ליעל שלום,
קראתי את הדברים שלך, ולפני שאגיב אומר לך רק דבר אחד: נעצבתי. משום שכבר שנים שאני מנסה, בכוחי הדל, לומר לשמאל הישראלי: אנא, מספיק עם סיסמאות ההבל. אנא, מספיק עם "הכיבוש משחית". אנא, מספיק עם דברי נאצה שמתחפשים לביקורת. והנה, מתברר שכל הדברים שלי לשווא.
מזמן, יעל, התייאשתי מהשמאל הרדיקלי. אבל קיוויתי שהשמאל הקצת יותר שפוי, קצת יותר ציוני, יהיה קשוב לדברים. בעיניי, יעל, את שייכת לשמאל השפוי. את לא במחנה האנטי-ציוני. והנה, גם את מסרבת להבין. במקום לעצור רגע, ולחשוב, מה עושים אלה שמשווים את ישראל לנאצים, במקום לגנות אותם, במקום להבין שהם הם הבעיה, את מוצאת לנכון לגנות את מי שמגנה אותם. זה עצוב. באמת עצוב.
* * *
עכשיו לגופו של עניין. כתבתי על תוכנית צהריים בגלי צה"ל, שבה הייתה גם נאציפקציה של מדינת ישראל, גם הטלת אחריות על ישראל, מראש, לכישלון המשא ומתן, וגם שכתוב מדהים של ההיסטוריה, באופן שהופך אפילו את מרצ לימין קיצוני. ואת כותבת בתגובה ש"לא מדובר על תוכנית אקטואליה, אלא על פטפוטים לא ממש אינטליגנטים". יעל, זה בדיוק מה שכתבתי. הרי הטענה שלי לא הייתה נגד תוכנית אקטואליה רצינית וכבדת ראש. הטענה שלי הייתה נגד הקלות הבלתי נסבלת שבה נעשית הנאציפיקציה הזאת ושבה מושמעות הדעות המקוממות הללו. כתבתי שזה היה בלשון "קלילה וסחבקית". אז תודה שאת מגלה לי את אמריקה.
אותך זה כנראה לא מרגיז. אותי זה הרתיח. וכל זמן שזה לא ירגיז את השמאל השפוי, שעמוס עוז וא.ב. יהושע ודוד גרוסמן ואת שייכים אליו - אנחנו נהיה בבעיה. משום שככל שאתם פחות מתרגזים מהשמאל הרדיקלי, כך אתם דומים לו יותר. ככל שאתם שותקים יותר לנוכח השמאל המטורף, כך אתם מזוהים אתו יותר.
* * *
במקום להתמודד עם הדברים, כתבת שאני מסית נגד גלי צה"ל, וששכחתי שבגלי צה"ל יש גם את "המילה האחרונה", שנמצאים בה ג'קי לוי, עירית לינור, אברי גלעד, קובי אריאל, ועוד עיתונאים. רובם, יעל, שייכים לשמאל הציוני והמתון. רובם מצביעים, אם הבנתי נכון, למפלגת העבודה או לאחת ממפלגות המרכז. ואם זו ההוכחה לכך שהתחנה מאוזנת, אז זה לא המאמר שלי, אלא התגובה שלך, שיוצרת בעיה לתחנה. אם לינור וגלעד הם "הצד השני" של מי שמשמיע דברי נאצה נגד ישראל, אז ירון דקל צריך למצוא מישהו רציני יותר כדי שיגן על התחנה.
* * *
הוספת ותהית, איך זה שאינני יודע ש"הכיבוש משחית". יש לי חדשות בשבילך, יעל. השיח של השמאל הוא זה שמשחית כל חלקה טובה. השיח הזה, שעבר מהקוטב של ביקורת לגיטימית לקוטב של דמוניזציה ודה-לגיטימציה, הוא זה שהורס את הסיכוי לשלום. פעם היה מחנה שלום. הייתי חלק ממנו. אני עדיין חלק ממנו. משום כך לא כתבתי, אף פעם, נגד "שלום עכשיו" או "יוזמת ז'נבה". משום שאני תומך בפשרה. אני רוצה שלום. ודווקא משום כך, אני מתעב את אלה שזנחו את השלום לרעת הפיכת ישראל למפלצת. הם לא מחנה השלום, יעל. הם מחנה הסרבנות. הם מחזקים את הסרבנות הפלסטינית. נמאס לי מהשיח הרע הזה. לא מוכן להיות חלק ממנו.
* * *
בעניין הטוקבקים. את צודקת. חלקם מעוררי פלצות. בדיוק כמו אלה שעושים נאציפיקציה. את טוענת שהם כותבים את הדברים בגלל מאמרים שלי. קראתי והשתוממתי. את מסוגלת, יעל, לטענות קצת יותר רציניות. קראת פעם את התגובות באתר הזה ובאתר "הארץ" למאמרים של אנשי שמאל? הרי הנאציפיקציה חוגגת בהם. הרי הם הופכים את ישראל לשטן. האם זו הסיבה לסתום את הפה לעשרות כותבים, רק בגלל טוקבקטיסטים מתועבים, משמאל ומימין? ראית פעם איזה דברי תועבה כותבים נגדי, גם משמאל וגם מימין? וכי זו סיבה לסתום לי או לכותב אחר את הפה?
אגב, אני בעד ריסון. לא כל דבר נאצה, לא חשוב מאיזה מוצא, ראוי לפרסום. אבל רוב האתרים, מסיבות שלא ניכנס אליהן עכשיו, מאפשרים חופש מוגזם, ולדעתי מוגזם מדיי. הבעיה היא שלא השמעת את הטענה שלך בהקשרים אחרים. את קופצת איתה בגלל המאמר שלי. מה זה אומר, יעל? איך זה שהפיכת ישראל לשטן לא מרגיזה אותך, אבל קריאות לסגירת גלי צה"ל כן מרגיזות אותך?
* * *
בעניין גלי צה"ל: ירון דקל הוא עיתונאי הגון. אני לא מצפה ממנו שיפעיל צנזורה מוקדמת על כל מילה שנאמרת בתוכנית כלשהי בשידור ישיר. המטרה שלי, אבהיר לך שוב, כי לא הבנת, הייתה להצביע על הקלות הבלתי נסבלת של הנאציפיקציה. למה כל כך מסובך להבין את זה?
ביום שתצאי נגד דברי הנאצה הללו, ולא נגד מי שיוצא נגדם, מצבו של השמאל יהיה קצת יותר טוב. אבל את מתעקשת לא להבין את הדבר הבסיסי הזה. חבל, יעל. כולנו מפסידים.
* * *
ועוד משהו, יעל, במקום להתמודד עם הדברים שלי, התמודדת בעיקר עם מה שנכתב בטוקבקים. בחרת את הטוקבק המנואץ מכולם, והצגת אותו כ"הוכחה", למרות שלא ברור מה ניסית להוכיח וממתי טוקבקים הם "הוכחה" למשהו. אני, לעומתך, משתדל להתמודד עם הדברים שלך, ולא עם טוקבקים מנואצים שפורסמו גם במאמר שלך. בפעם הבאה תשתדלי קצת יותר. אני רוצה לקוות שאת מסוגלת.
אקו"ם