פשיזם מתוצרת שטרנהל..

גופי השמאל אינם "סייעני טרור", והביקורת עליהם איננה "פשיזם, מקרתיזם" * עליבותו של פרופ' זאב שטרנהל, סמל לשקיעת השמאל החדש * הסיפור על "הון סעודי" הוא בעיקר אגדה * הימין ממשיך בסיוע לזכות השיבה * אל-ג'זירה: כבדהו, ובעיקר חשדהו

כבר זמן רב נחשפים כאן, במדור הזה, מעללים של חלק מגופי השמאל. הם אינם עוסקים בזכויות אדם, נטען כאן. הם שותפים לקמפיין ההסתה נגד מדינת ישראל. הגופים והפעילים שאליהם כוונה הביקורת צוינו בשמם. הדברים רשומים ומתועדים וממוסמכים.

על הרקע הזה, ההחלטה על הקמת ועדת חקירה פוליטית הייתה המתנה הגדולה ביותר שהעניק הימין לשמאל הקיצוני. משום שבמקום לעסוק בהם כחבורה של רודפים ומסיתים, הם הפכו למסכנים ולנרדפים. החקירה הפוליטית גנבה את ההצגה. במסגרת ההצגה, עלה פרופ' זאב שטרנהל לשידור בתוכניתו של ירון דקל ברשת ב'. דקל הקריא לו דברים שהופיעו במדור זה בשבוע שעבר - על תמיכה של גופי שמאל בהעמדת ישראלים לדין בפני פורומים זרים, על תמיכה של הגופים הללו ב-BDS (חרם וסנקציות נגד ישראל), על כך שקמפיין ה-BDS איננו נגד הכיבוש, אלא נגד ישראל ובעד זכות השיבה, ועוד. 

במקום להתמודד עם הטענות, טען שטרנהל שהדברים שפורסמו כאן הם שקר. והמשיך כמובן, איך לא, עם הפזמון הקבוע: "פשיזם, מקרתיזם". ובכן, למרות סגנונו, פניתי לשטרנהל. הצעתי לו לפרסם מאמר, כאן במדור הזה, שבו יציג את השקרים ויפריך אותם. שטרנהל דחה את הפנייה בתירוץ שהוא "כבר כותב מאמר לסוף השבוע". המתנתי. חשבתי שהוא יציג את ה"שקרים" בעיתון אחר. הוא אכן פרסם מאמר ב"הארץ". אין בו מילה אחת לגופו של עניין. אין בו פסיק של הפרכה. כלום. אבל יש בו, כצפוי, את הבליל הקבוע של טענות מופרכות, על שהגופים שהוא חפץ ביקרם "מצילים את כבודה של ישראל". מעניין איך. האם בכך שהם קוראים לחנין זועבי "גיבורת שלום", לציפי לבני "פושעת מלחמה", ולישראל "מדינת אפרטהייד"? ואולי בכך שהם תומכים במשטי השטנה לעזה?

האיש שמצדיק טרור

ובעצם, זה לא ששטרנהל, באצילותו, כאיש שמאל שפוי, מגן על השמאל הסהרורי. הלוואי. הבעיה היא ששטרנהל מוחק את ההבדל בינו לבינם. זה לא התחיל השבוע. פעם הוא כתב מאמר בזכות מלחמת אזרחים: "רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" ("דבר" 1988). בשנת 2001, נאמן לדרכו, הוא מינה את עצמו לקצין תצפית של המחבלים, תוך שהוא מנסה לכוון את הפיגועים אל עבר המתנחלים: "אילו הייתה בפלסטינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד התנחלויות". הוא גם הוסיף הצדקה אידיאולוגית: "אין ספק בדבר הלגיטימיות של ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם". ההצדקה ל"התנגדות" הפלסטינית, כלומר טרור, פורסמה חודשים בודדים לאחר שהפלסטינים דחו את מתווה קלינטון. סרבני שלום. איך וכיצד מעניקה להם הסרבנות הזאת "לגיטימיות להתנגדות מזוינת"? אין סיכוי שנקבל הסבר. זה האיש.
צריך לדחות על הסף את הקביעה של ליברמן על "סייעני טרור". אבל נדמה שאדם שמצדיק ומעודד את הטרור - וזהו שטרנהל - ראוי לתואר הזה. לאחר אותו מאמר אלים הוא התפתל וניסה לחזור בו. למרות שאוצר המילים שלו מסתכם בצווחות "פשיזם, מקרתיזם", הוא קיבל את פרס ישראל. בסיכומו של דבר, הוא ניסה להציג את הרושם שהוא נגד הכיבוש. לא נגד ישראל. באותם ימים אפילו הגנתי עליו. שטרנהל מתעקש להוכיח שטעיתי. האיש הוא שור מועד.

פעם היה בישראל שמאל שפוי, פטריוטי, שנאבק למען זכויות אדם ונגד עוולות, גם עוולות הכיבוש, ולא נגד ישראל. השמאל הזה עדיין קיים. אלא שהוא מפוחד. שטרנהל מייצג זרם חדש בשמאל, שמנסה לאחוז בחבל משני קצותיו. גם לטעון שהוא ציוני, וגם להתייצב בקואליציה אחת עם הקפמיין האנטי-ציוני. גם להצדיק את סרבנות השמאל, וגם לגנות את סרבנות הימין. זה עצוב. משום שעם שמאל כזה, עבודתו של הימין הופכת להרבה יותר קלה.

מיהו פשיסט?

באותו שידור כינה אותי שטרנהל "ימין קיצוני". מכיוון שפעם אחרי פעם אני מביע תמיכה בכל הסדר שלום שמסתובב בשטח, ומגנה את מפעל ההתנחלויות ואת הג'יהאד היהודי שפועל בקרבנו - ההגדרות של שטרנהל, פרופסור למדעי המדינה, מטילות צל כבד על היכולת האנליטית שלו. באותו יום טען השר עוזי לנדאו שאני איש שמאל, וכך גם מאמר שהופיע יומיים לפני כן ב"ג'רוזלם פוסט".אלה ואלה טועים. עבר זמנן של ההגדרות הללו. 

שטרנהל אינו לבד. זו טענה קבועה, פבלובית, של חלק מחוגי השמאל. כשאין להם מה לומר לגופו של עניין, הם שולפים את טענת המחץ: "הוא שייך לימין". טוב, נגיד שאתם צודקים. נגיד ש"הוא" ימני. אז מה? זה מעניק לכם פטור מתשובה? ובכלל, אם שטרנהל לא רוצה להתווכח עם בעלי עמדות שונות משלו, עם מי הוא בכלל רוצה לקיים דיון ציבורי? אל נא נטעה. הוא לא רוצה.

יש כאן משהו הרבה יותר עמוק. אלה שצווחים במלוא גרונם "חופש הביטוי", לא מתכוונים לשום חופש. הם מתכוונים לסתימת פיות. התרומה של שטרנהל לדיון הייתה בהשמצה עלובה, בבריחה מדיון, ובהפרחת סיסמאות.

אפשר ומותר וצריך לבקר את ליברמן ואת הליברמניזם. אבל צריך לזכור גם שהשטרנהלים מסוכנים לא פחות. אולי אפילו יותר. ומדוע? משום שאם באחד הקורסים של שטרנהל הייתה מוצגת אישיות שמפיצה שקרים ובורחת מדיון ציבורי, שמסיתה נגד בעלי עמדה שונה, שמצדיקה טרור ותומכת באלימות - היה הפרופסור המכובד קובע ללא היסוס שמדובר באישיות פשיסטית. 
כך שכדאי לשטרנהל להתבונן במראה. אולי הוא יזהה את האישיות הציבורית.

לא "הון סעודי"

"מעריב" פרסם דוח של "אם תרצו" בנוגע למקורות המימון של עמותות שמאל שונות. כל הפרטים היו נכונים. ולמרות זאת, כדאי לשים דברים בפרופורציות. העמותות, ייאמר לזכותן, אף פעם לא הסתירו את מקורות המימון שלהן. ה-NDC, קרן שמושבה ברמאללה, מקבלת 412 אלף דולר מארגון אסלאמי (WA - "ארגון הרווחה", שכולל הון סעודי). אלא שעל כך צריך לומר שני דברים. ראשית, בדיקת המימון מגלה שעיקר הכסף מגיע מהבנק העולמי (10 מיליון דולר), ומשתי קרנות, צרפתית ושוויצרית (6 מיליון דולר כל אחת). כלומר, הארגון האסלאמי תורם פחות משני אחוזים. ושנית, לא רק אירופה משתפת פעולה עם ה-WA, אלא גם קרן הסיוע המרכזית של ארה"ב (USAID). למרות זאת, אם יש גופים בישראל שזוכים למימון ישירות מה-WA, העניין ראוי לבדיקה. זה לא הסיפור של הגופים ששמם שורבב לסיפור. ככל שמדובר בתרומות שהעביר ה-NDC לגופי השמאל, הן גלויות וידועות, וצודקים אותם גופים כאשר הם טוענים שמדובר בכסף אירופי. 

הבעיה מצויה במקום אחר. עצם קבלת התרומות מה-NDC מפריכה את הטענה שהגופים הנתרמים "מסייעים להצגת ישראל כמדינה דמוקרטית". אפשר לומר הרבה מאוד דברים על NDC. רק לא שמדובר בגוף שדואג להסברה או לדמוקרטיה. רבים מהגופים שנתמכים על ידי הגוף הזה פעילים בקמפיין הדמוניזציה. גם העובדה שמדובר בהון אירופי או בינלאומי רק מחמירה את הבעיה. יש בעיה עקרונית בעצם העובדה שהבנק העולמי, האיחוד ומדינות אירופה מסייעים לגופים שאינם עוסקים בזכויות אדם או בקידום השלום, אלא בהפיכת הפלסטינים לסרבנים ובהפיכת ישראל לפושעת (ועל כך כבר כתבתי בהרחבה). אך כאשר עוסקים בטענה קצת מופרכת, על "המימון הסעודי", אנחנו פוטרים את הגופים הללו מהטענות האמיתיות.

לא "עוכר ישראל"

הקלטת שפורסמה נגד שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי, מחזירה אותנו לסיפור ישן. זמן רב ביקשו החיילים שהשתתפו בקרב העקוב מדם בג'נין לטהר את שמם, לאחר העלילה נגדם שהופצה בסרט "ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי. הם הגישו תביעה, ובית המשפט קבע שאכן הייתה הוצאת דיבה. ולמרות זאת, התביעה נדחתה, בנימוק שהדיבה הופנתה לציבור שלם, ולצורך כך יש צורך בהצטרפות של המדינה לתביעה. 

בצר להם, כדי להמשיך בהליכים המשפטיים, פנו התובעים לפרקליטות המדינה. התיק שלהם הגיע לשי ניצן. ניצן בדק את הדברים. הוא זה שחיבר את חוות הדעת המלומדת, שהובילה להחלטת היועץ, להצטרף ללוחמים המושמצים. ההחלטה הייתה מקצועית לחלוטין. אך מותר לחשוד בניצן שחוות הדעת הזאת רחוקה מלצרף אותו למחלקת "עוכרי ישראל".

ניצן ממונה על תחום רגיש, של חופש הביטוי. כל החלטה בתחום הזה מזמינה ביקורת. גם במדור הזה פורסמה ביקורת בעקבות החלטות מסוימות של ניצן. אבל מכאן ועד להפיכתו לאויב המדינה, הדרך מאוד ארוכה.

הון מסוכן מימין
האם הון ערבי קונה, בכוונת מכוון, ולמטרות פוליטיות, נדל"ן ביישובים יהודיים? זו טענה שלאחרונה שומעים אותה יותר ויותר. מה שברור הוא, שהון יהודי, עם אוריינטציה פוליטית, קונה רכוש ערבי במזרח ירושלים. זה לא ברור מה יהיה ההסדר הסופי בירושלים. מה שברור הוא, שהתיישבות בשייח' ג'ראח, בתוככי סילואן, עכשיו במקום מלון שפרד, היא התיישבות שמזמינה צרות. המלון, כמו נכסים אחרים במזרח ירושלים, נרכש על ידי ארווין מוסקוביץ.

לגופו של עניין צריך לומר שראשית, יש היגיון בדרישתם של ערבים לחיות בסביבה ערבית, ללא נוכחות יהודית מהסוג הפרובוקטיבי. בנסיבות מסוימות, גם אם לא בכל הנסיבות, זו דרישה סבירה מצד יהודים, מצד חרדים, מצד חילוניים ומצד ערבים. ומי שמתעקש לגור בתוככי אוכלוסייה ערבית, עלול לספוג את הדברים כבומרנג. 

שנית, למרות אלף ואחת התפלפלויות של הימין, על ההבדל בין רכוש ערבי נטוש ו/או מופקע במערב ירושלים, לעומת רכוש יהודי מופקע במזרח ירושלים, בסופו של דבר הדין יהיה שווה. מי שמתעקש על רכוש יהודי במזרח העיר, סופו שיעניק לגיטימציה לדרישות פלסטיניות, ולא רק בירושלים, אלא בכל רחבי ישראל. יש כאן גם לגיטימציה לזכות השיבה.

חלק מהשמאל, כבר אמרנו, מצטרף לקמפיין זכות השיבה. חלק מהימין, במעשיו, מקדם מציאות של זכות שיבה. במובן הזה, מוסקוביץ, התורם לימין, מסוכן לישראל בדיוק כמו קרן NDR, שתורמת לקמפיין השיבה, בדיוק אותו קמפיין, אבל מצד שמאל.

ההצגות של אל-ג'זירה 

בדיקת עיתונאים בכניסה ללשכת ראש הממשלה הולכת והופכת לתקרית בינלאומית. אפשר לסמוך על עיתונאיות צוות אל-ג'זירה, שיעשו מטעמים מהעניין. הן הרי מייצגות מסורת ידועה של כבוד האדם והאישה, כך שהחיפוש הגופני שהן נאלצו לעבור הוא בהחלט שערורייה.

יש רק בעיה אחת עם התקרית המתפתחת. אף אחד לא היפלה אותן. הבדיקה המוגזמת, שכללה הורדת חזיות, הופנתה כלפי כל העיתונאיות. וגם אם היו אנשי צוות אל-ג'זירה מופלים לרעה - זו הייתה הפליה מוצדקת. משום שמדובר ברשת עם אג'נדה. האג'נדה של הג'יהאד. כשהתחילה האינתיפאדה השנייה, זו הייתה התחנה שליבתה את הרוחות בעולם הערבי. כך היה גם בזמן "עופרת יצוקה", ונאמנה לדרכה, לא כערוץ טלוויזיה, אלא כשופר הג'יהאד, חגגה התחנה את יום הולדתו של הרוצח סמיר קונטאר. ישראל הדמוקרטית, על גבול הפראיירית, מאפשרת לתועמלני התחנה לפעול בישראל על תקן עיתונאים, וגם לבקר במחנות צה"ל. לא שזה גורם למישהו שם לספר על ישראל הדמוקרטית והפתוחה, אבל אנחנו מרעיפים עליהם אהבה שאינה תלויה בדבר. נאורים אנחנו.

בנוסף, צריך להזכיר שלא מדובר רק באידיאולוגיה ג'יהדיסטית (עם פוזה של דיונים דמוקרטיים פה ושם, כדי להמתיק את הגלולה). מדובר, לפעמים, בשיתוף פעולה ממש. כתב הרשת בספרד, תייסיר עלוני, נשלח לשבע שנות מאסר, משום ששימש כשליח רשת אל-קעידה. לא רק כשליח אל-ג'זירה. ובכלל, זו תחנת הבית של אל-קעידה. כל המסרים של בן-לאדן מגיעים משם.

נישאר בספרד. לפני שבועות אחדים התקיים שם כנס, בחסות משרד החוץ הספרדי. היו דיונים פוריים, ואפילו אווירה ידידותית בין ישראלים לפלסטינים. אבל נציג אל-ג'זירה בישראל, וליד אל-עומרי, בחר לסיים את הכנס באמירה צורמת, על פלסטינים כקורבנות של יהודים, שהיו קורבנות של האירופים. אמירה שמזוהה עם הקו הרעיוני של אחמדינג'אד.

כך שצר לי, אבל שום דמעה לא צריכה לרדת מעינינו אם האנשים הללו יזכו ליחס שכולל לא רק את הציווי של "כבדהו", אלא גם, וקצת יותר, את הציווי של "חשדהו".


הערה למגיבים:
בהמשך לנוהל שהובהר בפוסט הקודם, לא יעלו תגובות של המפריענים הקבועים, שכותבים על קלגסים יהודים רוצחים, על פושעים אשכנזים, על כל השמאלנים בוגדים, וכן הלאה. במילים אחרות: אנשי המיעוט הקטן והשולי, מהשמאל המטורף ומהימין המטורף, מנסים להשתלט על השיח האינטרנטי. זה לא חופש ביטוי. זו אלימות מילולית. 
אין בעיה עם ביקורת נוקבת. יש בעיה עם בודדים שהציפו את הבלוג בתגובות שאין להן שום קשר לתוכן הדברים.  
עד שלא תימצא הדרך הראויה לחסום אותם (עובדים על זה), אין כוונה להפוך את הבלוג הזה לפח האשפה של מגיבים בודדים. ולכן, בשלב זה, התגובות שלהם ייחסמו.