כבר לא בשוליים
בתוכנית של גל"צ קיבלנו נאציפיקציה של ישראל, שכתוב מביך של ההיסטוריה וקביעות פוליטיות שהופכות גם את מרצ לימין קיצוני
מכיוון שהאורחים האחרים, וגם המנחה, דיברו בעברית תקנית, קיוויתי שמישהו ישאל אותו: על מה, לעזאזל, אתה מדבר? היכן בדיוק זה קרה? מתי פרצו בישראל לחנות של מוסלמי ו"לא היה לו למי לפנות". כן, יש חוליגנים לאומנים. הם משחיתים רכוש פה ושם. אבל האם הם קיבלו גיבוי כלשהו מהשלטון?
הרי גם הימין, רוב הימין, מגנה אותם. הרי השלטון מחפש אותם. הרי אין בישראל מיליציות פשיסטיות עם חולצות חומות שזוכות לעידוד השלטון. אבל המנחה שתק. משתתף אחר טען ש"מלחמות זה דבר שכבר לא מעניין אף אחד". הוא צודק. השיטה היא לסגור עיניים, לא לדעת, ואז לטעון שבעצם העולם מורכב רק מרודפי שלום. איזה עולם נפלא. חבל שיש את ישראל בעולם הזה. היא קצת מפריעה לשלווה.
היו עוד דוברים, כולם אנשים נפלאים, מתקדמים, נאורים, עם חיתוך דיבור של המחנה הנכון. אחד אמר משהו על "הכיבוש הזה משחית אותנו. הושחתנו. גם חיילים צעירים". וזה נמשך. אחד מהאורחים עבר לענייני דיומא ולשיחות השלום שמתקיימות בימים אלה. הוא כבר יודע מראש שבמקרה של כישלון, האשמה היא של מנהיגי ישראל: "אם הם לא מסוגלים להגיע להסכם שיתפטרו", הוא אמר, כדי שנדע שהבעיה היא שישראל אינה מוכנה לוותר. "כי מה זה חשוב מטר פה ומטר שם", הוא הסביר. ואולי זה היה אורח אחר.
הרי ידוע שלצד השני בכלל לא אכפת ממטר פה או מטר שם. הצד השני הרי רודף שלום. הוא תמיד אומר כן, לכל הצעת שלום. אלה הרי היו הפלסטינים שאמרו כן להצעת החלוקה, והם גם הגישו הצעת שלום נועזת בקמפ-דיוויד, ואמרו כן לפרמטרים של קלינטון, ואחר כך הגישו הצעת שלום לאולמרט והוא סירב לה. כך שבעצם יש רק צד אחד במשחק, הצד הישראלי. הערבים אינם אחראים לכלום. אין להם שום אחריות.
לרגע חשבתי שמדובר בשידור רדיו פיראטי של אחת מעמותות השמאל. המנחה צחקק על כך ש"עלולים לחשוב שמדובר בארבעה שמאלנים". זה כל מה שהיה לו לומר. עברו עוד כמה דקות, הגיע מועד שידור החדשות, והתברר שמדובר בגלי צה"ל. כך שבתוכנית קלילה אחת של תחנת השידור הצבאית קיבלנו נאציפיקציה של ישראל, שכתוב מביך של ההיסטוריה וגם קביעות פוליטיות שהופכות אפילו את מרצ לימין קיצוני.
אף אחד לא התרגש. התחנה לא הוצפה במאזינים שהתלוננו. משום שהשפה הייתה לא רק עברית, אלא גם קלילה, נעימה, סחבקית. אלה כבר לא השוליים הרדיקליים. זה אפילו קצת בון טון להשמיע את ההבלים הללו. והאסון הוא שהתרגלנו.
בערוץ "אלאקצה" של חמאס זה נאמר בלשון מתלהמת. בעברית זה נאמרת בלשון מסתחבקת. כך שזה עובר. זה כבר לא מעורר שום ויכוח. אין כאן שום זקני שמאל אנטי-ציונים שתכננו שטיפת מוח. אבל הנה הם מצליחים. הדעות המתועבות הללו מקבלות במה ציבורית. הן נאמרות כמעט בדרך אגב. מכיוון שזו הייתה האזנה מקרית אין כאן שום חריצת דין, לא על התחנה ולא על התוכנית.
יש רק חשש שדברי נאצה נגד ישראל מצויים תמיד במחלקת ה"מתקדמים, ביקורתיים, נאורים". ועמדה שתאמר שמוסלמים מסוימים מתנהגים כמו נאצים, אבל אסור להשוות, תיכנס למחלקת ה"פשיסטים, דמגוגים, גזענים". כך שהבעיה איננה איזון. הרי אין צורך בנאצות מימין כדי לאזן נאצות משמאל. הבעיה היא בקלות הבלתי נסבלת שבה מושמעים דברי איוולת נגד ישראל. וזה ממש לא חשוב שהדברים הללו הושמעו בלשון סחבקית וקלילה. אלה עדיין דברי נאצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם