וזה לא האח הגדול ולא כוכב נולד, לא דה וויס ולא הישרדות וי.איי.פי. נחשו מי אני? ועוד כמה עניינים: האם מותר לדבר על אור לגויים ולא להאמין באלוהים? האם מותר היה לגל"צ ולקול ישראל להחרים את "שרים בכיכר" עם יאיר לפיד?האם המנהל החדש של קול ישראל יצליח לדכא את שידור הרדיו הציבורי? האם יפצלו סוף סוף בין הכדורגל לבין שידורי האיכות בערוץ הראשון ? האם מספרי הרייטינג החדשים והמנופחים הם ישראבלוף? והאם מי שמגדיר את הבחורה מחוף בוגרשוב כ"נאנסת" מזלזל בנשים?
1. שוקן מדבר על אור לגויים?!
בתור מנוי "הארץ" (עיתון שאני מכבד מאוד את חלקיו הטובים, מהחדשות עד דה מארקר , ובז מאוד לחלקיו הנחותים, בעיקר עמודי הדיעות , שרובם מבטאים את דיעותיו השמאלניות הלעוסות, השגויות והבאנליות של המו"ל) קיבלתי בימים אלה מכתב לא-אישי מאת עמוס שוקן , המספר למינוייו כמה מיטיב "הארץ" לעשות ועד כמה הוא והניו-יורק טיימס רוצים רק שישראל תהיה "אור לגויים", ועל כן מבקרים את מעשיה. "אור לגויים"?! מה ל"הארץ" ולביטוי תנ"כי זה? מה לשוקן, שאיננו מאמין באלוהים (ומכאן נגזר חלק ניכר מעמדותיו של "הארץ", החל מאמונתו העיוורת בדארווניזם וכלה בטינתו למושג "ארץ ישראל") ולביטוי תנ"כי זה, שכולו מבוסס על אמונה מוחלטת באלוהים: "אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך ואתנך לברית עם לאור גויים", כתוב בישעיהו (וזהו מקור הביטוי). ובמידה מסויימת זה כבר קרה, כשהנוצרים והמוסלמים ירשו למעשה את האמונה באלוהים התנ"כי. מה לשוקן ולזה, גם אם הוא נלחם בעוולות שלטוניות מסויימות ועושה זאת היטב? מה לתומאס פרידמן (היואל מרקוס הפשטני והמנופח של ה"ניו יורק טיימס") ול"אור לגויים"?
2. חבל שלא ויתרת, לפיד
יאיר לפיד יכול היה לצאת גדול(חלקית) אם היה מוותר על הנחיית "שרים בכיכר", אבל הוא לא ויתר, ולמרות הצרימה הבולטת, שפגעה בהרגשה של כמה מהמשפחות השכולות, העדיף להיתקע ולהנחות, וכך לתת הזדמנות לעושי רצון אדוניהם (ירון דקל למען אהוד ברק , ומיכאל מירו, מנהל קול ישראל, למען נתניהו) להחרים את לפיד באקט שגם הוא לא סימפטי במיוחד, בעיקר אחרי שהגופים הרישמיים, כולל בג"צ, לא מצאו לנכון לפסול. אחרי הכל, יש משהו בטענת לפיד שהטקסים הממלכתיים האלה רוויים באנשים פוליטיים - מראש הממשלה ושר הבטחון ועד יו"ר הכנסת והחכ"ים המקריאים את שירי הנופלים - שגם הם לא מחמיצים הזדמנות להצטלם לטלוויזיה. אז נכון שיש הבדל בין הנחיה (המשולה לראשות ממשלה) לבין השתתפות מן המניין בטקס, אבל בינתיים לפיד לומד מה שעדיין לא התנסה בו בחייו: להיות נרדף. גם זה סוג של נסיון חשוב לכל פוליטיקאי.
עכשיו ביטל מיכאל מירו, המנהל החדש של קול ישראל, את טורי הדיעות במישדר "בחצי היום השישי" . עוד מעשה בעל ניחוח ז'דאנוביסטי מצד מי שאגודת העיתונאים עתרה כזכור נגד מינויו בטענה שהיתה בחישה פוליטית מצד לשכת ראש הממשלה בעצם בחירתו לתפקיד, והנה עינינו הרואות. אחרי שמירו הסביר בהזדמנות קודמת כי הוא לא מבקש לפגוע בפובליציסטיקה האישית בקול ישראל, הוא פוגע (בטענה לשינוי קונצפציה כללי בתכנית זו) , ומגביר את הרגשת החנק ההולכת וגוברת ברשות השידור, מאז הפך אמיר גילת ליו"ר הרשות ויוני בן מנחם למנכ"ל, ומירו למנהל מטעמם. מאוד לא נעים.
4. יחי הפיצול , די לשעטנז
ועם זאת, יש עדיין תקווה גדולה בכל מה שנוגע לרשות השידור ולערוץ הראשון, ולא רק בזכות כמה מכוכביו האמיתיים, מדודו ויצטום ואורן נהרי עד יעקב אחימאיר ואיילה חסון, אלא בזכות הסיכוי לפיצול המתוכנן בין ערוץ 1 לערוץ 33, כשערוץ 33 אמור להיות ערוץ החדשות המרכזי, וכך אולי להפסיק את השעטנז הנוכחי בין אנשי החדשות והאינטלקט והתרבות למחלקת הספורט (בעיקר דייאטה מדכאת של כדורגל) המשתלטת תדיר על השידורים. לא עוד דודו ויצטום מנסה להתבדח עם בוני גינזבורג, אלא כל אחד מהם בערוץ נפרד, כשערוץ 33 מיועד אולי להיות הערוץ היותר איכותי, ואילו בערוץ 1 יוכלו לשדר את כל משחקי הכדורגל האינסופיים שלהם (ושיקחו אליהם בהזדמנות זו גם את התכנית החדשה של יענקלה לאן).
5. הריאליטי הגדול מכולם
מהי בעצם תכנית הריאליטי הגדולה ביותר בישראל ובעולם כולו? "האח הגדול"? מה פתאום? "כוכב נולד"?! שטויות. גם לא "דה ווייס". גם לא הילדים המבשלים. זז מה כן? הבחירות , הבחירות בכל מקום (למשל, הבחירות האחרונות בצרפת) , העונות בעצם לכל כללי הריאליטי. ראשית, מדובר בטלוויזיה (שהרי ההתמודדויות והנאומים והוויכוחים משודרים בטלוויזיה). שנית, הקהל בוחר, עדיין לא באס.אמ.אסים, אבל עדייין, הקהל בוחר. שלישית, מדובר באחוז רייטינג עצום. די ששישים אחוז ישתתפו במישדר הגמר (הבחירות עצמן) שלא לדבר על אחוזי הצבעה של שמונים אחוז, כמו בבחירות האחרונות בצרפת, כדי להביס את כל שיאי הרייטינג. רביעית , קהל המעריצים של כל אחד ממנהיגי המפלגות נוהג בדיוק כמו קהל המעריצים של אלילי הריאליטי (וממילא מושג ה"ריאליטי" הוא מטעה במיוחד. הרי לא בתכנית מציאות מדובר (בנוסח הדוקומנטרי) אלא בתכנית תחרויות. אז יאללה, לבחירות. כי הטלוויזיה נעשתה מה זה משעממת (פרט למישדרי החדשות). ואגב, ריאליטי: מה זו ההתנשאות המגוחכת הזאת של צביקה הדר מ"כוכב נולד" על מתחרתו "דה ווייס"? ברור לפחות ש"דה ווייס" האחרון, יצרה באז גדול יותר מ"כוכב נולד". אז למה להתנפח? לא כדאי לחכות קודם לרייטינג לפחות?
6. עם קצת עזרה מידידי הרייטינג
כולם אמרו לסער קאלי שעונת האח גדול בהשתתפותו היתה הכי מפוצצת מרייטינג אבל גם הכי משעממת. אה, אז זה לא רק אני שהשתעממתי (ולכן לא ראיתי). סקאלי עצמו, בחור סימפטי ותמים שלא מבין עד כמה השקפותיו השמאלניות מקורנפות, סיפר את זה בראיון בז'ורנאל לרועי בהריר. ועכשיו השאלה היא איך התכנית הכי משעממת זכתה לרייטינג הכי גבוה? והתשובה לדעתי מונחת בין השאר בשינוי הגדול שחל במדידת הרייטינג (שאיננו אלא מידגם כידוע), שפעם לא נספרו בו הורדות בוי.או.די, באייפונים וכו', ועכשיו הכל כלול. כלומר, לפחות חלק מתדמית הרייטינג העצום היא ישראבלוף.
7. מי בדיוק אנס את מי?
האם כל מי שטוען שעל חוף בוגרשוב או בתוך הים התבצע משהו שדומה לאונס איננו מבטא בעצם זילזול בנשים, הנחותות כביכול מכדי לבחור ולהחליט וזקוקות כביכול לגבר בוגר בסביבה שיחליט בשבילן? הרי הבחורה שבה מדובר חזרה וטענה כי עשתה הכל מרצונה החופשי, והדברים אפילו נעשו לגמרי ביוזמתה. אז איפה כאן האונס? אני מדבר על הוראות העברית הכי בסיסיות . לא על עצם ההתערטלות והפומביות, שהן עבירות מסוג אחר.
8. עשרת הדברים הטובים בישראל
בין עשרת הדברים הכי טובים בישראל הייתי מונה ללא ספק את מהדורות החדשות בכל ערוצי הטלוויזיה. כולן איכותיות מאוד. די להסתכל על ערוץ פוקס הפופולארי בטלוויזיה האמריקאית - ערוץ מוטה כולו ומופקע כולו לצד הרפובליקאי - כדי להבין עד כמה אצלנו מנסים בכל זאת לשמור על אובייקטיביות אינטליגנטית, למרות הגלישות פה ושם לכיוון עוכרי ישראל (וגם זה השתנה לטובה). מה עוד הייתי מכניס לרשימת הדברים הטובים בישראל (הסדר מיקרי) ? את הפירות והירקות, את ראש הממשלה נתניהו (כן, אין מה לעשות, תשוו אותו לסרקוזי והולנד, וגם למופז, יחימוביץ, לפיד וליברמן, ותבינו למה), כמה מערוצי הרדיו (כולל קול ישראל וגלי צה"ל וגלגל"צ ורשת ג'), את העיתונים (אין עיתון שאני לא קורא בעניין חלקי), את חופש הדיבור (וטוב שנמנעו חוקי נאמן האפלוליים), את בג"צ,
את גדולי הזמרים שלנו (שלמה ארצי, ברי סחרוף, אהוד בנאי, אתי אנקרי, עמיר בניון, יהודה פוליקר ועוד ועוד ועוד), את העברית, את הנוף (כולל הים ופרחי האביב), ורק התחלנו לספור. וצה"ל, כמובן.
והגית בו יומם ולילה/ הפסוקים הכי מופלאים בתנ"ך
הרעב והצמא לאלוהים
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא-רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה (עמוס, פרק ח', פסוק יא)
בימי הבורסה וכתניות האוכל האינסופיות, הכדורגל האלים ושכר "הבכירים" המזעזע בחזירותו (והנביא עמוס אכן שב ומדבר על פרות הבשן "העושקות דלים הרוצצות אביונים") , קשה כמעט לקלוט את המציאות הרוחנית העתידית שעמוס מדבר עליה, כשאנשים ונשים ירעבו ויצמאו לא ללחם ולא למים, אלא צימאון רוחני "לשמוע את דברי ה'". היום זה מתקיים רק בשולי החברה הישראלית. וכן, לא טעינו בהעתקה: "השלחתי" כתוב בחי"ת ולא בכ"ף, כי אלוהים ישלח בנו את הרעב הרוחני הזה.
אקו"ם