אני לא רץ באמת לראשות הממשלה, כי אדם שרץ לראשות הממשלה לא יכול להיות נגד הבוחרים שלו, והרי אני נגד החילונים שלא מאמינים באלוהים  ונגד הדתיים שמאמינים ברבנות , ואני נגד החרדים ונגד אוהבי הכדורגל, נגד המאמינים בדארווין ונגד הזמר המזרחי ונגד התרבות ההומוסקסואלית (לא נגד ההומואים עצמם, כמובן).  אני נגד כולם פחות או יותר (חוץ מהמקסימים הנמצאים בכל אחד מהמחנות) , והרי זה ההיפך מפוליטיקאי המחזר אחרי קולות הבוחרים ומתחנף אליהם. לכן אגב עשה יאיר לפיד טעות פוליטית חמורה כשהגדיר את עצמו, נגד המוני בוחריו הפוטנציאליים, כמי שרוצה להחזיר את רמת הגולן (בוזזזזז) ולסגור את גלי צה"ל (בוזזזזזזז). פוליטיקאים לא ממהרים להרחיק מעצמם את הבוחרים. לפיד כבר עשה את זה.  
 
על כל פנים, לכל מי ששואל את עצמו למקרא כותרת הבלוג הזה, "רץ לראשות ...

   
 
בואו תקראו כמה מהשירים הכי נפלאים לארץ ישראל ותשאלו את עצמכם: לאן כל זה נעלם? 
 
 
 
בשירת ארץ ישראל מגיעה התרבות העברית והעולמית לאחד משיאיה הרוחניים והשיריים הגדולים , זה מתחיל בתנ"ך, נמשך דרך משוררי ספרד הנפלאים, ובראשם יהודה הלוי, ועובר למשוררי חיבת ציון, שבלעדיהם לא היתה קמה המדינה. אחר-כך זה רחל ושלונסקי ואלתרמן וכל שאר האוהבים העצומים.  אבל בעשורים האחרונים כמעט נעלמו שירי האהבה הגדולים לארץ משירת המשוררים. רק המשוררים המזמרים הגדולים, מנעמי שמר ("ראיתי ת'כינרת זוהרת בטורקיז") עד מיכה שיטרית ("מי אוהב אותך יותר ממני?") עוד הזכירו לנו את טעם האהבה הזאת, ונשארו במיעוט זוהר. אבל בואו נתחיל בהתחלה, דרך כל שיאי היופי המדהימים בתולדות השירה העברית.    
 
מתי בעצם ...