ריאליטי האשליות.

זה לא היה מפגן של סולידריות. זו הייתה תוכנית ריאליטי בקנה מידה לאומי. במקום "האח הגדול" קיבלנו את "האח הקטן". כאשר הגענו לרגע השיא - המסך יורד

אלה ימים של אשליות. אנחנו מתבשמים מהסולידריות הלאומית. כולנו מרוגשים. כולנו מוכנים לשלם מחיר גבוה. נפלאים שכמותנו. גם הסקרים מצביעים על כך שהרוב תומך במחיר הגבוה, הדמיוני, של העסקה. רוב שהתחזק ככל שחלף הזמן. נפלאים שכמותנו. ובאותו הזמן, הפלא ופלא, אנחנו גם אמיצים ונחושים וחסרי פשרות. אם היה מתבצע היום סקר, היה מתגלה רוב די יציב שתומך במסקנות ועדת שמגר, שעדיין לא פורסמו, בעניין מחיר החטוף הבא. לא עוד נדיבות עד כדי כניעה אלא אחד תמורת אחד. איך ייתכן הדיסוננס, שבו הרוב גם מסכים עם ועדת שמגר, וגם תומך בעסקת שליט? ובכן, אין כאן שום סתירה.
* * *
אדם קרוב אל עצמו. אנחנו חיים במעגלי קרבה. ככל שאדם קרוב יותר, כך הכאב בעניינו גדול יותר, כמו גם המחיר שנהיה מוכנים לשלם עבור הצלתו. הרוג ישראלי אחד בפיגוע בבומביי ייכנס לעמוד הראשון. חמישים הרוגים במהומות בקינשסה ייכנסו לעמוד התשיעי. אין כאן שום גזענות. יש כאן דאגה לקרובים ולמוכרים יותר.

גלעד שליט היה חייל אלמוני. ככל שעברו הימים, הפך אותו הקמפיין לאיש מוכר. לא עבר כמעט יום בשנים האחרונות ללא ידיעה עליו. הוא זכה לחשיפה הרבה יותר גדולה מזו של רוב חברי הכנסת ביחד. פרצופו הילדותי ניבט אלינו מכל כך הרבה לוחות מודעות, בתשלום ובהתנדבות. מגה סלבריטי. הקשר עם גלעד הפך לאישי. אלפי פעמים עלתה בשנים האחרונות השאלה - "ואם הוא היה הבן שלך". זה היה קלף מנצח. משום שגלעד הפך לבן משפחה. ומשפחה מוכנה לשלם כל מחיר עבור הבן. וגם מנטרת ה"בכל מחיר" הפכה לכל כך טבעית, למרות המופרכות שלה. כי אין מחיר לבן משפחה.
* * *

אך איך זה שהרוב יקבל מראש גם המלצה או חקיקה שקובעת שמכאן ואילך המחיר יהיה "אחד תמורת אחד"? משום שהחטוף הבא הוא אלמוני. הוא שווה בערך כמו קרוב למאתיים ישראלים שנהרגו על ידי משוחררי העסקאות הקודמות. או, במילים אחרות, הם שווים הרבה פחות. משום שהם אלמונים. התקשורת לא התגייסה כדי לפאר את דמותם ולהפוך אחד מהם לסמל לאומי של מה שקרה לנו ומה שעלול לקרות לנו. כך שהידוע והיקר שווה כל מחיר. האלמוני שווה הרבה פחות.

זה בסדר שהמשפחה מוכנה לשלם כל מחיר. זה הרבה פחות בסדר ששליט הפך לבן משפחה של כולנו. משום שהפיכתו של שליט למגה-סלבריטי, או, כפי שנדמה לנו, לבן משפחה, גרמה לשיבוש הדעת ברמה הלאומית. משום שככל שגלעד שליט הלך וצמח, האינטרס הלאומי הלך ודעך. במקום שיקול דעת לאומי זכינו לשיקול דעת משפחתי. כך שזה היה רק עניין של זמן עד שגלעד ייהפך לבן משפחה גם בבית ראש הממשלה.

במבחן התוצאה, זה היה קמפיין מוצלח. אלא שזו הייתה אשליה. אשליה שיצר הקמפיין. לא בזדון. חלילה. שיבוש הדעת הוא בכך שנוצר הבדל בין שליט לבין החטוף הבא, שעליו אנחנו מוכנים מראש לוותר, רק משום שהוא עדיין אלמוני. כלומר, זו לא ערבות הדדית, וזו לא סולידריות וזה לא הומניזם. שליט הפך לבן משפחה כמו מי שהגיע לשלב האחרון בתוכנית "האח הגדול". ובעצם, הרבה יותר. 
* * *

היום מסתיימת האשליה. משום שאם היה מדובר בבן משפחה, אז לכל בני המשפחה יש זכויות. הם רוצים לגעת, לחבק, להרגיש. ופתאום, מרגע שהמטרה הושגה, המסך יורד. התוכנית הסתיימה. ובניגוד לתוכניות "ריאליטי", המצלמות מצווות להסתלק. הכוכב נעלם. התקשורת תסתפק בכל מה שמסביב, ולא בעיקר עצמו. משום שביום הזה ממש גלעד חוזר למקום הטבעי שלו. הוא כבר לא בן של המשפחה המורחבת. הוא בן של משפחה אחת בלבד. משפחת שליט. במובן הזה, מדובר בהתעללות בציבור. משום שדווקא ברגע השיא המסך יורד. וכי לא מגיע לציבור, שהיה שותף, ליהנות לשניות אחדות מדמות הגיבור?

קל לנו להתהדר בסולידריות אדירה ובערבות הדדית שכאילו קיימת כאן. קשה לנו להודות שמדובר בתוכנית ריאליטי. אנחנו הרי מאוהבים בתוכניות הללו. אז קיבלנו עוד אחת. כל מה שהקמפיין נדרש לעשות הוא להכניס את שליט לכל בית. עוד ועוד. וככל שה"ילד" הפך למוכר יותר, היה ברור שראש הממשלה ייכנס לתמונה. הוא הפסיק לתפקד כראש ממשלה. הוא הפך לראש המשפחה. אם כבר ריאליטי, אז עד הסוף.
היום אנחנו בעננים. מחר יסתיים שיכרון החושים, יתחיל ההנג-אובר, ונתעורר למציאות קצת שונה, רחוקה מאוד מהריאליטי.