משוררת אלוהימית .

עמיחי או זך ? מי תירגם טוב יותר את גדולת השירה , אלזה לסקר שילר? 

נתן זך, מתרגם שיריה של אלזה לסקר שילר היהודיה-גרמניה (1869-1945)  במהדורה החדשה המורחבת ("פסנתרי הכחול", הקיבוץ המאוחד),  לא מפריז כנראה כשהוא מגדיר אותה כמשוררת הגדולה ביותר בשפה הגרמנית בכל הזמנים, ואחת הגדולות במשוררי המאה העשרים, וכל מי שיקרא את שיריה הצבעוניים, הפרועים, האלוהיים, העבריים במהותם (למרות שנכתבו גרמנית), בתרגום עמיחי או זך  יבין למה. גם משום כך מדכא לראות את רישום דיוקנה המאוחר, בעיפרון,  בידי  הצייר מירון סימה, שהכיר אותה בירושלים בשנותיה האחרונות: זקנה  כפופה, הניראית כמו זקן קבצן חבוש מצנפת אופים משונה ונשען על מקלו, מחלקת פתיתים לציפורים בגן הציבורי ברחביה. עמיחי סיפר תמיד איך הוא זוכר אותה מילדותו בירושלים: זקנה משוגעת ,שילדים נהגו לזרוק עליה אבנים. עד כדי כך נורא. במהדורה המתורגמת החדשה מופיעים בין השאר גם תרגומים לכמה ממכתביה שבהם היא מבקשת, בין השאר,  עשר לירות מארתור רופין ועזרה כספית אחרת מזלמן שוקן. אין שכר למשוררים, פרט למתנת ההשראה הגדולה. 

עוד כמה תזכורות לתולדות חייה , לפני שניגע בספר התרגומים עצמו. היא היתה נשואה פעמיים, בנה היחיד מת, היא היתה בקשרי ידידות ואהבה עם כמה מגדולי השירה הגרמנית , ביניהם גיאורג טראקל וגוטפריד בן, והיא בילתה בירושלים את שנותיה האחרונות המרות, זו ירושלים וציון והעברית והתנ"ך שהיא אהבה עד כלות. בלי להבין שאלוהים הוא הגיבור האמיתי של שירי האהבה והתשוקה שלה  אי אפשר להבין כלום: "אש דת גדולה יקדה אז בשמים, / הכוכבים נתנו זה לזה את התנ"ך למקרא. / אילו רק ניתן לי פעם לגעת בידו של אלוהים / או לראות את הירח הענוג לאצבעו. / הו, אלי, אלי, מה רחוקה אני ממך!".

ואי אפשר לא להיזכר ב"הירח מלמד תנ"ך" בשיר ההוא של זלדה,  או ב"לעולם לא אשמע את קולו המתוק של אלוהים" בשיר של יונה וולך, כולן משוררות דתיות, כפי ששורות אחרות של אלזה לסקר שילר מזכירות לנו לגמרי שורות של נתן זך עצמו. כך, למשל, אם לסקר שילר מזהירה את עצמה באחד משיריה מקסמי הריחות של אלוהים : "אתה, אל תשלח בי עוד את ניחוח הבושם, / הצרי הבוער/ של גניך המתוקים לעת ערב" , אומר  נתן זך כמעט אותו דבר עצמו בשיר מתוך "כל החלב והדבש", שגם הוא פונה לאלוהים : "וכשאתה מזליף מי שושנים/ בערב קיץ עולה מתוך בית בשמיך/ שמור אותי מריחותיך". השיכרון האלוהי משקר כביכול במובן הזה שהוא לא רומז על הייסורים האנושיים.

גם כשמדובר באהוב אנושי לגמרי, רמת המאוהבות אצל אלזה לסקר שילר , כמו בשיר השירים, היא שמיימית:"אל תשאל - אני אורבת / לדבש דובדבני עיניך. // הלילה הוא שושן כה רך, / הבה נשכיב עצמנו בגביעו". כאן גם נתן זך הוא במיטבו כמתרגם.

ובכל זאת,  חלקים מתרגומיו של זך  לא יוצאים טוב בהשוואה עם עמיחי. זך הוא פחות מוזיקלי ופחות פשוט. כך,למשל,  אם לסקר שילר בתרגום עמיחי נשמעת ככה:"בלילות אני / מונחת על פניך. //על ערבות גופך /אטע עצי ארז ושקד./ לא אלאה לחפור בתוך חזך/ למצוא את תענוגות הזהב של פרעה" (וזה בהחלט מקסים) , הרי בתרגום זך המילים מוקשות יותר. במקום "מונחת על פניך" , מתרגם זך "מוטלת/ על חזותך" (על "חזותך"?!) . במקום "לחפור בתוך חזך/ למצוא את תענוגות הזהב של פרעה" (על פי תרגומו של עמיחי, וזה שוב פשוט ומקסים), מציע זך:"נוברת בחזך/ למצוא את חינגות הזהב של פרעה". למה "נוברת"?! רק עכברים נוברים, לא?  (לעומת "לחפור בתוך חזך", שזו אהבה). ולמה "חינגות הזהב" הקר והמנוכר  במקום "תענוגות הזהב" האנושיים יותר והמיניים יותר של עמיחי? ועדיין שווה מאוד להתוודע לאלזה לסקר שילר גם בתרגומו של זך.

השורות הכי יפות בעברית

גֵּיאוֹרְג טְרַאקְל כָּרַע גָּוַע בַּמִּלְחָמָה. הֻפַּל בִּידֵי עַצְמוֹ./ כֹה בּוֹדֵד עַכְשָׁיו בָּעוֹלָם. אָהַבְתִּי אוֹתוֹ.

גם בשיר הקצר של אלזה לסקר שילר  על המשורר גיאורג טראקל , עמיחי הוא הרבה יותר מוזיקלי ושובר לב (מתוך "שירים" של אלזה לסקר שילר, תרגום יהודה עמיחי, הוצאת עקד, 1969).   תרגום זך במקרה זה הרבה יותר פרוזאי ופחות מובן :"גיאורג טראקל נפל במלחמה, מידו שלו נפל./ העולם נעשה בודד כל-כך. אהבתי אותו".