יותר מדיי סימנים מעידים על כך שבמקום דמוקרטיה צועד האביב הערבי לג'יהאד ולשריעה. בתוניס ובלוב זה כבר קורה * תום שגב מ"הארץ" מתגייס לשירות התעמולה הפלסטינית * יש עם פלסטיני?

לפני שש שנים התארגנו אינטלקטואלים ערבים לצורך פנייה משותפת לאו"ם ולגורמים בינלאומיים נוספים. הפנייה כללה דרישה להעמדה לדין של מסיתים ומדיחים בפני טריבונל בינלאומי. במסגרת מכתב הפנייה צוינה תרומתו של כל אחד מתומכי הטרור ושפיכות הדמים. בין האישים הבולטים, שנגדם כוונה הפנייה, היה יוסוף קרדאווי, פוסק ההלכה החשוב ביותר בעולם הסוני. אותו קרדאווי נתן היתר להריגת כל ישראלי, ובכלל זה, מציינים הפונים במכתבם, גם עוברים בבטן אימותיהם, משום שברבות הימים הם יהיו בצבא הישראלי. קרדאווי, שנחשב משום מה ל"מתון", התיר לרצוח כל אמריקני בעיראק. 
הפנייה לאו"ם לא הובילה לשום ...

 
העסקה לא הציגה עליונות מוסרית אלא כניעה לנורמה מוסרית מעוותת * מכתב קשה וכואב של לוחם שייטת: אם יחטפו אותי, אני לא רוצה קמפיין * התקשורת לא החליטה על העסקה וגם לא השמאל

ההתרגשות, ההתגייסות, קידוש חיי אדם, הנכונות לשלם כל מחיר - כל אלה מציבים את ישראל, כך נדמה, כך יש מי שטוען, בדרגה מוסרית גבוהה. גם העיתונות הערבית נתנה ביטוי מרתק לדברים. מצד אחד הגישה המתהוללת שהופכת כל רוצח לגיבור לערבי ומבטיחה עוד הרבה חטופים כי ישראל מבינה רק כוח. מצד שני גישה ביקורתית, שמציגה את הזלזול המדהים בחיי אדם בארצות ערב, מול הערך העליון של חיי אדם בישראל. העיתונאי הסורי פייסל קאסים הציג טענות קשות למשטרים הערביים. "זה לא סוד שערכו של האדם הערבי תחת משטרי מדינות ערב שואף לאפס", כותב קאסים, ומעלה על נס את המאבק למען שליט. או העיתונאית הכוויתית אקבאל אל-אחמד, שכתבה: "אני ...

זה לא היה מפגן של סולידריות. זו הייתה תוכנית ריאליטי בקנה מידה לאומי. במקום "האח הגדול" קיבלנו את "האח הקטן". כאשר הגענו לרגע השיא - המסך יורד

אלה ימים של אשליות. אנחנו מתבשמים מהסולידריות הלאומית. כולנו מרוגשים. כולנו מוכנים לשלם מחיר גבוה. נפלאים שכמותנו. גם הסקרים מצביעים על כך שהרוב תומך במחיר הגבוה, הדמיוני, של העסקה. רוב שהתחזק ככל שחלף הזמן. נפלאים שכמותנו. ובאותו הזמן, הפלא ופלא, אנחנו גם אמיצים ונחושים וחסרי פשרות. אם היה מתבצע היום סקר, היה מתגלה רוב די יציב שתומך במסקנות ועדת שמגר, שעדיין לא פורסמו, בעניין מחיר החטוף הבא. לא עוד נדיבות עד כדי כניעה אלא אחד תמורת אחד. איך ייתכן הדיסוננס, שבו הרוב גם מסכים עם ועדת שמגר, וגם תומך בעסקת שליט? ובכן, אין כאן שום סתירה.
* * *
אדם קרוב אל עצמו. אנחנו חיים במעגלי קרבה. ככל שאדם קרוב יותר, כך ...

עסקת שליט היא רק קצה הקרחון. משהו הרבה יותר חמור עובר עלינו. זו הגרסה המעוותת של שיח הזכויות, וזה הקמפיין שדיבר על הפקרה והוביל אותנו להפקרות לאומית, וזו והתקשורת שדיכאה את הדיון הציבורי, וזו המנהיגות שיודעת מה נכון וקיבלה החלטה הפוכה. נותרנו עם הצורך בזעקה

המחיר גבוה. מחיר בלתי נסבל. דמיוני. 1,027 מחבלים תמורת חייל ישראלי אחד. אבל זה לא רק המספר. וזה לא רק העידוד לטרור. וזה לא רק הניצחון של החמאס. הבעיה הרבה יותר גדולה. בעיה אסטרטגית. זה לא אולמרט או נתניהו, לבני או ברק. זו העובדה שכבר שנים מנתבת ישראל את עצמה לנתיב שמוביל לתוצאה אחת בלבד. שחרור סיטוני של מחבלים הוא רק סימפטום. אחד מני רבים. מדובר במחלה. זה לא התחיל היום. זה התחיל בשנות השמונים. וכל פעם אנחנו משכנעים את עצמנו שזהו, זה לא יקרה שוב. אבל זה קורה שוב.
ישראל איננה המדינה הראשונה שמתמודדת עם סוגיית החטיפות. גם ...