מצעד השקרים..

אלה לא רגעים קלים לעולם. שום דבר מהדברים שייכתבו כאן, על עניינים שוטפים, אינו נוגע לעניין המרכזי, המחריד. אין לנו מושג מה קורה. התקשורת מגייסת כל מומחה אפשרי, כדי שיסביר ויבהיר. אלא שאין שום קשר בין מה שאמרו המומחים בתחילת השבוע לבין מה שקורה בסוף השבוע. אין לי מושג ירוק בענייני כורים וקרינה גרעינית. קטונתי. אבל מכיוון שאני בדרכי לאזור שהענן הרדיואקטיבי אמור להגיע אליו - חיפשתי נחמה. מצאתי אותה דווקא באסון צ'רנוביל. רבים נפגעו. אבל לא עשרות אלפים ולא מאות אלפים. זה היה אסון הרבה יותר גרוע ממה שנאחל אפילו לאויבינו. זה היה אסון הרבה יותר קטן ממה שבישרו הכותרות באותם ימים. הקרינה גרמה לפגיעה קשה באזורים קרובים. אבל לא הייתה  שואה גרעינית. באזורים המרוחקים יותר, כך טוענים חלק מהחוקרים, אין הוכחות לעלייה מובהקת באחוז חולי הסרטן. נכון? לא נכון? 
הדיווחים ממשיכים לבלבל. ב"ניו-יורק טיימס" פורסם חשש שהענן הרדיואקטיבי עלול להגיע לחוף המערבי בארה"ב. ברק אומבה מיהר לפרסם הודעת הרגעה על כך שאין שום סכנה. מה הם יודעים. מה אנחנו יודעים.

נתפלל לטוב. זה אולי לא יועיל. זה בטח לא יזיק.

כשיצאה ה"ויקטוריה" לדרכה, אנשי ה"מרמרה" הלכו לביקור באיראן, כדי להבהיר שאת ישראל צריך למחוק את המפה * היכונו לשחרור הרוצחים מאיתמר * על ילדים, מסתננים ושקרים מתוצרת עצמית

ההשתלטות על "ויקטוריה" עברה ללא שום תקלות. לא בגלל שלא היו הרוגים, אלא משום שברור שמדובר בפעולה מלחמתית איראנית, שנועדה לשפר אסטרטגית את מצב החמאס. אלא שיש משהו מתסכל בהשתלטות המוצלחת כל כך. משום שה"ויקטוריה" היא המשך ל"מרמרה". בשתי הספינות, זו איראן שמושכת בחוטים.

כשה"ויקטוריה" יצאה לדרך מלטקיה, אנשי ה"מרמרה" הגיעו לאיראן. זה קרה לפני שבועיים. בראש המשלחת עמד נורדין סירין, מראשי ה"IHH", הגוף האיסלאמיסטי ששיגר את ספינת פעילי הג'יהאד.  שם, בטהרן, לא היה להם שום צורך להעמיד פנים כ"פעילי סיוע הומניטרי". האמת יצאה החוצה. הם התקבלו בכבוד מלכים. גם אחמדינג'אד הצטרף לחגיגה.

ובכן, בנוכחותו של נשיא איראן הכריז סירין: "אנחנו כאן היום עם הנחישות לבנות מזרח תיכון ללא ישראל ואמריקה, ולרענן את מחויבותנו להמשיך בדרכה של המאווי מרמרה" (התרגום מתורכית בוצע על ידי ממר"י). הוא בקושי הספיק לסיים את הסיור, כשה"ויקטוריה" יצאה לדרך.

עכשיו, כדאי להיזכר לרגע בדיווחים, לא רק מהעולם אלא גם מישראל. "משלחת הומניטרית" קראו למשט שבראשו עמדה המרמרה. אלה אותם כלי תקשורת, כמו ה-BBC וה"גרדיאן", שסירבו לקרוא לרוצחי המשפחה מאיתמר רוצחים או טרוריסטים. השקרים בתקשורת, העולמית והישראלית, אינם נובעים מחוסר ידיעה. משום שמה שיפה אצל הג'יהדיסטים הוא שהם מצהירים על תורתם. על ספינת השנאה שלהם הם צווחו את "חייבר חייבר אל-יאהוד ג'יש מוחמד סא-יעוד" - המנון השמדת היהודים של האיסלאם. ולמען המתקשים בהבנת החומר, אותו סירין גם פרסם מאמר בתורכית, שכותרתו הייתה: "אללה הוא אכבר, זה הזמן לחסל את ישראל". אבל האידיוטים השימושיים בשלהם.

ואיך אפשר בלי גדעון לוי והשייח' ראאד סלאח. האחד הפיץ את דברי הבלע שלו באירלנד, במסגרת שבוע האפרטהייד. השני היה בתורכיה כדי לחבור לפעילי הג'יהאד מהמרמרה. אפשר היה להחליף ביניהם. סלאח לאירלנד, ולוי לתורכיה. הרי יש להם נאום דומה.

הסברה מדממת

הצגת צילומים מדממים מאזור הפיגוע, כך היה מי שסבר אצלנו, תפעל לטובת ההסברה הישראלית. אין ספק שלפעמים צריך לזעזע. לפעמים, תמונות מדברות הרבה יותר ממחקרים מלומדים ומעובדות. השניות שבהן נראה הילד מוחמד אל-דורה, במה שהצטייר כרגעיו האחרונים כתוצאה מירי ישראלי, הפכו לסימן ההיכר הבולט ביותר של אינתיפאדת אל-אקצה. עברו שנים עד שהגיעה ההפרכה, בסיועם של אנשים כמו פיליפ קרסנטי מצרפת, נחום שחף מישראל, אסתר שפירא מהטלוויזיה הגרמנית, ועוד. אגב, אין באותן שניות תמונה אחת של דם. זה גם חשף את השקר, אבל זה לא מנע את העלילה. גם התמונה המוכרת ביותר מהשואה היא דווקא תמונתו של הילד המרים ידיים מגט ורשה. כך שאין סיכוי שתמונות מדממות ישנו את התמונה.

ובכלל, בתחום הזה אין לנו שום צורך להתחרות עם השכנים. אלה אפילו לא הסטנדרטים שלהם. ארגון אל-קעידה עשה את זה, כשהפיץ קטעי וידאו של עריפת ראשים. הפלסטינים, ייאמר לזכותם, לא הפיצו תמונות מדממות. אם עסקינן בענייני השפעה ותעמולה, הם מבינים בזה משהו. הם די מביסים אותנו. שום עיתון לא יפרסם תמונות מדממות ושום ערוץ טלוויזיה לא יקרין אותן. כך שהפרסום הזה הוא בומרנג. הוא גם הופך את ישראל למגוחכת. הוא גם לא משפיע על אף אחד.

בעקבות הפיגוע, עשתה ישראל כל טעות אפשרית. גם תגובה מיותרת שקושרת את הפיגוע לבנייה בהתנחלויות, וכך מחזקת את עוכרי ישראל, וגם הפצת תמונות מדממות, שאיש בעולם אינו רוצה לראות. וזה אומר, שמישהו שם למעלה, לעזאזל, צריך לחשוב בצורה קצת יותר מושכלת. מישהו שם צריך להיות ערוך למצבים כאלה. מישהו צריך לספור עד עשר לפני שהוא מגיב באופן הכי מטומטם.

יעקב עמידרור, היועץ החדש לביטחון לאומי, הוא איש הרבה יותר חכם ממה שניסו לצייר אותו בחוגים מסוימים. הנה לו תחום מופקר, אבל מאוד חשוב, שראוי לטיפול. זו לא "הסברה". זו אסטרטגיה. מדובר בביטחון לאומי. הבסנו את עצמנו בעקבות משט הטרור התורכי על המרמרה. השבוע שוב עשינו כל טעות אפשרית. מספיק. כך שהגיע הזמן למדיניות של תגובות. לא לסדרה של גחמות.

משתלם להיות רוצחים

נניח שיתפסו את חיות האדם, שרצחו חמש נפשות ממשפחה אחת, ובתוכן תינוקת בת שלושה חודשים. הרי כבר היינו בסרט הזה. מה אז. הרי היו לנו כבר רוצחי ילדים, כמו סמיר קונטר. הם נשפטו וישבו בכלא. כלא? נכון יותר לומר מועדון חברים. מסמך של שירות בתי הסוהר לא משאיר ספקות בנוגע לתנאים המופלאים שלהם. בחדרים שלהם יש "מצרכי מזון, מוצרי חשמל, טלוויזיות וציוד נוסף ... רבים לומדים באוניברסיטה  ... הם רשאים להיות מנויים על עיתונים וכתבי עת". לא כלא, אלא מוסד אידיאולוגי והיררכי, שבו הם קובעים את סדרי החיים. יש שם סדר, משמעת עצמית, חינוך, אחדות לאומית, חברותא. כלא אבו-גאריב או מתקן גווטנאמו מעוררים בהם גיחוך. הם במקום אחר. תרתי משמע.

בנוסף, הם זכאים לקצבה חודשית, לפי החוק הפלסטיני. אבו-מאזן יגנה, אבל הרשות הפלסטינית תשלם. הכסף מגיע מהאיחוד האירופי, ארה"ב וישראל. כל ניסיון לערער על המצב נתקל באינספור התנגדויות. העיקרון הוא קניית שקט. קונים את האסירים וקונים את הרשות, והם עושים בדיוק מה שהם רוצים. שקט שכולו רשף. שקט שמבהיר לרוצחים בפוטנציה שזו עסקה בכלל לא רעה. משתלם להיות רוצח.

ישראל הסכימה כבר לשחרור של ארבע מאות אסירים, חלקם לא רק עם דם על הידיים, אלא ארכי-רוצחים, במסגרת עסקת שליט. הסכמה שכולה איוולת אסטרטגית. השבוע הודה ראש הממשלה שהמכשול לעסקה הוא רק דרישת החמאס לשחרר אותם לגדה. אם זה הסיפור, אז לרוצחים שבדרך כבר ברור שהרצח והטרור משתלמים. כלא בתנאי קייטנה, הקצבה קבועה ושחרור בעסקה הבאה על תקן של גיבורים. אם הם לא יגיעו לעזה או לחברון, במסגרת עסקת שליט, או זו שאחריה, הם יוגלו ללבנון או לשטוקהולם.

אל דאגה. גם המחסום האחרון להסכם יישבר. הרי היה לנו השבוע עוד גל במסגרת הקמפיין להעלאת המחיר לעסקת שליט. ככל שעוסקים בו יותר, מקשיחים את לבם של החמאסניקים. הרוצחים מאיתמר, ואלה ששוקלים ללכת בדרכם, יודעים שישראל היא מדינה מתאבדת. הרחוב הישראלי יפגין למען שחרורם בכל מחיר. "בכל מחיר"? אז גם הם.

סכנת האח הגדול

הערוץ השני בחר להתעלם. רעידת אדמה מהאיומות שחוותה האנושות, פיגוע מתועב שכלל רצח בידי חיית אדם של תינוקת בת שלושה חודשים - וביום שישי שעבר שודרה תוכנית "האח הגדול". כאילו כלום. הביקורות הגיעו מייד, וטוב שהגיעו. משום שהחלטה כזאת מחייבת דיון ציבורי. הרי מדובר בערוץ שהוא גם מדורת השבט.

העניין הוא, יאמרו לנו מקבלי ההחלטות בערוץ השני, שהציבור הצביע בעיניים. הרייטינג של תוכנית הבידור לא ירד. ההמונים לא עברו לשידורים ישירים ב-CNN או ב-BBC. הם רצו בידור. הערוץ סיפק והם הצביעו. כך שהמחאה, הם יאמרו, היא מחאת הצקצקנים.

האם בחירת הצופים מוכיחה את החלטת ראשי הערוץ? ממש לא. משום שאוי לנו אם החלטות יהיו פועל יוצא של רייטינג. אם זה הסיפור, אז יש צורך בהזרקה בלתי-פוסקת של זבל טלוויזיוני. יש לו רייטינג גבוה בכל מקרה. אולי דווקא בשעת לחץ ומצוקה. אולי רייטינג דומה יהיה גם ביום השואה. אז מה?

לערוץ מוביל יש גם תפקיד ציבורי, ורחמנא ליצלן, גם חינוכי. הרייטינג הוא לא תשובה לכל ביקורת. את הגלגל כבר אי אפשר להחזיר. אבל אפשר להזכיר למועצת הרשות השנייה שיש לה תפקיד. לשם כך בדיוק היא מונתה. אז נא להתחיל לפעול.

מסתננים, ילדים ושקרים

החזרת שני ילדים עם אמותיהם ("הגירוש החל") התקבלה בהתנגדויות הצפויות. מדובר, בינתיים, במסתננת מניגריה, מדינה שאין בה שום ג'נוסייד, שהוחזרה עם ילדה בן השנה וחצי למדינתה. האם זה הופך את ישראל למדינה אכזרית? אחת הטענות שהושמעה השבוע שוב היא ש"אין מדינה דמוקרטית שמגרשת תינוק שנולד על אדמתה". נבדוק.

רוב המדינות הדמוקרטיות נעות ונדות בין עקרון הקרקע (jus soli), שמעניק אזרחות אוטומטית למי שנולד בהן, ועקרון הדם (jus sanguinis), שמעניק אזרחות על פי שייכות אתנית או לאומית (חוקי רה-פטריאציה, דוגמת חוק השבות). בחלק מהמדינות הדמוקרטיות יש שילוב בין העקרונות. אבל אין דין בינלאומי שמחייב הענקת אזרחות או תושבות קבע לכל מסתנן או עבריין שהצליח להביא צאצא לעולם על אותה אדמה. התאזרחות אוטומטית, בעקבות לידה, מקובלת בארה"ב, וגם שם היא נתקלת בביקורת קשה. יוזמות חקיקה, של שתי המפלגות הגדולות, מתגבשות כדי לשנות את המצב. גם ריצ'רד פוזנר, מחשובי המשפטנים והשופטים בארה"ב, טוען שיש לשנות את המצב.
וחשוב מכך: מחקר שבדק את העניין ברמה הגלובלית מגלה שה-JUS SOLI מקובל רק ב-20 אחוז ממדינות העולם, ורק שלוש מדינות בעולם מעניקות אזרחות מיידית לכל מי שנולד על אדמתן.

למחנה התומכים בהצפת ישראל במסתננים ובמהגרים אחרים (לא בשכונה שלהם ולא בבית הספר שבו לומדים הילדים שלהם) יש נימוקים שראויים להישמע. גם לעבריינים ולמסתננים יש זכויות אדם ובוודאי שאסור לגרש מי שסכנה נשקפת לחייו, דבר שממילא ישראל לא עושה. אבל אין שום צורך להפוך את ישראל לאיומה ולאכזרית במדינות. בוודאי שלא באמצעות שקרים.