארבע שנים זה היה ארגון אמנסטי, שפיטר את גיטה שאגאל, בכירה בארגון, משום שהתנגדה לשיתוף פעולה עם איסלאמיט תומך טליבאן. לפני שנים אחדות זה היה עדר של אנשי רוח בצרפת, שיצא נגד החלטת בית משפט בצרפת שקבע שיש כנראה בסיס לטענות נגד העיתונאי שיצר את עלילת מוחמד א-דורה. אצלנו זו הייתה, למשל, עצמות אנשי רוח שהסתמכה על פסק דין בעניין הבדואים, למרות שפסק הדין קבע דבר הפוך ממה שיוחס לו בעצומה. עמוס עוז הודה בפני עמיתי קלמן ליבסקינד שלא קרא את פסק הדין, אך סירב להמשיך בשיחה. וכי מדוע שאנשי הרוח יבדקו את העובדות שמופיעות בעצומה? מדוע שנטריח אותם בקטנות?  אצל עוז מדובר בחריגה. ביקורת מתוך אהבה. אצל אחרים, עדר של אינטלקטואלים, מדובר בעניין של שגרה. בשם האוניברסליות, עיסוקם האובססיבי הוא בהפיכת מדינת ישראל ו/או הציונות לסכנות העיקריות של שלום העולם. הם כמובן משקרים. משום שאוניברסליות דורשת יחס שווה לכל לאומיות. אבל הם פועלים רק נגד לאומיות יהודית. הם אינם עוסקים בביקורת. הם עוסקים בהפיכת ישראל ו/או הציונות לסכנות העיקריות של שלום העולם.  
 

העבדות לא פסה מן העולם. היא מוצאת לעצמה דרכים חדשות. יש סחר בבני אדם. יש שלילה של מסר העצמאות, יש שעבוד אינטלקטואלי לכל גחמה נגד הציונות וישראל. אלפי שנים עברו מאז יציאת ישראל ממצרים. אנחנו עדיין צריכים להיאבק על יציאה מעבדות לחירות.

חג שמח

לקבלת עדכונים על מאמרים חדשים ועוד,
הצטרפו לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני