הסידרה החדשה שיצרה דניאלה לונדון ב"קשת" גרועה ומחליאה ולמה בוקי נאה הוא השורד הכי מעניין? ועוד: חזון השלום של ויזלטיר מתממש : כ-200 אלף פלסטינאים נכנסו לישראל בשבוע שעבר באישור משרד הבטחון לרגל חג סיום הראמאדן והציפו את חופי הים בתל-אביב (ושלושה נעצרו בחשד להטרדת קטינות); ולמרות העמדה הגרמנית המתועבת האוסרת על ברית המילה, כמעט בנוסח גזירות אנטיוכוס, צריך להבין שמילת הלב ("ומלתם את עורלת לבבכם") חשובה יותר ממילת הבשר; ועוד: מיהו חתן פרס ישראל לחינוך המציע לבטל את בחינת הבגרות בתנ"ך) שזה בערך כמו לסגור את המדינה); ועוד: מדי חודש אלול אני נזכר מחדש בשורות הנבואיות המופלאות של המשוררת הארץ-ישראלית יוכבד בת מרים ובשתלטנות הבל-תיאמן של פרופ' דן מירון; ועוד: מדוע ומתי שונא אלוהים בעצמו את חגי ישראל, כולל החגים הבאים עלינו לטובה בעוד פחות משבועיים? ביג-בן של יום א'.
- 1. השקר האמיתי. "יום האם" היא סידרה מזוייפת, חסרת כישרון, חסרת חן. אפשר לומר שקרן מור ואורלי זילברשץ מעולם לא היו מזוייפות כל-כך ובלתי נסבלות כל כך. זוהי כמובן גם סידרה מתנשאת במהותה (כשהלעג הוא כביכול על הצפוניות התל-אביביות המופעלות על ידי גזענות המוסווה כדאגה לפליטים וכליבראליות). והכל דוחה: האמא עסוקה בעיקר בפליית כינים, הבעל (דרור קרן) עסוק במריחת נוזל אנטי פטרייתי על אצבעות רגליו, ויש גם אפליקציה(!) באייפון (!) למציאת זיונים זמינים בתל אביב, המכונה "בשר טרי" וזה מתבלבל עם אפליקציה לקצביה, וכשמדברים על נקניקיה זו בכלל נקניקייה אחרת. חה חה חה. כמעט מצחיק. אף רגע אנושי ואמיתי אחד. דניאלה לונדון-דקל, יוצרת הסידרה, מוכיחה בכל קטע מהסידרה שלה שהיא בחורה עם משיכה מיוחדת לגסויות קהות ופשטניות מכל הסוגים, בלי שמץ רוחניות. מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", העיר (ויפה העיר) על ההתנהלות השיקרית המתמדת של הדמויות הנשיות בסידרה, שאין טבעי להן מלשקר כל הזמן, אבל אני מדבר על שקר אחר: השקר המהותי של המלאכותיות בעצם התסריט, בעצם הסידרה, בעצם המשחק.
- 2. השורד האהוב עלי ביותר - בוקי נאה. הכי מגעיל, הכי פדלאה (למרות שהתאמץ יפה פה ושם), הכי נוחר, הכי גנב (גם אם הכל כשר על פי חוקי המשחק), הכי חסר בושה, הכי תחת וכרס, ובכל זאת, הכי ישר, הכי אמיתי והכי מעניין בסך הכל (טוב, אנחנו לא הרחנו את הנודים). ובנוסף, הוא כמובן היה נקודת ההיפוך והמציל הגדול ברגע המכריע , שבו הוא ואיתי שגב היו מודחים ללא ספק אילמלי גנב את הפיסלון. אז תנו כבוד לבוקי, שעשה את המעשה החריג הגדול (שהסתבר כחוקי על פי חוקי המשחק למרות הכל). רק המעז מנצח - ונשאר במשחק, גם אחרי שהודח ממנו.
- 3. חזון השלום של ויזלטיר בחופי תל אביב. מאות אלפי פלסטינאים , לא ייאמן, קיבלו רשות מצה"ל בסוף חודש הרמאדאן לצאת להתאוורר בתל אביב ונפשו בחופים (ובמקביל אגב נעצרו כמה מהם בחשד שביצעו מעשים מגונים בקטינות בחוף ירושלים). ממש כמו לקיים את חזונו של מאיר ויזלטיר שהגדיר את השלום העתידי כמצב שבו חופי נתניה מוצפים באלפי מתרחצים פלסטינאים מטול כרם. איזה כיף. הפלסטינאים כובשים את חופי תל אביב בלי קרב. ואחר-כך עוד מספרים לנו שרק שלום והקמת מדינה פלסטינאית ירחיקו אותנו מן המדינה הדו לאומית. הפוך, גוטה, הפוך. יציפו אותנו הרבה יותר. מעזה לא באים אלינו.
- 4. שתי הערות תנ"כיות. א. הברית החדשה. האיסור המשפטי שהוטל בגרמניה על ברית המילה הוא כמובן מגונה מאוד ומחזיר אותנו לגזירות אנטיוכוס. לא הגרמנים, בעיקר לא הגרמנים, יגידו לנו מה הומני ומה לא. ואנחנו הרי יודעים מבשרנו, ברוך השם, שאין שום רע בברית המילה. ובכל זאת, כדאי שגם אנחנו נזכור ונבין כי התורה מדברת גם על ברית מילה אחרת לגמרי, רוחנית לגמרי:"ומלתם את לבבכם לאהבה את ה' אלוהיכם". ומעניין בהקשר זה פירוש המילה "למול", שפירושה להיות מול : כלומר, להסיר את המחיצה , את הרעלה (העורלה) ולהיות חשופים מול ה'. מבחינה זו, למול את הלב פירושו להסיר את הכיסוי , את הסתר הפנים, בינינו לבין אלוהים. להיות מולו באהבה אותו. אופציה רוחנית מעניינת הרבה יותר מחיתוך הבשר. ב. פרופ' סלומון מוותר על התנ"ך. פרופ' גבי סלומון, חתן פרס ישראל לחינוך, מציע לצמצם את בחינות הבגרות, ותוך כך לבטל בין השאר את הבחינה בתנ"ך. במקומה בטח יהיה משהו סטרילי ואנמי כמו "הבנת הנקרא". אבל מי שיבטל את בחינות הבגרות בתנ"ך , יעשה משהו חמור מאין כמוהו לעצם הקיום הישראלי. אז נכון שהוראת התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים שלנו היא שערוריה של תיפלויות (במקום ללמד ילדים לקרוא פסוק תנ"כי כפשוטו, מקשקשים להם את השכל עם מיני פרשנים ומושגים מייבשי שכל למיניהם), ועדיין האינטרס העליון של המדינה העברית, העוברת תהליך נורא של אמריקניזציה וערביזציה, הוא לשמור עד קצה הנפש את הזיקה העברית והתנ"כית. בלעדי זה, אין לנו שפה, אין לנו ארץ, אין לנו טעם. בלעדי זה אנחנו סניף של מקדולנדס או של גיא פינס או של מייקרוסופט. אפשר לסגור את העסק.
- 5. היזהרו מעורכים שתלטנים. מדי חודש אלול אני ממלמל לעצמי את שורותיה המופלאות של המשוררת הארץ-ישראלית יוכבד בת מרים ("וָאָרוּץ כאלול , כתשרי,/ עטויה אור כמיהה אדומה/ פני לשניים נגזרו/ מחצית מול מחצית עגומה"), ונזכר בשערוריה הבל-תיאמן, שסיפרתי עליה לא אחת, שבה עורך שתלטן הרבה יותר מדי, פרופ' דן מירון, הטיל מום קשה בשיר כשביקש למחוק בו מילת מפתח אחת, בלי שהבין את משמעותה הגורלית , והמשוררת נכנעה ומחקה. הסיפור הוא כזה (שווה לספר אותו מחדש) : בשנות השלושים כתבה יוכבד בת מרים (ופירסמה בספרה "מרחוק") את השורות שהסתברו אחר כך כבעלות משמעות נבואית טראגית: "פָּנַי לִשניים נגזָרוּ/ מחצית מול מחצית עגומה" (איזה חרוז נפלא לאותה "כמיהה אדומה") , ואכן, שנים אחר כך, למרבה האסון, נחצו חייה לשניים: בנה זוזיק מנישואיה לחיים הזז נהרג בקרב במלחמת השיחרור. מאז לבשה תמיד שחורים והפסיקה לכתוב שירים. חייה נחצו לשניים: אכן מחצית מול מחצית עגומה, ממש כמו בשיר שהתנבא מעצמו. והנה, בלי להבין את כל זה, פנה אליה יום אחד המבקר והעורך דן מירון, שערך את מהדורת כל שיריה המאוחרת , והציע לה למחוק את המילה "עגומה". משהו בחרוז המעוגל מדי הפריע לו. אין שום מחצית עגומה בפנייך, טען באוזניה, ושיכנע אותה (ממש לא ייאמן) למחוק את המילה "עגומה" ואכן, במהדורת שיריה החדשה, מופיע כבר החרוז הפגום והחסר:"פניי לשניים נגזרו/ מחצית מול מחצית". איפה ה"עגומה"?! נעלמה. ואיתה נעלמה הנבואה. ונעלם מות זוזיק. ונעלם השיר. היזהרו מעורכים שתלטנים מדי.
והגית בו יומם ולילה/ הפסוקים הכי מופלאים בתנ"ך
חגים בטעם עוול
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. (ישעיהו, פרק א', פסוקים י"ד-ט"ז)
ולקראת החגים כדאי לזכור שחגים עם עוול הוא צירוף רע מאוד. הנה כאן מואס ה', מפי ישעיהו, בחגים למיניהם, ולא בגלל החגים הנפלאים עצמם, אלא בגלל הרוע שבכפינו. איזה מין חגים אלה שבחסותם נרצחים אנשים בישראל יום יום? איזה מין חגים אלה שבהם אנחנו עושקים את הגר ,רודפים את הנרדף , מגרשים מן הארץ ילדים "זרים" (ישראליים לגמרי) רק משום שאימם פיליפינית שסעדה את זקנינו? ואגב, אני מסכים לגמרי עם אייל מגד שאמר בשיחה עם גל גבאי ב"סדר חדש" שהגזענות הזאת מסוכנת לנו יותר מהפצצה האיראנית. וזה כולל גם את הלינץ המתועב שנעשה בנער הערבי. זה לא אומר שאני רוצה שפלסטינאים יציפו לנו את חופי הים בתל-אביב.
אקו"ם