מצעד ההישגים ......

בהתחשב בהישגיה של ישראל בתחומי המדע, החקלאות, ההשקיה, פיתוח תרופות ועוד - חרם נגד ישראל הוא פשע נגד האנושות. ישראל, למרות כל בעיותיה, היא עדיין מדינה שכדאי לחיות בה ולהיות גאים בה

להלן תרגום של המאמר לאנגלית (פורסם ב-JERUSALEM POST)

אלה לא ימים קלים, וזו לא הייתה שנה קלה. האביב הערבי מצמיח בעיקר קוצים, גם להמונים שחוללו ומחוללים אותו, וגם לאלה שתלו בו תקווה של שינוי. המחאה החברתית, הגדולה ביותר בתולדות ישראל, חשפה פערים, מצוקות חברתיות, והעלתה את רמת הציפיות לשינוי, שספק אם יוגשמו. הבידוד המדיני רק הולך וגדל. כל נאום חשוב של ראש הממשלה נתקל במבול של מאמרים ופרשנויות שהופך את בנימין נתניהו למחרחר מלחמה.

זה הרקע. לרגעים נדמה שמצבנו מעולם לא היה גרוע יותר. אלא שאו אז מגיעה לישראל משפחת חברים מצרפת. מעמד בינוני. תושבי עיר גדולה. דירה נאה ופרנסה בכבוד. מדי שנה הם מבקרים בישראל. כבר מתחילים לדבר עברית. לפני חודש הם החליטו שזהו, הם עוברים לישראל. השתגעתם? אני שואל. ממש לא, הם עונים. לרגעים נדמה שצריך לשמוע אותם, ואת שכמותם, כדי להבין שלמרות המצוקות החברתיות, הבידוד המדיני, החינוך הקלוקל, הדורסנות הקואליציונית שרומסת את הרוב לטובת קבוצות לחץ - למרות כל אלה, ישראל היא עדיין מקום שכדאי לחיות בו. ישראל היא לא האופציה הטובה ביותר. היא אחת האופציות הפחות גרועות. נכון, מאות אלפי ישראלים חיים בחו"ל. אבל אם למישהו נדמה שכולם שם חיים טוב, כדאי לבקר בכמה שכונות פחות זוהרות במדינת ניו-יורק. התקשורת בישראל, צריך להזכיר, מופקדת על מחלקת העוולות. כשאותה תקשורת עוסקת בישראלים בעולם, את המקום הראשון תופסת בר רפאלי. הרושם שנוצר הוא קצת מעוות. ישראל היא לא רק עוולות. החיים בחו"ל הם לא רק זוהר נוצץ ללא הפסקה.

* * *

ההכנסה לנפש בישראל היא מכובדת, אבל עדיין יש לנו לאן לחתור. אנחנו במקום ה-28 בעולם, עם הכנסה לנפש, במונחי כוח קנייה, של 29,602 דולר. הרבה יותר מסעודיה. במונחי תוחלת חיים, מצבנו הולך ומשתפר.  אנחנו במקום השמיני בעולם, צמודים לשבדיה, עם תוחלת חיים שמתקרבת ל-81 שנים. למרות כל הצרות והעוולות, בישראל חיים יותר מאשר בצרפת, בנורבגיה, בהולנד באיטליה וברוב ארצות המערב. הישג מדהים למדינה שמורכבת ממהגרים שהגיעו מעשרות מדינות, בעיקר מזרח אירופה וארצות ערב, שבהן תוחלת החיים הייתה ונותרה הרבה יותר נמוכה.

כשמגיעים למדד האושר, מתברר שאנחנו במקום שלא היינו חולמים עליו. בדיקת האושר היא עניין מסובך. יש סקרים שונים שמציגים תוצאות סותרות. גם מכון גאלופ, הקצת יותר רציני ויוקרתי נכנס לתמונה, וביצע מחקר שהתפרס לאורך ארבע שנים (2005-2009). סוקרי המכון בדקו אלפי נשאלים ב-155 מדינות. למקומות הראשונים הגיעו דנמרק, פינלנד, נורבגיה, שבדיה והולנד. עד כאן אין כל חדש. אלה המדינות שנחשבות למובילות. אבל כאן מגיעה ההפתעה. ישראל נמצאת במקום השמיני. ספק אם זו הייתה התוצאה גם לאחר המחאה החברתית, אבל זו התוצאה למרות שהמחקר התבצע בימים שבהם עברה ישראל גם את ההתנתקות, גם את מלחמת לבנון השנייה וגם את התחממות הדרום מול החמאס בעזה. ישראל ניצבת במקום גבוה, לפני אוסטרליה, שוויץ וארה"ב, ולפני כל שאר ארצות אירופה. אם למישהו היה רושם שזה המקום שממש מסוכן לחיות בו - אז טעינו. גם תוחלת החיים הגבוהה, כעניין אובייקטיבי, וגם "מדד האושר", כעניין סובייקטיבי, מעידים שיש לנו גם סיבות לאופטימיות.

* * *

מבחני ידע בינלאומיים מציגים תמונה עגומה על תלמידי ישראל. אלא שאיכשהו, בתהליך שהוא עצמו מחייב הסבר נפרד, כאשר מגיעים אותם תלמידים לתחומי הפיתוח, היצירה, המדע, ההיי-טק, הפטנטים, הם הופכים לבעלי הישגים מדהימים. לא מדובר בנתון אחד. מדובר בסדרה ארוכה ונמשכת של נתונים. כך, למשל, בישראל יש 1.8 פרסומים מדעיים לשנה לאלף נפשות. הסקר האחרון בתחום מתייחס לשנת 2006. אלא שכאשר משווים את הפרסומים לעשור שלפני כן, מתברר שישראל מצויה בקו עלייה. ההישג הישראלי מעמיד אותה במקום מכובד, לאחר שווייץ, עם 3 פרסומים לאלף נפשות,  שבדיה עם 2 פרסומים, ובאותו מקום יחד עם נורבגיה ואנגליה, ולפני ארה"ב וצרפת, עם 1.1, או גרמניה, עם 1.2.

מצבה של ישראל משתפר כאשר בודקים מיהם הצעירים שזוכים למלגות מחקר יוקרתיות. אחד הגופים החשובים ביותר בעולם למימון מחקרים הוא מועצת המחקר האירופית (ERC). מדי שנה מוגשות אלפי בקשות, שמתוכן זוכות הצעות המחקר הטובות ביותר למלגות מכובדות. לפי נתונים שפורסמו לאחרונה, הוגשו 4080 בקשות, ו-480 מדענים צעירים זכו. המדינות המובילות הן בריטניה (62 מיליון נפשות), שזכתה ב-124 מלגות; גרמניה (81 מיליון נפשות) - 64; צרפת (65 מיליון נפשות)-  57; הולנד (17 מיליון נפשות) - 47. ישראל (7.4 מיליון נפשות) זכתה ב-22 מלגות. מה שחשוב יותר הוא, שבדיקה השוואתית מגלה שיחסית למספר הנפשות, ישראל הגיעה למקום הראשון. גם בשנים קודמות המצב היה דומה. אכן, אלו נתונים קצת מפתיעים על רקע הישגי החינוך הנמוכים של תלמידי בתי ספר יסודיים במבדקים השוואתיים.

* * *

בכתבות קודמות על הישגי ישראל עסקנו בשורה של תחומים. המצב, מתברר, רק משתפר. תנובת החלב של הפרות בישראל, היא עדיין הגבוהה בעולם (10,208 ליטר בישראל, לעומת 6,139 באיחוד האירופי). ישראל גם מובילה בתנובה הגבוהה בעולם לענפי גידול מסוימים,  בפיתוח זנים חדשים ועמידים למזיקים של גידולים שונים (כך, למשל, קילוגרם אחד של זרעי עגבניות "סאמר סאן", של חברת "זרע ג'נטיקס", עולה 350 אלף דולר, פי 6 מזהב), ועוד. אותה חברה פיתחה זן נוסף של זרעי עגבניות, "נינט", שלפי התחזיות יזכו לנתח של 40% משוק העגבניות האירופאי.  

בשנים האחרונות הולך ומתפתח תחום תעשיות המים. כבר היום ישראל מחזיקה בשיא עולמי של מחזור מי שופכין (75%), לבדה בצמרת. שאחריה צועדת ספרד, עם 20%. שיטות ההשקיה שפותחו גורמות לכך שבישראל מופק המוצר החקלאי הרב ביותר ליחידת מים. באשקלון נמצא מפעל התפלת המים המתקדם והגדול בעולם, שיכול להפיק מטר מעוקב במחיר הנמוך ביותר בעולם.

על הישגי ההיי-טק, פיתוח תרופות, טכנולוגיות מתקדמות - תקצר היריעה מלספר. כאשר עלה בבריטניה עניין החרם על ישראל, כתב בלוגר בריטי, ברי שור, שאם כבר חרם, אז כדאי ללכת עד הסוף. הוא ביקש מכל בריטי שתומך בחרם לגשת למחשב שלו, ולבדוק כמה מהתוכנות ומהרכיבים הם בני פיתוח ישראלי. ואז, לגשת לארון התרופות, ולבדוק כמה מהן מבוססות על מחקר רפואי מישראל. השנים עוברות ואיתן עוד המצאות ופיתוחים. ישראל היא המובילה בפיתוח סטנטים לצורך ניתוחי לב. האם מישהו מתומכי החרם מוכן לוותר על הפיתוחים הללו? חוות חקלאיות של ישראלים, שמבוססות על שיטות השקיה מתקדמות  ועל ידע ישראלי הוקמו ברחבי העולם השלישי. הן מצילות מיליונים מרעב. האם מישהו מתומכי החרם מוכן להטיל חרם על הידע הזה לשירות האנושות? האם תומכי החרם הם הומניסטים, או שמא חבורת נוכלים חסרי לב? לא שזה ירגיע את שונאי ישראל המקצועיים, אבל נדמה שמול מצעד המגוחכים הזה, כדאי להציב את מצעד התרופות, העובדות וההישגים. 
הקריאות לחרם נגד ישראל נובעות מתעשיית שקרים משומנת, שאין לה שום קשר לעובדות (בעבר כבר עסקנו בכך). על הרקע הזה, בהתחשב בהישגיה של ישראל בתחומי המדע, החקלאות, ההשקיה ופיתוח תרופות - חרם נגד ישראל הוא פשע נגד האנושות.   

* * *

ברמה האסטרטגית, לנוכח האביב הערבי, שאיננו בדיוק אביב, המשבר עם תורכיה וההתגרענות האיראנית, נדמה שמצבה של ישראל בכי רע. ולא היא. ישראל ניצבת מול שינויים שעשויים להיות דווקא לטובתה. מצרים וסוריה מתמודדות עם כלכלות מתמוטטות. הן יצטרכו לדאוג לעצמן לפני שהן דואגות למשהו אחר. נכון שחלק מזעם ההמונים הופנה גם כלפי שגרירות ישראל, ונכון שתמיד יהיה מי שירצה להפנות את הזעם לכיוון היהודים. זה היה כך לפני שהייתה ציונות, לפני שהייתה ישראל, ועם המחלה הכרונית הזו אנחנו חיים כבר אלפי שנים. מה שברור הוא, שמצרים וסוריה עוברות תהליך נמשך של היחלשות. לא שזה צריך לשמח אותנו. להפך. ישראל צריכה לייחל לשכנות חזקות ודמוקרטיות. אלא שהדבר האחרון שהמדינות הללו יכולות להרשות לעצמן היום הוא עימות עם ישראל. גם תורכיה מתמודדת עם בעיות כלכליות ודמוגרפיות, שקצת מגחכות את השאיפות האימפריאליות של ארדואן. ייתכן אף, שההתלהמות ההולכת וגוברת של הדמוקטטור התורכי, שטובע בביצה של גידופים ושקרים, עומדת ביחס ישר לתהליך ההיחלשות של תורכיה.

בספר עמוס נתונים שפרסם העיתונאי דויד גולדמן, How Civilizations Die, מנתח המחבר מגמות עולמיות, ומגיע למסקנות הפוכות מאלה שרווחות בינינו היום. הפונדמנטליזם האיסלאמי, טוען המחבר, רק ילך ויאבד מכוחו. גם לתורכיה ולאירופה לא מנבא גולדמן טובות, בין השאר, עקב ירידה דרמטית, עד כדי הכחדה עצמית הדרגתית, בשיעורי הילודה. אישה איראנית, כותב גולדמן, שגדלה במשפחה בת שש או שבע נפשות, יולדת היום 1.7 צאצאים. כמו בארצות אירופה. אולי אפילו פחות. רק לשתי ישויות מנבא גולדמן עתיד טוב יותר. הראשונה היא ארה"ב, שבניגוד לאירופה, עדיין לא איבדה את האמון בערכי העולם החופשי; והשנייה, ואף יותר, היא ישראל. המשותף לשתי המדינות הללו הוא ששיעור הילודה בהן מצוי מעל 2.1. זה המינימום הנדרש כדי למנוע הכחדה עצמית.

הספר, יורשה לי להודות, עמוס נתונים שמובילים למסקנות שעומדות בניגוד לדברים שפורסמו בטור זה בשנים האחרונות. בהנחה שהנתונים הסטטיסטיים נכונים, גם הח"מ צריך לעשות חשבון נפש. לא ששפע הנתונים הזה פותר לישראל את בעיית הפערים, מחירי הדיור, התחרדות מערכת החינוך, פלישת המסתננים או סכנת הקמתה של מדינה דו-לאומית. אבל הנתונים והמגמות שמוצגים בספר מציגים תסריט גלובלי קצת שונה מהמקובל, תוך תיאור העתיד הישראלי בצבעים קצת יותר ורודים. גם הדוגמאות ההיסטוריות, על מדינות שסבלו מסכנות קיומיות, והתגברו עליהן, מעמידים את מצבה של ישראל היום באור קצת שונה.

* * * 

לפני כחמש שנים הצעתי ליצור מדד חדש - תרומה לאנושות לנפש (contribution to humanity per capita). השנים שעברו, והישגי ישראל מאז, מחייבים אותי לחזור על ההצעה. ישראל רחוקה מלהוביל במדדים כמו הכנסה לנפש או צדק חברתי. אבל אם היה נוצר מדד שבודק תרומה של כל מדינה לאנושות - המצאות מדעיות, פיתוח תרופות, פיתוחים חקלאיים, שיטות השקיה וחיסכון במים - ישראל הייתה זוכה במקום גבוה. יחסית לגודלה, מותר להניח שישראל הייתה תופסת את המקום הראשון.  

לצערנו, בתחום אחד ישראל מובילה כבר חמש שנים: סקרים גלובליים חושפים את התדמית האיומה של ישראל בעולם.  לפי ה-BBC למשל, ישראל היא "המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם". לא תמיד אנחנו במקום הראשון. לעתים גם איראן, צפון קוריאה ופקיסטן נאבקות איתנו על הפסגה הלא מחמיאה.  

יש פער מדהים בין ישראל האמיתית, זו של המדע, החקלאות והפיתוח, לבין התדמית של ישראל, כ"מסוכנת לשלום העולם". הפער הזה כבר ליווה אותנו בעבר. זה הפער בין היהודי בעיני האנטישמים, שהוצג כ"מסוכן לאנושות", לבין היהודי האמיתי, שהתרומה שלו לאנושות, בתחומי הרפואה והמדע, הייתה אדירה. לישראל, נחזור ונאמר, אין שום פטור מביקורת. חלק מהביקורת מוצדקת. אלא שעדיין אנחנו מצויים במצב של פער מדהים בין ישראל האמיתית, התוססת, החוקרת, המפתחת, התורמת לאנושות, לבין ישראל שמשתקפת מפרסומים עיתונאיים ואקדמיים.

גם אנחנו, צריך להודות, מתעלמים לפעמים מישראל האמיתית. הרי אנחנו, כאן בעיתונות, מופקדים על מאבק בעוולות. וכל מילה טובה, על ההישגים, על היבולים ועל הפיתוחים, עלולה לצרף אותנו לאסכולת העיתון "פרבדה" הזכור לרע. אלא שלפעמים, למשל בראש השנה, מותר לנו להביט גם בחצי הכוס המלאה. לא מדובר רק בהישגים מדידים. מדובר גם בחיי היום-יום. ברבות מהערים באירופה, ילד בן שמונה או עשר לא יכול לרדת לרחוב לבדו. בישראל זה אפשרי. המשפחות שמגיעות לישראל - מגיעות כי טוב כאן. הבירוקרטיה בישראל, למרות כל בעיותיה, ויש בעיות, היא עדיין הרבה יותר גמישה, ואפילו יעילה, לעומת רוב המדינות המתוקנות.

כך שמותר לסיים במשהו אופטימי: ישראל אינה זקוקה למצעד צבאי. לא טנקים ולא טילים ארוכי טווח. ישראל זקוקה למצעד של זרעי עגבניות, פטנטים מדהימים, פיתוחי תרופות, טכנולוגיות לטיהור מים ושיטות השקיה. לא שזה מה שיפתור כמה מהבעיות הקשות שישראל מצויה בהן. לא שזה צריך למנוע עיתונות קוצפת ונושכת. אלא שהשלילה הפכה אצלנו לעיקר. אנחנו מאוהבים בהלקאה חיצונית ועצמית. כך שכולנו זקוקים לתזכורת. יש לנו גם במה להתגאות. מותר לנו להתבונן גם במצעד ההישגים.

ושתהיה לנו שנה טובה. שנת פיתוח ויצירה.


להלן תרגום של המאמר לאנגלית (פורסם ב-JERUSALEM POST)

לקבלת עדכונים על מאמרים חדשים ועוד,
הצטרפו לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני