הפוך, קרי, הפוך - קווים למהפכה עברית

בחור וטוב קרי, המדבר על סכנת המדינה הדו לאומית לישראל, אבל לא מבין הרבה. כמוהו גם השמאל הישראלי לא מבין, וכמוהו, בצורה אחרת, גם הימין. שני הקצוות הפשטניים מסכנים את ישראל. ננסה להסביר כאן את העיקר בתמצית, ונגיד גם מה הפתרון, גם אם לא ישמעו לנו כנראה.

נתחיל בדברי קרי האחרונים כמשל. שר החוץ האמריקאי מזהיר כי אם תקרוס הרשות הפלסטינאית,  ישראל תיהפך למדינה דו לאומית, ובזה הוא דווקא צודק עקרונית, אבל זהו, שהרשות הפלסטינאית לא תקרוס, ואם תקרוס, תקום אחרת במקומה. עמים לא מוותרים על ריבונות , ולו חלקית, מרצונם. והפלסטינאים לא יוותרו על ריבונותם המסויימת. וגם אם תהיה תקופת ביניים מסויימת בין רשות פלסטינאית אחת לרשות פלסטינאית חדשה (אחרי בחירות או לפניהן) המיבנה המדינתי הזה לא יקרוס, ואם יקרוס, יקום אחר במקומו.

לכן, כל השיח על סכנת המדינה הדו-לאומית הוא מיושן, ושייך להוויית טרם-אוסלו. אותם אנשים שדיברו על סכנת המדינה הדו לאומית ממשיכים לדבר עליה היום, באותן סיסמאות, כאילו לא קרה דבר,  למרות שהסכם אוסלו קם ונהייה, והיה מעשה היסטורי חשוב מאין כמוהו. אין דרך להחזיר אותו לאחור. הוא שסילק מעלינו את סכנת המדינה הדו לאומית, והוא שאיפשר ומאפשר להתנחלויות להמשיך להתקיים ולפרוח, לצד הרשות הפלסטינאית. אין דגם אחר, גם אם צריך לשכלל ולהרחיב אותו, וליצור סוג של מסגרת (אבל בהחלט לא איחוד) לא רק בין הרשות הפלסטינאית לעזה (אחרי שתפורז) אלא גם בין הרשות הפלסטינאית לבין ערביי ישראל, המעוניינים בקשר כזה , שיחול למשל בתחומי החינוך הפלסטינאי (בלי לאפשר כל הסתה!) , בתחומי הרפואה, התיירות , השיטור, המיזמים הכלכליים וכו'. אדרבא, שיקומו עוד בתי ספר פלסטינאיים, ועוד בתי חולים פלסטינאיים ועוד בתי מלון פלסטינאיים בשטחיהם הנוכחיים.

הבטחון ,לעומת זאת, להוציא כוחות שיטור פלסטינאיים מקומיים באיזורים המפורזים, צריך להישאר לתמיד בידי צה"ל בשיתוף עם כוחות בינלאומיים. עד שלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

זהו הדגם הנכון, והיחיד האפשרי, כשהפליטים הפלסטינאים (למעשה צאצאיהם, שלא ידעו כלל את הארץ, כי נותרו מעטים מן הפליטה הפלסטינאית המקורית) צריכים להיות משוקמים ומפוצים ומאוזרחים במדינותיהם הנוכחיות. תוך מתן פיצוי מקביל למגורשי ארצות ערב היהודיים בישראל. אין דגם אחר ואין אפשרות שפויה אחרת.

לעומת זאת, אם וכאשר תעשה ישראל את הטעות המזעזעת ותאפשר הקמת מדינה פלסטינאית עצמאית, חס וחלילה – כלומר, כזו שאין בה נוכחות ישראלית -  לא זו בלבד שישראל תהיה חשופה תוך זמן קצר לחמסטן חדשה ומזויינת, הפעם ביהודה ושומרון, ולמיתקפות טרור נוראיות, אלא שגם אם תהיה מניעה זמנית של הטרור הצפוי מן המדינה הפלסטינאית , הרי שזו תוצף בין השאר פליטים פלסטינאיים (בעיקר מלבנון ומירדן) שייהפכו לרוב פלסטינאי מוצק בארץ ישראל בין הים לירדן, שיעלה בהרבה על מספר הישראלים, ולא חשוב שנהיה "מדינה יהודית ודמוקרטית", אחרי החלוקה כביכול. הרוב הערבי בין הירדן לים יתרגם את עצמו בהמשך בוודאות לישות מדינית אחת, פלסטינאית כמובן, תחת הסיסמה הדרום אפריקאית הידועה "קול אחד הצבעה אחת", תוך לחץ בינלאומי עצום. ולא חשוב על מה לוחץ העולם עכשיו.
ככה תאבד ישראל בשני שלבים: שלב הקמת המדינה הפלסטינאית (תוך פינוי התנחלויות נורא ורווי שינאת אחים) ושלב איחוד המדינה הפלסטינאית עם מדינת ישראל, אחרי שהרוב הערבי בין הירדן לים יהיה ברור דיו, או אחרי שצבאות ערב ייזעקו לעמוד בראש צבאות פלסטין (שתהיה ריבונית דיה כדי לפתוח להם את שעריה) ,   ממש כפי שקרה בצפון וייטנאם שהשתלטה על דרום וייטנאם מייד אחרי הסכמי קיסינג'ר העליזים.

ובין לבין כמובן , בימי "השלום", יציפו אותנו פועלים פלסטינאיים ("יש שלום, אז למה לא?")  שיישארו בערינו בהיתר או כשב"חים. ממש כמו הפועלים שהביא לנו סילבן שלום לאילת מירדן וגירש במקביל את מבקשי המקלט הסודאניים, ואלה יהיו חלק מן הגיס החמישי בתוכנו בבוא זמן המלחמה. אנשים קצרי דעת ובעלי תודעה מזרחית כמו סילבן שלום הרי מעדיפים חבר'ה מן התרבות הערבית על חבר'ה מאפריקה.

לכן חזון השמאל הוא מטורף, אווילי, מאיים על כל אחד מאיתנו, ואחריתו מרחץ דמים ודגל פלסטינאי וערבי על כל ארץ ישראל, ישמור אלוהים.

ולעומתו חזון הימין , הגורס ארץ ישראל השלמה גם במחיר סיפוח הפלסטינאים בנוסח אורי אליצור עליו השלום , הוא נורא לא פחות ומסוכן לא פחות, ויביא לאותה תוצאה: הערבים יציפו אותנו, ותוך שנות דור, אם לא קודם,  ייהפכו לרוב ברור בין הים לירדן ויתבעו בגיבוי העולם "מדינה אחת קול אחד". פלסטין הגדולה ,כמובן.

לכן ברור לגמרי שאסור לנו להסכים לא לסיפוח ולא למדינה פלסטינאית עצמאית חס וחלילה, אם חפצי חיים אנחנו. ובינתיים צריך להמשיך עם הרשות הפלסטינאית ועם רצועת עזה – פתחלנד מכאן וחמסטן מכאן -  ואם יתפרקו, צריך להקים במקומן רשויות חדשות, נבדלות זו מזו ובעלות ריבונות מוגבלת, מפורזת ככל האפשר (מלבד השיטור המקומי) , עם נוכחות צבאית בינלאומית בנקודות החיכוך. המקומות הקדושים ,למשל.

מעבר לזה, צריך להבין לעומקו את התהליך המאיים שבו ייהפכו  הערבים בוודאות לרוב ברור בארץ ישראל  ,במסלול הדמוגרפי הרגיל והנוכחי, בדומה למה שהפכו להיות כבר עכשיו  בגליל, שיש בו 55 אחוז ערבים. בגלל עיוורונותיהן המטומטמים של ממשלות ישראל לדורותיהן.

גם לעניין זה יש תרופה אחת ואין בלתה, והיא לא רק עידוד פיזור האוכלוסיה בישראל באופן הנכון , במקום עידוד מטורף של בנייות רוויות במרכז הארץ, והוזלת הדיור במרכז, המעודדים את התרכזות הישראלים בתל אביב רבתי ואובדן הפריפריה בגליל ובנגב לטובת התנועה האיסלאמית, אלא במשהו הרבה יותר יסודי ומהפכני וחיוני : הגדרת הזהות בישראל כזהות עברית ישראלית, בחסדי התנ"ך העולמי, ולא כזהות יהודית רבנית, החוסמת  את העלייה לארץ  ומרחיקה מאיתנו בין השאר מיליוני משפחות יהודיות מעורבות בעולם (מארה"ב ומרוסיה) שלא רוצות להרגיש מה שמרגישה אשתו של עידן רייכל שהתלוננה על היחס הגזעני כלפיה בישראל. כך גם מיליוני אוהבי ישראל אחרים בעולם, שהיו יכולים להיות חלק נפלא מתוכנו, בנוסח המתנדבים אחרי מלחמת ששת הימים.

במובן זה, הנהגת נישואים אזרחיים בישראל והגדרה עברית (במקום הגדרה יהודית) בחוק השבות היא לטווח ארוך מעשה אסטרטגי לא פחות חשוב מנצחון צה"ל וכוחות הבטחון במלחמות הניכפות עלינו, כי אם לא נגדל פה ונתרחב פה כאומה עברית , ונישאר אומה יהודית קטנה על פי הגדרות הרבנות ו"חוק הלאום" היהודי המאוס, ניבלע כאן לטובת הרוב הערבי, בדומה למה שאנחנו הולכים ונבלעים בגליל.

אם לא נהיה כאן מעצמה עברית (כולל הערבים העבריים), פתוחה לכל מיליוני אוהבינו מכל העולם, לא נהיה.