בתגובה למשבר הנורא צריכה ישראל להודיע מיד, כי למרות צידקתה, היא משעה לחודש את המצור על עזה, כמחוות צער ואבל על חיי האזרחים הבינלאומיים שנפגעו
 
אין ספק. נכנסנו לצרה נוראית, וזה אפילו לא הזמן לבדוק איפה טעינו. אין ספק  שהיינו יכולים להיות הרבה יותר מבריקים מלכתחילה. למשל, לקחת את הסיכון להניח למשט להגיע לעזה (בהנחה שלא יבריחו נשק מאיים מדי במעמד הזה) אבל לא לתת להם לצאת משם, ובמקביל, לפרוש מול כל התקשורת העולמית בזירה הימית אניות משלנו עם כרזות גדולות על גלעד שליט. בקיצור, היה צריך להתייעץ כנראה עם במאי תיאטרון ומומחי הסברה. לא עם מפקדי הקומנדו הימי. וכמובן, אסור היה לקיים את הפשיטה על האניות מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.  

אבל לא זו השאלה עכשיו. השאלה היחידה שצריכה לעניין אותנו ברגע זה היא מה לעשות עכשיו, מול הגל העכור המאיים עלינו. קודם כל, לא ...

   
 
 
ידיד צעיר שלי, משורר בן 16, בעל כישרון רוחני אמיתי ובעל אבחנות רבות-טעם בענייני תנ"ך ושירה ובכלל, סיפר לי לתדהמתי שאין לו מושג בניקוד, משום שלא לימדו אותו. הגם אתה? הגם אותך עשקה מערכת החינוך הישראלית, ומנעה ממך את דעת העברית הנפלאה הזו? אמרתי לו שאני חייב ללמד אותו את עיקר העניין, ובמהירות, במהלך שיעור קצר אחד, פשוט כדי שיוכל לקרוא בדייקנות תנ"ך ושירה בשיאיה, שניהם דברים מנוקדים מטבעם, שבלי לקרוא אותם בדייקנות, אי אפשר לטעום את מלוא היופי העצום שלהם ולקלוט את כל המוזיקליות שלהם. לכן, מתוך אהבתי לנער הרוחני הזה,כתבתי לו שיעור בניקוד, המנסה לתמצת את כל העניין.  בסך הכל , 13 סימני ניקוד ייחודיים שצריך לדעת לזהות אותם (רצוי בשמותיהם) ואת הגייתם, ואלה הם: קָמָץ, פָּתַח, חֲטַף ...

   
אם אין לאלוהים דמות הגוף, כפי שטוען הרמב"ם, איך זה שמשה דיבר איתו "פנים אל פנים", ואיך זה  שישעיהו ויחזקאל ראו אותו "יושב על כיסא" , ואיך זה שאלוהים ברא אותנו בצלמו ובדמותו, אם אין לו דמות? ואיך זה שהוא מופיע תמיד לעיני המעטים שראו אותו, מאברהם , דרך משה וישעיהו ויחזקאל עד יונה וולך,  בדמות אדם ("ערום, יפה תואר להפליא, עובד עלינו בעיניים"- סיפרה יונה וולך. למה יכלה  להתכוון?).  ומשהו על האופן שבו גם אנחנו יכולים לברוא עולמות מתוך גופנו האנושי, כולל התשובה המדהימה שנתן עמוס עוז לשאלה : אם יש לאלוהים דמות הגוף, איך זה שהוא נמצא בכל מקום? 
 
אפילו השאלה כמעט מעוררת שערוריה, לפחות אצל המאמינים: הרי אסור בכלל לראות את אלוהים ("כי לא יראני האדם וחי"), אז מה פירוש "איך נראה אלוהים?". הרי ...

מתי התחלתי בעצם להאמין באלוהים? מתי התאהבתי לראשונה באלוהים, התאהבתי ממש, עד קצה הנפש? מתי בכלל הבנתי מה זה "לאהוב את אלוהים"? מתי הפך אלוהים להיות אצלי לוודאות מוחלטת, בעוד שקודם לא היה ממש ידוע לי ולא היה ממש נוכח בחיי הידועים לעצמי? אני יודע בדיוק מתי התחיל התהליך: זה היה באותו טריפ של  אל.אס.די שלקחתי עם המשורר הגאוני בחלקו דוד אבידן ב-18 ביולי 1969 (תאריך הנסמך על מכתב שהשאיר לי אבידן על דלת ביתי יממה אחר-כך, והנושא את התאריך 19.7.69,  ובו תביעה משעשעת וחריפה להחזר חוב בסך 17 וחצי לירות עבור חצי כדור האל.אס.די, חלקי במסע המשותף,שהתמהמהתי להחזיר). 
 
הייתי אז בן עשרים וחצי בערך, אזרח (את השירות הצבאי שלי עשיתי מאוחר יותר,  בין גיל 24 לגיל 27, לא חשוב עכשיו), ואבידן היה משוררי הנערץ באותן שנים. סוג של ידיד עריץ ומשורר אהוב בלי גבול ומורה שלא ...