יעקב שבתאי,  מי שהוכתר כגדול הסופרים הישראליים, מת בדיוק באותו יום ובאותה שעה שבה התחיל סיפור האהבה בינו לבין אשתו עדנה 31 שנה קודם לכן , בהליכה בכביש שבין  קיבוץ מרחביה לבית שאן. וזהו רק אחד התאריכים המיסטיים הקשורים בחייו ובמותו  של הסופר, שהיה קשור בטבורו לתנועת העבודה , ששנא את הימין, שחטף התקף לב בגיל 37 בדיוק באחד במאי, ש"זכרון דברים" שלו הופיע בדיוק ביום נצחונו של בגין ב-17 במאי 1977 , ושמועד מותו ,  ב-4 באוגוסט 1981,  הוא בדיוק היום שבו הצליח בגין להקים את ממשלתו השנייה , שאושרה למחרת בכנסת.  באותה שנה, שנת מותו,  גם נולדה בתו מיחסיו עם דליה גוטמן, אז מפיקה מרכזית בערוץ הראשון. מה יכולים לומר לנו כל התאריכים האלה? ומיהו יעקב שבתאי באמת, מעבר לכל הדימויים התקשורתיים וההסוואות הספרותיות? מסע אל ...

   
ראש הממשלה לא נתן שום מענה מיידי למצוקות הדחופות. לכן הוא עלול ליפול במיידי. למשל,  באמצעות פרישת ש"ס או ישראל ביתנו. להלן כמה הצעות להרגיע את המחאה ואת המצוקה בלי לשלוח אותנו לעוד שנה וחצי במדבר, בציפייה נואלת ל"דיור בר השגה" (איזה מינוח מסורבל ודפוק) , ומה על אלה שידם לא משגת? שלי יחימוביץ, תתכונני להיות שר האוצר הבא
 
 
מסיבת העיתונאים של נתניהו ושלל ההכרזות שלו לא נותנות מענה מיידי לשום דבר. והרי זה העיקר: לתת מענה מיידי, ובזה נתניהו כשל לחלוטין. שוב הפגין נתניהו אטימות גדולה לשורש הבעיה, כפי שהפגין אטימות למצוקת האימהות החד הוריות בקדנציה הקודמת שלו. הבעיה היא כאן ועכשיו. מה שיהיה בעוד שנה וחצי, אם נתניהו עוד יהיה בכלל ראש ממשלה, לא מעניין. מעניין מה שיקרה עכשיו, ולזה יכול היה נתניהו לתת שורות פתרונות, שיתבססו כולם על ...

   
 
עמיחי או זך ? מי תירגם טוב יותר את גדולת השירה , אלזה לסקר שילר? 
 
 
 
 
נתן זך, מתרגם שיריה של אלזה לסקר שילר היהודיה-גרמניה (1869-1945)  במהדורה החדשה המורחבת ("פסנתרי הכחול", הקיבוץ המאוחד),  לא מפריז כנראה כשהוא מגדיר אותה כמשוררת הגדולה ביותר בשפה הגרמנית בכל הזמנים, ואחת הגדולות במשוררי המאה העשרים, וכל מי שיקרא את שיריה הצבעוניים, הפרועים, האלוהיים, העבריים במהותם (למרות שנכתבו גרמנית), בתרגום עמיחי או זך  יבין למה. גם משום כך מדכא לראות את רישום דיוקנה המאוחר, בעיפרון,  בידי  הצייר מירון סימה, שהכיר אותה בירושלים בשנותיה האחרונות: זקנה  כפופה, הניראית כמו זקן קבצן חבוש מצנפת אופים משונה ונשען על מקלו, מחלקת פתיתים לציפורים בגן הציבורי ברחביה. עמיחי סיפר תמיד איך הוא זוכר ...

   
המין והגועל מתערבבים ברומן הלא משעמם של רוגל אלפר, ומרינה צווטאיבה מקסימה בתרגום רינה ליטוין
 
הרומן החדש של רוגל אלפר , "ג'וז בלוז" (חרגול/עם עובד), הוא אמנם גס מאוד, אלים מאוד, דוחה מאוד, אבל בהחלט לא משעמם. אז נכון שכבר בפיסקה הראשונה אנחנו מתוודעים לאסתריקה, שיש לה "פה מושלם, פה של מוצצת , קראו לזה בתיכון",  וממש כאן ועכשיו היא שוכבת - סליחה, "מזדיינת", כמובן. לאלפר אין מילים שהן פחות מ"הזדיינות" ו"זיון", ילד גדול.   ועם מי היא שוכבת? נכון, לא ניחשתם: עם זלמן במקרה זה (מין שם כזה), שכבר היה לה איתו עסק בעבר. גם אז הם "הזדיינו":"הכוס שלה היה שרירי ועמוק, רטוב ורחב ומתרחב" (רגע, "שרירי" או "רחב ומתרחב"? כנראה גם וגם).   ועכשיו הם נפגשים שוב אחרי ...