הונאת הפליטים הגדולה

קמפיין אדיר הופך את מסתננים ומהגרי העבודה לפליטים. חוקרים רבים הגיעו למסקנות הפוכות. התקשורת אינה משמיעה אותם. עובדות שכדאי לספר

כמו תמיד, אנחנו מתעוררים מאוחר. עניין של מחלה לאומית. אבל נתחיל בנתונים. קרוב לעשרים וחמישה אלף מסתננים זרים חדרו לישראל בשנים האחרונות דרך האין-גבול עם מצרים. פה ושם שומעים על מישהו שנהרג, וחושבים שהצבא המצרי עוצר את הגל. המציאות שונה. לאחר ירידה קטנה בשנה שעברה, בחודשים האחרונים ההסתננות הולכת וגוברת. בין אלף לאלפיים בחודש. עד סוף השנה יהיו כאן בין שלושים לארבעים אלף מסתננים. הם מגיעים מסודן, מאתיופיה, מאריתריאה, מקונגו מחוף השנהב וממדינות נוספות. תמיד אחרי שהייה במצרים. לא טוב להם שם. 

מיליוני אפריקאים צעירים רוצים להימלט למערב. המשפט הבינלאומי אוסר על "החזרה חמה" (Non-Refoulement), אך מדינות מערביות מתחמקות מהדין. איטליה מבצעת החזרה של ספינות ללוב, עוד בהיותן בלב ים. גורלם רע ומר. בימ"ש בריטי אישר "החזרה חמה" של פליטים ליוון. בצרפת מוחזקים פליטים בשטח אקס-טריטוריאלי, בסמוך לשדות תעופה, כאשר זכות הפנייה שלהם לערכאות מוגבלת, ורבים מהם מוחזרים למקום ממנו הגיעו. אוסטרליה עוצרת את המסתננים באיים מרוחקים. רבים אחרים נהרגים בניסיון לחדור לטריטוריות אירופיות (למשל, מלייה וסאוטה, מובלעות אירופיות בתוך מרוקו), או טובעים בספינות רעועות שמנסות להגיע למלטה, או לאיים בשליטה אירופית. ומכל מדינות העולם, האין-גבול בין ישראל למצרים הוא המסלול הפתוח ביותר להגירה.  

החדירה לישראל איננה מקרית. גם בהנחה שלא מדובר במזימת טרור מוסלמית להכניס לכאן תאים רדומים (יש גם טענות כאלה), מדובר בצעירים שמצויים בקשרים מתמידים, בכל הנקודות שבהן הם מצויים. המאפיין הראשון שלהם, בכל מקום, הוא טלפון סלולרי צמוד, עם כרטיסי סים מקומיים וזרים. הם יודעים מצוין מה קורה בכל מקום. כשישראל הקשיחה תנאים, שלחה למעצר והרחיקה את הזרים מתל-אביב והמרכז - הייתה ירידה בהסתננות. כשהלחץ של ארגוני זכויות ואנשי תקשורת טובי לב התעצם, והתנאים חזרו לקדמותם - הנהירה התחדשה. 

בעבר היו המסתננים שוהים במעצר. אלא שאין מקום בבתי הסוהר. כך שאם הם נתפסים, הם זוכים לשבועות בודדים בכלא, ואז יוצאים לחופשי. לפעמים גם השלב הזה נחסך מהם. התחנה הבאה, עם או בלי מעצר, היא בקשה לתעודת פליט. כולם, לפי הצהרותיהם, שייכים למחלקת הנרדפים, ועונש מוות ממתין להם אם יחזרו או יוחזרו למכורתם. אפשר להניח שיש בודדים שזה נכון לגביהם. אבל עצם הגשת הבקשה הופכת אותם לחסינים. מיותר לציין שמדובר בהונאה רבתי. אפילו בסודן כבר יש שיבה ממחנות פליטים אל תוככי סודן. לא שהעימותים שם נפסקו לחלוטין, אבל ייתכן, נקווה שזה נכון, שהג'נוסייד הגדול כבר מאחורינו. באריתראה המצב בעייתי. הצעירים שנמלטים משם חוששים שיגויסו לצבא המקומי לשנים ארוכות. 

שלושה מיליון כבר שבו לסודן 

רוב מדינות אפריקה סובלות מבעיות קשות. אפשר להבין ללבם של הצעירים הנמלטים. הם רוצים מערב. אבל הם מגיעים לאן שאפשר. מדינות ערב מוצפות בפליטים, שלא רוצים להישאר בהן. מדוע אתה עובר ממצרים לישראל? נשאל פליט סודני, "משום שבישראל ארוויח 4$ לשעה, וזה סכום שבמצרים אפשר רק לחלום עליו". איש אינו יודע באמת כמה פליטים מצויים במעבר. יש פער אדיר בין נתוני סוכנות הפליטים של האו"ם (UNHCR) לבין כמות הפליטים האמיתית. תימן מתלוננת על קרוב ל-800,000 פליטים, כשנתוני סוכנות האו"ם מצביעים על 159,000 בלבד. במצרים מוערך מספר הפליטים בכ-שלושה מיליון, כשהאו"ם מדווח על כמאה אלף בלבד. מיליוני פליטים הגיעו גם למדינות צפון אפריקה אחרות. התנאים שם קשים. היו אירועים של ירי לעבר המוני פליטים, מקומות מחסה שעלו באש על יושביהם, ועוד. לפעמים המפלט גרוע יותר מהמקור. גם סודן עצמה היא מקלט, לפחות זמני, לפליטים רבים מסומליה ואריתריאה.

התקשורת הישראלית הופכת אותם אוטומטית ל"פליטים". האמנם? כאשר בודקים את המסתננים, מתגלה סיפור שונה. לא המסכנים והנרדפים מגיעים, אלא בעלי אמצעים (הכל יחסי) וקשרים. צריך לשלם למבריחים. צריך להיות עם רשת תקשורת יעילה.  חוברת שפורסמה לאחרונה, בעריכת פרופסור ארנון סופר, מציגה תמונת מצב רצינית יותר. עו"ד עפרה קלינגר, למשל, בדקה את הסוגיה לעומקה, גלובלית ומקומית. ד"ר משה טרדמן ביצע תשאול נרחב למסתננים מדרפור ומאריתריאה, והוא קובע ש"רוב מבקשי המקלט אינם זכאים למעמד של פליט". אלא שאיש מהחוקרים שחושבים שמדובר במסתננים ובמהגרים אינו מושמע בתקשורת. בולשביזם בהתגלמותו. התוצאה היא הונאה.

כאשר הם מגיעים לישראל, גן-עדן יחסית למדינות ערביות, נשמעות אצלנו קריאות הקרב הרגילות. פליטים היינו, איכה נשיב את פניהם של פליטים שמתדפקים על שערינו. האם זה המוסר היהודי? האם נשלח אותם למות בארצם? האם ערלי לב אנחנו? האם נעשה לפליטים מה שסוגרי הדלתות עשו לנו? 

שיבה המונית לסודן

כך שכדאי להציג את תמונת המצב האמיתית. ובכן, לפי דיווחי סוכנויות סיוע רבות, ובכלל זה UNHCR, עד סוף שנת 2008 בלבד הייתה חזרה של 2,237,934 איש לחבליה השונים של סודן, רובם באופן עצמאי. עד אמצע 2009 חזרו עוד 247,712 אלף איש. כלומר, שיבה בקצב של כחצי מיליון בשנה. בהנחה שהחזרה רק גוברת, אנחנו עומדים על כשלושה מיליון איש. מספר מרשים לכל הדעות. על רקע השיבה ההמונית הזאת, מותר לשאול: האם דווקא בישראל התקבצו לוחמי החופש הנרדפים, שהחזרתם לסודן תוביל אותם היישר למחנות השמדה? הרי זה הרושם שמנסים ליצור דמגוגים בתוכנו. ובכלל, מתברר שבישראל, אין אף רשות שיודעת שהשיבה ההמונית הזאת מתבצעת.

גם אם לא נקבל את ההערכה שמיליון איש רוצים להגיע לישראל, אפשר להניח שככל שהקהילה האפריקנית בישראל תהיה גדולה יותר, כך הביקוש ילך ויגדל. מי שלא ביקר לאחרונה בדרום תל-אביב בכלל, ובתחנה המרכזית הישנה בפרט, מוזמן לעשות זאת. מתפתחת שם קהילה עם חיים משלה - עסקים, חנויות ואפילו מתעשרים חדשים. זה כמובן מושך רבים אחרים. המסתננים נקלטים. נכון שאחוזי הפשע והעבריינות הולכים וגדלים, אבל יאמרו לנו שאין צורך להתרגש. ככה זה אצל מהגרים. גם היהודים בארה"ב היו כאלה פעם, כשרק הגיעו וחיפשו פרנסה. 

חיסול דמוגרפי זוחל
זה אולי לא נעים, אבל צריך להבהיר משהו: קליטה המונית של פליטים, גם אם בתהליך זוחל, "רק" אלפיים בחודש, משמעותה חיסול זוחל של ישראל כמדינה יהודית. כן, עניין של דמוגרפיה. "רק" עשרות אלפי דורשי נישואים מהשטחים, ו"רק" עשרות אלפי מסתננים, ו"רק" מאות אלפי עובדים זרים שנשארים כאן לצמיתות, והחיסול הזוחל מתבצע. את רובם המוחלט לא ניתן לגרש. האם זו הנורמה המקובלת במערב? לא בדיוק. איטליה וצרפת ובריטניה מבצעות החזרות של עשרות אלפים, כשאין סכנת חיים. הדמגוגיה של כל קרטל זכויות הפליטים טוען שלישראל אסור. שיח הזכויות הרי משתק אותנו. אפילו שרי הליכוד סובלים מאימת הקרטל. הם חוששים שיבולע להם בתקשורת. אז במקום לגבש מדיניות שמשלבת בין זכויות אדם לבדיקה אמיתית של העובדות - הם משותקים מאימת הקרטל. הרי כל אמירה אחרת תהפוך אותם לפשיסטים, למסוכנים, לערלי לב ולמי ששכחו שגרים היינו ופליטים היינו בלה-בלה-בלה.

כך שיש צורך בגישה הומנית. אבל אין צורך בהונאה רבתי. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. ולכן, יש צורך לעצור את הכניסה. פשוט לעצור. שום סכנת חיים לא נשקפת למי שלא יגיע דווקא לישראל, מכל מדינות העולם. וגם להתחיל בתהליך של החזרה. רק מי שיוכיח שסכנה אמיתית מרחפת מעל ראשו - יש גם כאלה - יהיה זכאי למקלט. כל שאר מהגרי העבודה - אינם זכאים לשום מקלט.

אלא שכמו כל דבר אצלנו, הגירה פלסטינית לישראל (חלקה באמצעות "נישואים"), רישום תינוקות שנולדו באזור הר חברון כתינוקות למשפחות בדואיות מישראל, ועוד ועוד - גם עניין המסתננים נתקל בחומה בצורה של "אין מדיניות". יש גחמות. פה ושם החלטה, שמתבטלת מייד משום שאנשים טובים, באמת טובים, מקימים קול זעקה ומחאה. גירוש? על גופתנו! מוקדי מעצר? לא יקום ולא יהיה! הרי יהודים ישבו במחנות ריכוז, ואיכה נעשה כדבר הזה לפליטים שמבקשים מחסה אצלנו. גדר הפרדה? מנטליות של גטו! אנחנו צריכים לפתוח את גבולותינו לכל דכפין. למעשה, מדובר ברעיון מצוין, ויש אפילו החלטה. אבל אין תקציב, זה ייקח שנים, ועד שזה יקרה, אם זה יקרה, יהיו כאן כבר למעלה ממאה אלף מהגרים מאפריקה. 

הגיע הזמן להחלטות

במישור הרטורי יש כאן משהו מעניין. יש שימוש במוסר היהודי ובאתוס היהודי על ידי מי שחלק מרכזי באג'נדה שלהם הוא שלילת זכות הקיום של מדינה יהודית. ישראל, למען הסר ספקות, צריכה לשמור על כללי המשפט הבינלאומי, ובוודאי שעל כללי מוסר בכלל, ומוסר יהודי בפרט. אלא שאין צורך להפוך את הפירמידה. זה בסדר שלכל מסכן בעולם יש זכות, בעיקר אם הוא מוסלמי, אפריקני, זר. אבל גם ליהודים יש זכות, למפלט ולריבונות, במדינה משלהם. הרי הדמגוגים שרוצים לפתוח את השערים להמוני פליטים הם אותם אנשים (רובם, לא כולם), שתומכים גם בשיבה פלסטינית (פיקציה שאין לה שום תקדים בינלאומי מוכר), דבר שיוביל לחיסול של המדינה היהודית. וגם כרסום זוחל של הרוב היהודי, הוא סוג של חיסול דמוגרפי זוחל.

כך שהגיע הזמן שלממשלת ישראל תהיה מדיניות, שעדיין אין לה. האין-מדיניות הנוכחית מעודדת את המשך ההסתננות וההגירה. ולכן, אין מנוס משימוש באמצעים המקובלים במדינות דמוקרטיות: חסימת הגבול, בדיקה רצינית ומזורזת יותר הבקשות למעמד פליט, והחזרה - כן, החזרה - של אלפי פליטים לכל מדינה שבה הם אינם מצויים בסכנת חיים.

 אם הממשלה מתקשה בגיבוש מדיניות, היא מוזמנת לעיין בנייר העבודה של מרכז מציל"ה (שבראשו עומדת פרופ' רות גביזון). המסמך חובר על ידי פרופ' שלמה אבינרי, פרופ' אמנון רובינשטיין, וד"ר ליאב אורגד. יש שם המלצות עם האיזון הנכון לשמירה על צלם אנוש, תוך חתירה לשמירת אופיה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. המדיניות מוכנה. הגיע הזמן לבצע אותה.