האם השמאל אנטישמי?
בן-דרור ימיני משרטט קווים לדמות השמאל: אנטישמי ואנטי-ציוני
צ'אווס הוא אחד האנשים הנערצים על השמאל העולמי. בעיקר האנטי-גלובלי. מעריציו של צ'אווס ניסו להכחיש. העיתונאי טום גרוס הפיץ באינטרנט את הגרסה הממשלתית של הנאום. בהמשך, הקטע שכביכול לא נאמר - שודר. מעריציו של צ'אווס עברו לתירוץ חדש: הוא לא התכוון. קשקוש.
בין האידאולוגים שהשפיעו על צ'אווס היה גם הארגנטיני נורברטו סרסולה, שילוב של שמאלן, אנטישמי ומכחיש שואה. צ'אווס בילה איתו שנתיים חשובות כשחרש את ונצואלה. כבר אי אפשר להסתיר את ההשפעה. ולא את הבושה. סרסולה גורש מוונצואלה בשל קשריו עם האיסלאם הקיצוני, אך הוחזר אחר כבוד כאשר צ'אווס נבחר לנשיא. כשגורש שוב, הוא האשים את היהדות הבינלאומית. אם הצמד סרסולה-צ'אווס היה הסימן היחיד, זה לא היה הופך את השמאל העולמי לחשוד באנטישמיות. הבעיה הרבה יותר רחבה.
בשבוע שעבר הצהירה קריסטין הלוורסן, שרת האוצר וראש המפלגה הסוציאליסטית בנורבגיה, שיש להטיל חרם על ישראל. היא לא לבד. שורה של תנועות וגופים, כמו ארגון המרצים הבריטי, מבקשים להטיל חרמות על ישראל. רק על ישראל. לא על איראן שנשיאה מכריז שיש להשמיד את ישראל. לא על סודאן שממשלתה מבצעת רצח עם. לא על סעודיה שאוסרת על כניסת יהודים לתחומה. האם זו אנטישמיות? נבדוק.
ובכן פעם דרשו הנאצים להחרים חנויות של יהודים. היום הדרישה היא להחרים מוצרים מישראל. פעם שללו האנטישמים את זכותם של היהודים כפרטים. היום הם שוללים את זכות היהודים להגדרה עצמית. פעם היהודים היו השעיר לעזאזל של כל שליט או הוגה מצורע. היום זו ישראל. אז נכון, מדובר רק במוסר מהסוג האנטישמי ולא בהפגנות המונים, כמו פעם, להשמדת יהודים. אבל הדינמיקה זהה. האנטישמים של פעם עשו דמוניזציה לדמותו של היהודי - שטן רודף כוח והון עם אף ארוך. היום זה בדיוק מה שעושים האנטישמים החדשים לישראל. מי שלא רוצה לראות את הקשר בין הימין של פעם לשמאל של היום, זקוק בדחיפות לרופא עיניים.
האם מדובר רק בשוליים? הלוואי. פייר-אנדרה טאגייף, חוקר צרפתי בעל שם, לא יהודי, פרסם שני ספרים העוסקים גם בקשר שבין אנטי-ציונות לאנטישמיות. השנתיים האחרונות מספקות לו חומר לספר נוסף. בשמאל הצרפתי הקיצוני, מספר טאגייף, האנטיציונות היא מרכיב מרכזי. ולא רק בשמאל הצרפתי. שהרי פעם, השמאל נאבק למען זכות ההגדרה העצמית לכל עם. היום, כאשר מדובר ביהודים, השמאל מתייצב בראש המתנגדים.
ברבים מהעיתונים המובילים במערב מופיעות קריקטורות שהן העתק של התעמולה הנאצית. אז נגד יהודים. היום נגד ישראל. את מסע השטנה הזה, האנטי-ציוני, האנטישמי, מובילים גם יהודים וישראלים. והם מפיצים אינספור פרסומי שטנה בגנות "הפרויקט הציוני", על "הג'נוסייד ופשעי המלחמה" בפלשתינים ועל הצורך ב"חרם כללי" על ישראל. והאנטישמים הללו, עצמנו ובשרנו, עוד מעזים להצדיק את עצמם בטענה שהם משחקים את התפקיד של הלבנים בדרום-אפריקה. אין גבול לחוצפה.
יוסי שריד ורן כהן ויוסי ביילין וכמעט כל התנועות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה הם חלק מהשמאל הלגיטימי. תהום פעורה בינם ובין השמאל
צ'רצ'יל אמר פעם שאנטישמיות היא שנאת היהודים מעבר למה שצריך. במקרה הנוכחי הוא צודק. וזה גם ההבדל בין שמאל אנטישמי לשמאל לגיטימי: שהרי מותר לבקר את ישראל, את הכיבוש, את עוולות הגדר. ביקורת אינה אנטישמיות. דמוניזציה כן. וגם אם ההבחנה קשה לעתים, אז בדיוק כמו פורנוגרפיה-כשרואים אותה, מזהים אותה.
צ'אווס איננו נציג השמאל כמו שברוך מרזל איננו נציג הציונות. ההבדל הוא שמרזל הוא גידול פרא בציונות, אבל צ'אווס הפך לגידול ממאיר ורב-תאים בשמאל. אז כן, סרטן האנטישמיות מקנן בשמאל. זו כבר לא דעה. זו עובדה.
yemini@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
