בהתחשב בהישגיה של ישראל בתחומי המדע, החקלאות, ההשקיה, פיתוח תרופות ועוד - חרם נגד ישראל הוא פשע נגד האנושות. ישראל, למרות כל בעיותיה, היא עדיין מדינה שכדאי לחיות בה ולהיות גאים בה
להלן תרגום של המאמר לאנגלית (פורסם ב-JERUSALEM POST)
אלה לא ימים קלים, וזו לא הייתה שנה קלה. האביב הערבי מצמיח בעיקר קוצים, גם להמונים שחוללו ומחוללים אותו, וגם לאלה שתלו בו תקווה של שינוי. המחאה החברתית, הגדולה ביותר בתולדות ישראל, חשפה פערים, מצוקות חברתיות, והעלתה את רמת הציפיות לשינוי, שספק אם יוגשמו. הבידוד המדיני רק הולך וגדל. כל נאום חשוב של ראש הממשלה נתקל במבול של מאמרים ופרשנויות שהופך את בנימין נתניהו למחרחר מלחמה.
זה הרקע. לרגעים נדמה שמצבנו מעולם לא היה גרוע יותר. אלא שאו אז מגיעה לישראל משפחת חברים מצרפת. מעמד בינוני. תושבי עיר גדולה. דירה נאה ופרנסה בכבוד. מדי שנה הם ...
אין מנוס מבחירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית למדינה אחת גדולה, למרות הסרבנות הפלסטינית ולמרות האזהרות הצודקות מימין
1.
זה היה אמור להיות אחד השבועות הקשים בתולדות המדינה. ציון דרך בשקיעה מדינית, בהליכה אלי בידוד בינלאומי חסר תקדים. זה לפחות הרושם שנוצר כאן, או יצרה התקשורת, במהלך החודשים הקרובים. היכונו לספטמבר, אמרנו לעצמנו, והכוונה הייתה בעיקר להכנת המקלטים. והנה, ההפחדה הייתה לשווא.
2.
בעקבות המשבר עם תורכיה וההתפרצות החוליגנית מול שגרירות ישראל בקהיר. תום פרידמן בניו-יורק טיימס, ופרופסור בני מוריס בניוזוויק, כתבו מאמרי קינה על ישראל המבודדת את עצמה לדעת. גם עבדאלה מלך ירדן הוסיף משלו וטען שאם הוא היה ישראלי הוא היה מודאג. אם מישהו צריך לדאוג, זה דווקא הוא. שלטון המיעוט שלו במדינה שבה יש רוב פלסטיני לא יימשך לנצח. הגל הזה מגיע אלינו אחת לכמה שנים. זה קרה ...
על ההליכה שמאלה של נתניהו, על ציפי לבני שמתחפשת לגדעון לוי, על התחדשות יהודית ברוסיה, על ערבוב האוכלוסיות מטעם בג"ץ, על ערוץ עשר, שלדון אדלסון וההתנצלות
ההכרזה על מדינה פלסטינית
1. "אנחנו לא ניתן לפלסטינים לנצח בקרב על התקשורת", אמר לפני ימים אחדים פקיד ישראלי בכיר. לא ניתן? אנחנו כבר על הקרשים. הובסנו. אם אבו-מאזן מרשה לעצמו לצפצף על עמדה אמריקנית החלטית, נגד ההליכה לעצרת האו"ם לצורך הקמת מדינה פלסטינית, אז אבו-מאזן יודע שמותר לו לצפצף. דעת הקהל דווקא בצד שלו.
2. גם בלי קשר להצבעה בעצרת האו"ם, מתגבשים שני זרמים בקהילה הבינלאומית. האחד שולל את עצם קיומה של מדינה יהודית, ומעמיד בראש דרישותיו את "זכות השיבה". לא שיש זכות כזאת, אבל היא נועדה לממש את עיקר העניין: שלילת הבית הלאומי ליהודים. הזרם הזה כולל ...
הכבוד הלאומי חשוב, אבל האינטרס הלאומי חשוב הרבה יותר * אמנסטי בשירות השאהידים * ישראל עוברת תהליך התחרדות * דפני ליף: סרבנית או לא?
המזרח התיכון שרצינו מסרב להגיע. על רקע מפגן השנאה בקהיר, ספק אם מדובר במעבר מעריצות לדמוקרטיה. משום שיש עוד מעבר, ואולי חשוב יותר. המעבר של תורכיה מכמליזם לארדואניזם. מאתא תורכ לארדואן. מכיוון ליברלי, חילוני ודמוקרטי לכיוון איסלאמיסטי ואנטישמי. האם, על הרקע הזה, נהגה ישראל נכון? נבדוק.
ממשלת ישראל שמרה על הכבוד הלאומי של מדינת ישראל, ולא התנצלה בפני תורכיה. האם היא ראויה לצל"ש? נבדוק. ככל שמשפחה, כנופיה, קבוצה, חברה, מדינה, שומרת יותר על כבודה, כך יש סיכוי שמדובר בחבורה פרימיטיבית יותר. בדנמרק ובנורבגיה, ספק אם המושג "כבוד לאומי" קיים במילון. ככל שמדברים עליו פחות, יש אותו יותר. מדינות מתוקנות דואגות לאינטרס ...