הכל מתחדש : הוצאת אסטרולוג מחדשת בתרגומים חדשים וטובים ספרי הרפתקאות נפלאים לבני הנעורים מן המאה-19, החל מוינטו של קרל מאי, ועד לספר חדש של מחבר "מיכרות המלך שלמה" המפורסם * מאיר ויזלטיר, לעומת זאת, מוציא מהדורה חדשה של "דבר אופטימי, עשיית שירים", משנות השבעים,  כולל שיר לעגני מן הגניזה על שר החינוך דאז יגאל אלון * ודן מירון משכנע אותנו מחדש ששלום עליכם מקסים    
 
 
ושוב נערמו סביבי ערימות ספרים חדשים , בוודאי לקראת החגים, ושוב אני יודע שלא אצליח לכתוב עליהם באמת, בטח לא על כולם,  אם בכלל. ובכל זאת, אני מוצא חובה לפעמים, כלפי הספרות וכלפי הקוראים וכלפי עצמי, לציין בריפרוף מוחלט ארבעה ספרים  ,נניח,  שמצאו חן בעיני מהצצה ראשונית בהחלט. לא ממש לכתוב עליהם.
 
אז על מה לא ...

   
 אילו היה לנו חס וחלילה שלום עם סוריה, היינו מוצפים ממש עכשיו בזרם פליטים סורי ענק שהיה נוהר אלינו , ממש כפי שהוא נוהר עכשיו לטורקיה ולירדן
 
 
הנה שאלה שאף אחד לא שאל: אילו היינו כבר ביחסי שלום עם סוריה (נניח, לאחר אותו משא ומתן בשנת 1998 (?) עם חאפז אסאד, אבא של באשאר)  , לאן היה פונה זרם הפליטים הסוריים, שמגיע עכשיו במאות אלפיו לטורקיה ולירדן?  הרי אילו היינו נענים לדרישות הסוריות  (כולל  כמובן החזרת כל הגולן עד המטר האחרון, פינוי כל היישובים ושיכשוך רגליים סורי בכינרת, כפי שהמליץ למשל האלוף במיל. אורי שגיא), וכבר היינו מנגבים בפועל ממש חומוס בדמשק,  הרי יחסי השלום היו מחייבים אותנו לנהוג באנושיות כלשהי ולפתוח את גבולוינו לפליטי החרב , ממש כפי שעושות עכשיו טורקיה וירדן, בנדיבות איסלאמית מרשימה בהחלט, צריך להודות. אז נכון ...

   
הסידרה החדשה שיצרה דניאלה לונדון ב"קשת" גרועה ומחליאה ולמה בוקי נאה הוא השורד הכי מעניין? ועוד: חזון השלום של ויזלטיר מתממש : כ-200 אלף פלסטינאים  נכנסו לישראל בשבוע שעבר באישור משרד הבטחון לרגל חג סיום הראמאדן והציפו את חופי הים בתל-אביב (ושלושה נעצרו בחשד להטרדת קטינות); ולמרות העמדה הגרמנית המתועבת האוסרת על ברית המילה, כמעט בנוסח גזירות אנטיוכוס, צריך להבין שמילת הלב ("ומלתם את עורלת לבבכם") חשובה יותר  ממילת הבשר; ועוד: מיהו חתן פרס ישראל לחינוך המציע לבטל את בחינת הבגרות בתנ"ך) שזה בערך כמו לסגור את המדינה); ועוד: מדי חודש אלול אני נזכר מחדש בשורות הנבואיות המופלאות של המשוררת הארץ-ישראלית יוכבד בת מרים ובשתלטנות הבל-תיאמן של פרופ' דן מירון; ועוד: מדוע ומתי שונא אלוהים בעצמו את חגי ישראל, כולל החגים הבאים עלינו לטובה בעוד פחות ...

   
איפה הימים שבהם הקראנו לילדינו הפעוטים אגדות מחרידות ונפלאות, כמו כיפה אדומה, שלגייה וליכלוכית, או לחילופין סיפורים מושלמים בחרוזים מושלמים של שלונסקי, אלתרמן ולאה גולדברג? כל זה התחלף עכשיו בהמוני יהודים אטלסים ויהוידיות אטלסיות, שעוסקים כל הזמן באני, אני,אני - עם המון סיפורי בית קטנים, פסיכולוגיה קטנה וחרוזים חובבניים.
 
את אורלי וילנאי מ"אורלי וגיא" כולנו מחבבים, אבל לא ממש מוקסמים ממנה, נידמה לי. ככה גם ספר הילדים החדש שלה, "דברים שקורים באמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, איורים: יעל אלברט) - ספר נחמד, מתולתל, פיקחי, גם אם קצת פשטני וקצת לא מבריק.
 
מדובר על אוסף שירים בחרוזים, שחלקם מדברים מתוך תודעתה של ילדה ("קציצות זה לא טעים, אני פשוט לא רוצה,/ ובכל זאת בצלחת - סבתא שמה לי קציצה")  וחלקם מתוך תודעתו של ...