דווקא במעמד פרסי ישראל בחר יעקב אחימאיר לקרוא לשלילת זכותו החוקית של אריה דרעי לרוץ לכנסת ולהחיל עליו, בניגוד לצדק הטבעי, כללי קלון נצחי שלא היה מחיל,למשל, על אביו, אבא אחימאיר, שישב בשעתו שנה חצי בכלא בעוון הסתה לרצח. ואם זה היה אבא, אחימאיר?
 
רחש הבחירות המתחדש מחזיר אותנו, בין השאר, לאריה דרעי, ואגב כך גם ליעקב אחימאיר, שבחר לתקוף את דרעי ברמז בוטה ומכוער בטקס פרסי ישראל ביום העצמאות, וקרא למעשה לשלול ממנו את האפשרות שיחזור לכנסת. אחימאיר, שדיבר בשם זוכי פרס ישראל הוא אמנם מן הרציניים, המשכילים והאיכותיים באנשי הטלוויזיה שלנו (ותעיד על כך תכניתו המצויינת "רואים עולם"), אבל מבריק הוא לא היה מעודו, צריך להודות. וגם הנאום שנשא בטקס קבלת פרס ישראל היה לקוי מיסודו, גם בגלל החנופה המיותרת לגדעון סער (למה לשבח את שר החינוך על מתן פרסי ישראל?) , וגם בגלל ...

   
וזה לא האח הגדול ולא כוכב נולד, לא דה וויס ולא הישרדות וי.איי.פי. נחשו מי אני? ועוד כמה עניינים: האם מותר לדבר על אור לגויים ולא להאמין באלוהים? האם מותר היה לגל"צ ולקול ישראל להחרים את "שרים בכיכר" עם יאיר לפיד?האם המנהל החדש של קול ישראל יצליח לדכא את שידור הרדיו הציבורי? האם יפצלו סוף סוף בין הכדורגל לבין שידורי האיכות בערוץ הראשון ? האם מספרי הרייטינג החדשים והמנופחים הם ישראבלוף? והאם מי שמגדיר את הבחורה מחוף בוגרשוב כ"נאנסת" מזלזל בנשים?
 
 
1. שוקן מדבר על אור לגויים?!
 
בתור מנוי "הארץ" (עיתון שאני מכבד מאוד את חלקיו הטובים, מהחדשות עד דה מארקר , ובז מאוד לחלקיו הנחותים, בעיקר עמודי הדיעות , שרובם מבטאים את דיעותיו השמאלניות הלעוסות, השגויות  והבאנליות של המו"ל) קיבלתי בימים אלה מכתב ...

  חמישה קטעים על יורם קניוק שהציע הצעה מטורפת, על ירון לונדון התוהה מדוע לא לאכול בשר אדם ("בשר די משובח", לטענתו), על רובי ריבלין שלא הבין מה הוא מצטט, על קשת והילדים המבשלים שמטמטמים את עם ישראל , על "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" הגאוני  בהבימה, על השליטים התנ"כיים שלא שמעו לנביאים התנ"כיים ומה קרה להם. וגם: הטור הספרותי על ספריהם המתורגמים החדשים של ג'ונתן פראנזן ודון דלילו
 
•1.    קניוק מציע לשמוח ביום השואה
 
בעניין האמירה המוטרפת של יורם קניוק (במאמר שפירסם ב"הארץ", כמובן), על פיה אנחנו צריכים לחגוג ולשמוח ביום השואה כי אנחנו חיים (או בלשונו של יורם קניוק עצמו:"יום השואה היה צריך להיות יום של שימחה: מאות אלפי אנשים ניצלו, חזרו לחיים") , אני מבקש לשאול את קניוק:  למה שלא נהפוך את כל ...

  יבול הקריאה האמריקאי שלי הפעם הוא שישים עמודים מתוך ספרו החדש והמדובר של ג'ונתן פראנזן "חירות" (הספריה לעם/ עם עובד/ מאנגלית: עפרה אביגד) ושני סיפורים מתוך "המלאכית איזמרלדה", ספר סיפוריו של סופר אמריקאי יוקרתי אחר, דון דלילו (ספריית מעריב, מאנגלית: דפנה לוי), וייאמר מייד כי בשניהם מדובר בקריאה תענוגית, בסופרים מצויינים, שכמו יצאו שניהם מאיזושהי סדנת כתיבה אמריקאית משובחת ומתוחכמת, המוציאה  סופרים בעלי איפיון אמריקאי מובהק. שונה מאוד, למשל, מן האיפיון הצרפתי.
 
הכתיבה האמריקאית טבעית איכשהו, לא אונסת את עצמה על המציאות ולא מעצבת אותה, בניגוד לכתיבה הצרפתית (ר' למשל "העדינות" המפוקפק לגמרי, שהפך גם אצלנו לרב-מכר, למרות מלאכותיותו הניכרת, ואולי דווקא בגללה). מה שמזכיר לנו את דברי הבוז השוטים שהשמיע בשעתו היו"ר לשעבר של ועדת פרס נובל ...