הפעם בג"ץ צודק?.

 

זה לא בג"ץ שכפה את עמדת המיעוט, כדרכו הפסולה, אלא זו הכנסת שרמסה שוב ושוב את הרוב * על אנטישמים משמאל * מה מריץ את פרופ' ולדן, שמתעקש לקדם את עלילת אל-דורה?

הערת הקדמה:
 הטקסט שלהלן נכתב בשבוע שעבר, לאחר קריאת פסק הדין בעניין בחורי הישיבות, ופורסם במוסף שבת של "מעריב". הגיעו אליי תגובות, רובן ענייניות, על עמדתי בזכות החלטת בג"ץ. גם כשכתבתי את הדברים, יורשה לי להודות, כתבתי ושיניתי ומחקתי ושוב כתבתי. גם לנו, הדעתנים הנחרצים, מותר להסס לפעמים. להלן הדברים. ההתחבטות טרם הסתיימה.

"חלקם של המצטרפים להסדר תורתו אומנותו מתוך מחזור הגיוס עולה בהתמדה בשנים האחרונות, ובשנת 2007 עמד על 14%ממחזור הגיוס". כך כתבה הנשיאה דורית ביניש במסגרת החלטת בג"ץ שפורסמה השבוע בעקבות עתירה שהוגשה נגד חוק טל. למעט חוגים אנטי-ציוניים, נדמה שאין נושא שיש עליו קונצנזוס כה גדול, כמו בסוגיית השוויון בנטל. זה היה נסבל כשבן-גוריון החליט לאפשר לארבע מאות אברכים עילויים להסתגר באוהלה של תורה. הם היו אחוז זעיר מחייבי הגיוס. עם השנים זה הפך לפחות ופחות נסבל. חוק טל לא שינה שום דבר מהותי. בשנת 2010 התגייסו 600 אברכים, ועוד כ-1,122 לשירות לאומי. טיפה בים. הגידול בהשתמטות רק עלה. וגם הגיוס אינו שירות,אלא שירות מקוצר. לפי חוק משנת 2011, גם שירות של שלושה חודשים בלבד, לבני 26 ומעלה, ייחשב לשירות צבאי שווה ערך לשירות של שלוש שנים. זו אכן פגיעה מהותית וקשה בשוויון.

בניגוד להכרעות או עמדות של חלק משופטי בג"ץ בסוגיות רבות ואחרות - בג"ץ הביע הפעם את עמדת רוב הציבור, ולא את עמדת המיעוט. השופט אשר גרוניס טען שהפטור ניתן לפי החלטת רוב, ואין זה תפקידו של בית המשפט להגן על הרוב. ביניש ענתה לו ש"מדובר באילוץ קואליציוני בו הרוב מקבל את דין המיעוט, בין היתר, בשל אינטרסים פוליטיים קואליציוניים. קשה בנסיבות אלה להבחין מהו ביטוי לרצון הרוב ומהו אילוץ".הצדק עם ביניש. הרוב שגרוניס עוסק בו הוא רוב מלאכותי, מאולץ, שנכנע פעם אחרי פעם למיעוט החרדי. התוצאה היא מיעוטוקרטיה.

אלא שעדיין אנו נותרים עם השאלה - האם זו סמכותו של בג"ץ לעסוק בתיקונים שלטוניים. אין ספק בכך שמדובר בעיוות. אין ספק בכך שמדובר בפגיעה בשוויון. אלא שכאשר בעלי זכות ההצבעה הולכים לקלפי - הם יודעים בדיוק מה הם עושים. המפלגה שעבורה הם מצביעים - שמאל, מרכז או ימין - תמשיך להנציח את העיוות. ובכל זאת הם מצביעים. כאשר קמו מפלגות שזה היה הדגל העיקרי שלהן - הן זכו פה ושם להישגים משמעותיים.

אפשר לטעון שהציבור מטומטם ולכן הציבור משלם. זה לא ברור אם הציבור מטומטם, זה ברור שהציבור משלם. ועוד איך משלם. בכל מה שקשור לעיוותי הקואליציה, שיוצרת מיעוטוקרטיה, מדובר באסון זוחל. פחות מתגייסים. פחות שותפים לשוק העבודה. ועם הזמן המצב רק הולך ומחמיר.

בשנתיים האחרונות התחדש הדיון הציבורי בנושא הזה בווליום קצת יותר גבוה. משום שהאסון הזוחל, שבעקבותיו יותר ויותר תלמידים מקבלים תקציבים למרות שהם גדלים להיות בורים ומשתמטים - הופך להרבה יותר מוחשי. בעוד כעשר שנים, אם לא יחול שינוי, יהיה רוב לא ציוני (חרדים וערבים) בגיל הגיוס. כך שהמיאוס הופך לממשי יותר. גם ראש הממשלה,אלוף הכניעות ללחצי החרדים, התחיל להבין שהוא מוביל אותנו למקום מסוכן. כולם נכנעו. הוא לא התחיל עם העיוות הזה. אבל זה לא מצדיק את המשך הכניעה.

 

בג"ץ איננו הריבון

מאז פורסמה ההחלטה פורסמו מאמרים רבים, בזכות ובגנות החלטת בג"ץ. גם רבים מהתומכים בשוויון בנטל, שנאבקים בהשתמטות, פרסמו מאמרים בגנות המעורבות של בג"ץ, שהופך את עצמו לריבון. ככלל, דמוקרטיה איננה שלטון נטול פגמים. הריבונות, בסופו של דבר,היא של העם ושל נציגיו בכנסת. יש עוד מרכיבים בהחלטות הכנסת או הממשלה שמקוממים את השכל הישר. אלא שזו היא הדמוקרטיה. היא אינה השלטון הטוב ביותר. היא השלטון הפחות גרוע. וכאשר יש עיוותים, התיקון אמור להיעשות באמצעות הליכים דמוקרטיים.

ישנם מקרים נדירים שבהם התערבות בג"ץ בהחלטות שלטוניות מוצדקת. היא צריכה להישמר לאותם מקרים נדירים שבהם הפגיעה בזכויות אדם היא ברורה ובולטת. בג"ץ אינו צריך להתערב באספקת החשמל לעזה, בשיבה פלסטינית באמצעות נישואים או במכירות חזיר בראש חוצות.

במקרה דנן, הפגיעה היא בעקרון השוויון. הכנסת, מלכתחילה, וביודעין, השמיטה את אזכור השוויון מחוקי היסוד. כך שבית המשפט יצר זכות, שבכוונת מכוון איננה חלק מהחוק, והוא גם ממהר להכריז על הפרתה. בדיוק באותה דרך יצרו חלק משופטי בג"ץ זכות חוקתית עליונה של "איחוד משפחות", ובשם הזכות המומצאת, שלא קיימת בשום חוקה, ולא בחוק הבינלאומי, הם קבעו שלאזרחי ישויות עוינות יש זכות עליונה להגר לישראל. זו הייתה דרך פסולה אז,זו דרך פסולה עכשיו, גם אם רוב הציבור סולד מהשתמטות.

ולמרות זאת, נדמה שהפעם התערבות בג"ץ הייתה מוצדקת. משום שההשתמטות הפכה למכת מדינה,ולא רק מטעמי שוויון. זה לא רק שרוב הציבור ורוב הנבחרים אינם מרוצים מההסדר הקיים, אלא שהרוב הקיים נכשל שוב ושוב בניסיון לתקן את העיוות.

זה לא פשוט. יש טעם רב בטענות נגד האקטיביזם. הרי כתבתי את הטענות הללו בעצמי שוב ושוב.ויש טעם בעמדת השופט גרוניס, שרוצה לשמור על ניטרליות של בג"ץ, ויש טעם בעמדת השופטת עדנה ארבל שחושבת שהתיקון כבר החל, ולכן אין צורך בהתערבות שיפוטית.

ולמרות זאת, אין דינה של כפיית זכות שיבה, באמצעות נישואים, כדינו של עיוות שהולך וצומח לממדי ענק, והמערכת הדמוקרטית נכשלת שוב ושוב בתיקונו. זה לא בג"ץ שכפה את עמדת המיעוט, כדרכו הפסולה, אלא זו הכנסת שרמסה שוב ושוב את הרוב. גם המתנגדים הגדולים לאקטיביזם גורסים שאחת לאלף עתירות, יש צורך בהתערבות. נדמה שהפעם הזו הגיעה.

 

השוואות מופרכות

במסגרת פסק הדין, כתבה ביניש כהאי לישנא: "הביקורת השיפוטית משתרעת על תפיסת הדמוקרטיה כשלטון המגן על זכויות היסוד של האדם. זהו הלקח המרכזי שנלמד לאחר מלחמת העולם השנייה ואשר הופנם בחוקותיהן של מדינות רבות". 
הדיון בנושא ההשתמטות חשוב. אך אין שום צורך לקפוץ עם "לקחי מלחמת העולם השנייה". אין שום קשר. לא שאין צורך בלקחים היסטוריים. אלא שסוג ההשוואות הזה נהוג בחוגי שמאל וימין רדיקליים. שם, כל פעולה שלטונית נראית כפעולה כמעט נאצית. חוגים המקורבים לביניש כבר טרחו להשוות בעבר בין גל החקיקה האחרון לשנות השלושים בגרמניה. עכשיו זה מופיע, גם אם בדרך מעודנת, בפסק דין.

חבל. לביניש יש טענות ראויות לגופו של עניין. הקפיצה למקומות אחרים רק פוגעת בטענות הראויות שלה.

 

שוויון לערביי ישראל?

במאות העמודים של הפסיקה על ההשתמטות אין מילה אחת על ערביי ישראל. גם הם פטורים משירות.לפי סקר של המכון לדמוקרטיה, רוב ערביי ישראל, 53%, גאים להיות ישראלים. רוב הצעירים, לפי סקרים מהעבר, תומכים בשירות לאומי. ההנהגה שלהם, לעומת זאת, פועלת באופן נחרץ נגד כל התגייסות, ולא רק לשירות צבאי. כך שההשמטה של ערביי ישראל קצת צורמת, בעיקר כאשר השוויון עומד בבסיס ההחלטה. ערביי ישראל זקוקים לשוויון. גם בזכויות. גם בחובות. עכשיו רק נותר לראות אם בג"ץ, בבוא היום, ירחיב את ההלכה גם לערביי ישראל, והאם המפלגות שיציעו תיקוני חקיקה מתבקשים, יכללו גם את ערביי ישראל בכללים החדשים. נחכה ונראה.

 

אנטישמים מצד שמאל (1)

"פשעי המלחמה שבוצעו בג'נין ידועים בכל העולם", כתב השבוע חיים ברעם בעיתון"הארץ". פשעי מלחמה? ידועים? הרי היה ניסיון להפיץ עלילה על פשעי מלחמה,שלא היו ולא נבראו. תחקיר של העיתון "טיימס" קבע שלא היה טבח. דוח של אמנסטי קבע שלא היה טבח. דוח של HRW (משמר זכויות האדם) קבע שלא היה טבח. האו"ם קבע שלא היה טבח. הגופים הללו, בדרך כלל, מוטים מראש נגד ישראל. ולמרות זאת, הקביעה החד-משמעית היא שלא היו פשעי מלחמה. לא רק שלא היו פשעים, אלא שצה"ל, ביודעין, לקח סיכונים אדירים, כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע. אין צבא בעולם שנוקט באמצעים כאלה. זה לא יעזור. ברעם, כאחד מדוברי השמאל האנטישמי, מתעקש על העלילה.

כדאי להבהיר מהו שמאל אנטישמי. ובכן, אנטישמיות היא, בין השאר, קמפיין של שקרים כדי ליצור דה-הומניזציה או דמוניזציה. פעם עשו את זה ליהודים. היום עושים את זה לישראל. זו הייתה אנטישמיות אז. זו אנטישמיות גם היום.

 

אנטישמי מצד שמאל (2)

בעבר כבר כתבתי על האנטישמיות שמאפיינת את גיבור השמאל העולמי, הוגו צ'אבז, מנהיג ונצואלה. מדובר באדם שמהווה בגופו, בגסותו, בסגנונו, ברעיונותיו, את האיחוד המלא שבין אנטי-ציונות לאנטישמיות. הדברים של אז גררו תגובות מאנשי שמאל קיצוני בישראל, שמיהרו להגן על המנהיג הנערץ. השנים עוברות, ונדמה שצ'אבז, עדיין גיבור השמאל העולמי, דוהר ללא מעצורים. זה לא רק פרס זכויות האדם שקיבל מיקירו מועמר קדאפי (בהמשך זה היה ראג'יפ ארדואן), זו לא רק הברית עם אחמדינג'אד. עכשיו זו כבר אנטישמיות בוטה מהסוג הישן.
אנריקה קפרילס נבחר למועמד האופוזיציה בבחירות הקרובות. הוא יתמודד מול צ'אבז. מדובר בקתולי לכל דבר ועניין, אלא שיש לו אכן שורשים יהודיים. זו האות לפתיחת מערכה נגד המועמד, משום שמוצאו יהודי.  "הציונות היא האויב", הכריז ערוץ תקשורת מטעם השלטון, במאמר שהוקדש לקפרילס. ומאז זה הולך ומחמיר. וצ'אבז מכנה אותו "חזיר".

יש רק צורך להחליף את המילה "יהדות בינלאומית", בכתבים האנטישמיים של הימין, עם המילה "ציונות", שמאפיינת את השמאל האנטישמי. אותן מילים. אותם ביטויים. היהודים/ציונים הם תמצית הרוע העולמי. פעם אלה פשעי מלחמה מומצאים בסגנון ברעם. פעם זו שליטה בהון העולמי בסגנון צ'אבז וחסידיו. אנחנו אנטישמים? מה פתאום, הם יגידו, ויספרו על שליטת הציונים בעולם או על פשעי המדינה היהודית. כן, צריך לענות להם. אתם אנטישמים.

 

הרופא שלא בדק את אל-דורה

קשה להבין מה מריץ את פרופסור רפאל ולדן, שמתייצב שוב ושוב להגנת הגרסה של ג'מל אל-דורה, האבא של מוחמד אל-דורה. אל-דורה הגיש תביעת דיבה נגד ד"ר יהודה דוד,שטען שהפצעים שהציג אל-דורה, כביכול מהאירוע הידוע, הם פצעים ישנים. ולדן כתב חוות דעת, המאשרת את טענות אל-דורה, בנוגע לנסיבות פציעתו. חוות הדעת של ולדן הוגשה לביהמ"ש. ביהמ"ש לערעורים קבע שדבריו של דוד אינם בגדר לשון הרע. זה היה עוד שלב חשוב בהפרכת העלילה.

אבל ולדן שוב התגייס. למאמר שלו ב"הארץ", נגד דוד, הוא קרא "הרופא שלא בדק את ג'מאל אל-דורה". ובכן, דוד מעולם לא טען שהוא בדק את אל-דורה לאחר האירוע המפורסם. מה שברור הוא, שדוד היה המנתח שלו שש שנים לפני כן. ולדן גם את זה לא עשה. זה לא הפריע לו להגיש חוות דעת מלומדת, שמסתמכת רק, ואך ורק, על התיק הרפואי של אל-דורה מירדן. מדובר בתיק מפוקפק ומלא חורים. אבל ולדן התעקש. הוא טען שביהמ"ש בצרפת לא קבע שום דבר בנוגע לצד העובדתי, אלא רק שטענותיו של דוד נאמרו בתום לב. זה נכון, אלא שחצי אמת גרועה משקר. ביהמ"ש הוסיף וקבע שהיה בסיס עובדתי לטענותיו של דוד.

לשם מה יש צורך בחוות דעת של רופא ישראלי על תיק רפואי מירדן? התשובה מצויה, ככל הנראה, בקשרים המיוחדים של ולדן, לשעבר צרפתי, עם העיתונאי שארל אנדרלן, שהפיץ לעולם כולו את הקטע הקצר שהפך את ישראל לרוצחת ילדים. וכך הם הפכו ולדן ואנדרלן, לשותפים לדבר עלילה.
אלא שולדן איננו עוד רופא. אנדרלן טרח לפרסם בבלוג שלו ש"מדובר ברופא של נשיא מדינת ישראל". אם הרופא של נשיא מדינת ישראל מגיש חוות דעת כדי לקדם את גרסת אל-דורה - אין מי שיעמוד בפניה. האמינות אמורה להרקיע שחקים. אלא שזה לא קרה. חוות הדעת של ולדן לא עזרה.

אנדרלן טרח להוסיף שולדן חבר ב"רופאים לזכויות אדם". יש לעמותה הזו פעילות הומנית ראויה, אבל גם פעילות אנטי-ישראלית רדיקלית. בעבר כבר הפיץ הגוף הזה עלילה נגד ישראל, ופרופסור מייקל בלום, רופא בריטי יהודי ואיש שמאל הגון, התמודד מול העלילה. המסורת נמשכת.  ושוב קם פרופסור מאותו ארגון כדי להמשיך במסורת העלילות.

השבוע אמור להתפרסם פסק דין נוסף, הפעם בערעור שהגישו אנדרלן והערוץ שלו נגד פיליפ קרסנטי, שמנהל כבר שנים מאבק עקשני נגד העלילה. בסיבוב הראשון הם זכו.בביהמ"ש לערעורים התקבל ערעורו של קרסנטי. השבוע אמורה להתפרסם ההחלטה של ביהמ"ש העליון בצרפת. זה לא חשוב מה תהיה התוצאה. אפשר להניח שולדן ודומיו ימשיכו לספק חוות דעת להצדקת העלילות.


לקבלת עדכונים על מאמרים חדשים ועוד,
הצטרפו לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני