דמוקרטיה: בסכנה או בהפחדה?

הכתבה שפורסמה בעיתון ובבלוג זה, "דמוניזציה - מבט מבפנים" עוררה תגובות רבות  גם תגובות זועמות. מיהי הבחורה? מדוע היא מסתתרת? לא יכול להיות שהיה דבר כזה, ועוד. כך שכדאי לציין: הקרן החדשה לא הכחישה את עצם קיום הסמינר, ואת השתתפות הבחורה, שהעדיפה להישאר בעילום שם. ההכחשה הייתה לכך שהדברים הקשים נאמרו בפורום הכללי, וכי אם נאמרו הדברים, הם נאמרו בשיחות מסדרון.

ובכן, שלומית סיפרה שנאמרו דברים על כך שישראל נולדה בחטא, על שלילת זכות הקיום של ישראל, על התנגדות לשירות אזרחי לערבים, על האשמת ישראל בפשעים, על הצדקת האלימות נגד ישראל, על הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית, או בעצם פלסטינית (בינתיים יש גם תרגום למכתב של שלומית). 

אלא שההכחשה קצת מוזרה. משום שהקרן תומכת בגופים הטוענים שישראל נולדה בחטא, שמתנגדים לשירות אזרחי לערבים, שמצדיקים אלימות נגד ישראל, שמבקשים להפוך אותה למדינה דו-לאומית, ולמעשה, למדינה פלסטינית. הרי זו האג'נדה, פחות או יותר, של מוסאווה, עדאלה, קואליציית נשים לשלום, וגופים נוספים. אז על מה בדיוק מתלוננת הקרן? אם זו העמדה הרשמית של הגופים הללו, והקרן תומכת בהם, אפשר להניח שהפעילים, בסמינרים, משמיעים את אותן זמירות.

אלא שצריך להוסיף. הקרן תומכת גם בגופים שעושים עבודה ראויה. בגופים הללו יש רבים שאינם עוכרי ישראל. הם אזרחים מודאגים ומוטרדים. הם נפגעו מהכתבה. אחת מהן היא מרים דרמוני שרביט, יו"ר מוקד סיוע לעובדים זרים. אני מציג כאן את דבריה, ככתבם וכלשונם, ולאחר מכן תוצג תגובתי.

בן דרור שלום,

קראתי את הכתבה שלך. אולי אנחנו לא חיים באותה מדינה. במדינת בן-דרור, יש ארגון מסוכן בשם הקרן החדשה לישראל והארגון המסוכן הזה מממן ארגונים מסוכנים לא פחות שכל רצונם בחיסולה של המדינה היהודית היחידה על הגלובוס. במדינת ישראל שבה אני חיה מזה 26 שנה, המצב הוא אחר בשנת 2010: כבר מזמן אין אופוזיציה והשמאל - עליו השלום תחתי משמע - נמחק לחלוטין. במדינת ישראל שלי, הדמוקרטיה נמצאת תחת מתקפה כבדה. בודקים בציציות את הפטריוטיות של כל אחת ואחד מאיתנו. המחוקקים שלנו מבינים דמוקרטיה כהכרעת הרוב ותו לא, בעיקר כשהיא נוחה להם. ולראיה הם מעבירים בסיטונות חוקים שפוגעים בזכויות המיעוט ובחופש ההתאגדות של כל מי שלא מביא תעודת יושר של נאמנות צרופה. במדינת ישראל, אסור לאזרחים הערבים לזכור ש- 1948 - הרגע המאושר לעם היהודי - היה עבורם טרגדיה לאומית ואנושית. במדינת ישראל 2010, מי שלא יהודי ע"פ ההלכה חרד לעתידו. ולא משנה אם הוא ערבי,  מהגר עבודה, עולה חדש או מבקש מקלט.  במדינת ישראל שלי, יש מאות מורות  לאזרחות שלא מצליחות ללמד שקיים אי שוויון כלפי הערבים. מורות שסופגות קללות וגידופים נוסח "ערבי גבר זה ערבי בקבר." מורות אלו מואשמות תדיר בפשע החמור הקרוי "שמאלנות": "את כמו כל המורות לאזרחות, אוהבת ערבים..." הגזענות מתפשטת והיא הפכה לגיטימית לגמרי.

אבל במדינת בן-דרור, יש אישה אחת שסבלה כי בשיחות מסדרון במהלך סדנת מנהיגות היא נתקלה בדעות שפגעו ברגשותיה הלאומיים. במדינת ישראל שלי, יש הרבה אנשים שרגשותיהם  נפגעים כי שר החוץ מבקש להעביר אותם יחד עם כפרם לפלסטין. הם מתוסכלים כי לא מכניסים את הילדים שלהם לבריכת השחייה של המושב השכן והם נלחצים בכל פעם שהם מגיעים לנתב"ג. אלה החיים שלהם, לא סמינר של כמה ימים במדבר.

יש לי חדשות בשבילך. ערכתי היום תחקיר קטן. שוחחתי עם אחת המשתתפות בסמינר במצפה רמון. היא נעלבה מהכתבה שלך עד לעומק נשמתה. היא אוהבת את המדינה. יחד עם זאת, היא ביקורתית ולא מרוצה מהפעולות האוויליות שהמדינה עורכת לדעתה. זה לא לגיטימי לרצות לשפר את המדינה וגם לעשות זאת? ואני מצטטת: "רוב משפחתי נספתה בשואה ועלי אומרים דברים כאלה? שום דבר אנטי ישראלי לא נכנס לשום סדנא! דיברנו על חזון על מטרות, על איך לקדם נושאים חברתיים. אולי היו שיחות לא פורמליות שפגעו באותה גברת אבל אני לא שמעתי אותן."

אני מבינה שסימנת מטרה ושכל עוד לא תתפרק הקרן החדשה לישראל לא תרפה. למען הגילוי הנאות אספר כאן סיפור קצר. לפני 11 שנה הייתי חלק מקבוצה לא גדולה של אנשים טובי לב שהתקוממו נגד היחס המחפיר שזכו לו מהגרי העבודה. כיום כולם יודעים שלמדיניות הזו יש שם:  "הדלת המסתובבת". אז לא ידעו. התחלנו לבקר בבתי הכלא, להבין מי נגד מי, לסייע למאות אנשים במצוקה. פעלנו שנתיים בלי כסף על טהרת ההתנדבות. כאשר הרגשנו שזה לא מספיק, הקרן היחידה שהסכימה להעניק לנו את התרומה הראשונה, אותה תרומה מכרעת  שאפשרה לנו לעמוד על הרגליים, הייתה הקרן החדשה לישראל. 

אני מבינה שאתה חרד לגורלה של המדינה בשל התקפות פרועות של שונאי ישראל בחו"ל. אבל זאת לא סיבה מספיק טובה לנצל את מעמדך כדי לספר סיפור פשטני שהציבור קונה בשתי זרועות. הקרן החדשה לישראל מאפשרת לחברה האזרחית בישראל להתפתח. אנשים מהקבוצות המוחלשות ביותר בחברה זכו להשמיע את קולם בזכות הקרן. הקרן החדשה מגדירה את עצמה כמי שמחויבת להגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ושמה לה למטרה לקדם את השוויון בין כל אזרחי ישראל. יש לבטח בין נתמכי הקרן החדשה, ארגונים שמובילים מאבקים ראויים אך לא תומכים בהגדרה זאת של המדינה. האם זאת סיבה להכריז מלחמת חורמה על הקרן החדשה? אז נכון, העולם כועס עלינו. ויש לישראל אויבים מרים שהם מאוד לא דמוקרטיים במהותם. מותר לבקר את הקרן החדשה על החלטותיה, אבל מזה ועד להפיכתה לגיס החמישי האולטימטיבי? הגזמת. זה כל ההבדל בין ביקורת לגיטימית לבין דמוניזציה, אותו הבדל שאתה מבחין בו היטב בשיח האנטי ישראלי בעולם.

                                      מרים דרמוני שרביט, יו"ר מוקד סיוע לעובדים זרים

למרים שלום,

אנחנו אכן חיים בשתי מדינות. אני חי במדינה דמוקרטית שיש בה פגמים, שראוי לתקן אותם. מדינה שהיא לא פחות, ובדרך כלל יותר דמוקרטית, לפעמים הרבה יותר, ממדינות שקרויות דמוקרטיות. עוד נגיע לכך. את חיה במדינה אחרת, שבה "הדמוקרטיה בסכנה". האם זה נכון? ניקח את התחום שלך: זרים שמגיעים לישראל. בכל השוואה עניינית יתברר שמצבם של הזרים בישראל, ככל שהוא גרוע, אינו גרוע יותר לעומת יוון, דנמרק, ספרד ומדינות אחרות. ביוון אסור לבנות מסגדים, והמוסלמים מופלים הרבה יותר מאשר בישראל. המסתננים חיים בתנאים שהופכים את התחנה המרכזית למלון חמישה כוכבים. לא, זו לא סיבה למסיבה. אבל אין ביוון עמותות שעורכות קמפיינים בינלאומיים אדירים לגיוס כספים, שמציגים את יוון כדמוקרטיה בסכנה. אתם לוקחים את הפגמים, מנפחים אותם לממדים מפלצתיים, ובלי להתכוון, מתוך רצון טוב, ואפילו אכפתיות חברתית, הופכים את ישראל למפלצת. אז תסלחי לי אם הקמפיין הגדול, הענק, שהקרן החדשה שותפה לו - הופך בעיניי למפלצת שמאיימת על ישראל.

במדינה שאת חיה, כך את טוענת, אין אופוזיציה משמאל. את רצינית? מתוך עשרה סרטים שהתחרו בפסטיבל הסרטים האחרון - חמישה ייצגו את הנרטיב הפלסטיני. כל סרבן שמנאץ את ישראל ומשווה אותה לנאצים זוכה לזמן שידור. נכון, לשמאל יש פחות מצביעים. אבל יש לו אינסוף קודקודים. יש כאן רוב שחושב שיש לנו זכות לחיות כאן, במדינת לאום יהודית, בלי שהמיעוט יכפה עליו את השקר (קוראים לזה "נרטיב") של מדינה שנולדה בחטא ועצם קיומה הוא פשע. והרוב הזה, שהוא לא פשיסטי ולא גזעני, מרגיש שהמיעוט גונב לו את המדינה. המיעוט הזה שולט בקרנות. המיעוט הזה מחלק לעצמו פרסים ותקציבים. המיעוט הזה כוחו רב לו בתקשורת. ודווקא הרוב מרגיש רמוס. אז אנא ממך, אל תספרי לנו סיפורים על דמוקרטיה.

נמשיך. "המחוקקים מעבירים בסיטונות חוקים שפוגעים בזכויות המיעוט". סלחי לי, מרים, אבל שוב את נסחפת. יש שתיים או שלוש הצעות חוק מטופשות ומיותרות, שעושות רעש ונזק לישראל, ואף פעם לא מגיעות לכלל חקיקה. מעשית, ישראל היא אחד המבצרים של חופש ההתארגנות והביטוי. בכל רמה השוואתית לא תקבלי מדינה שבה יש תופעות מחליאות מהסוג שקיים בישראל. אין משהו שאסור לומר. מותר לשסות. מותר לשקר. הכל עם הכשר. אני מציע לך את המודל האירופי. יש לי הפתעות בשבילך. את הראשונה שתבקשי לחזור למודל הישראלי. היכן ראית בעולם תופעות מהסוג של בל"ד, של ראיד סלאח, של עזמי בשארה, של חנין זועבי, שמזדהים עם החמאס והחיזבאללה; בבריטניה הוציאו אל מחוץ לחוק גופים דומים. בצרפת גירשו אימאמים. בגרמניה מסרבים לאזרח אנשים בגלל דעותיהם. ואצלנו? בשארה מקבל משכורת, למרות החשדות הפליליים. ואת הדמוקרט הדגול הזה שלחה הקרן החדשה לייצג את ישראל בחגיגות היובל של ישראל בארה"ב. אז מי כאן השתגע, הקרן או מי שחושף את מעללי הקרן?

"אסור לאזרחים הערבים של ישראל לזכור את הטרגדיה של 1948". שוב היפוך של המציאות. נרטיב הנכבה הולך ותופס מקום יותר ויותר מרכזי. כשהייתה הצעת חוק שאסרה על ציון הנכבה - יצאתי נגדה בשצף קצף. הטענה היחידה שלי בעניין הזה היא שלא רק שצריך ללמד את מה שקרה בנכבה, אלא שצריך ללמד בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר - ללמד גם על "הנכבה היהודית", שבה נטבחו הרבה יותר יהודים, על הרכוש היהודי האדיר שהופקע, ועל הגירוש הגדול של יהודים מארצות ערב. וצריך ללמד גם על עשרות מיליונים שהפכו לפליטים בגלל יצירת מדינות לאום. אם ללמד, אז את התמונה כולה - לא באופן סלקטיבי.

האם את מסכימה, או שגם את תשירי לי את הפזמון היחידי שיש בשמאל - "נכבה! רק נכבה!"?

"מי שלא יהודי על פי ההלכה חרד לגורלו". עוד הגזמה פרועה. בשני העשורים האחרונים הגיעו לכאן מאות אלפי לא יהודים, מרוסיה, מאפריקה, מהצד הפלסטיני. את יודעת למה? משום שכאן הרבה יותר טוב לעומת כל אופציה אחרת שיש להם. עדיין לא ראיתי זוג פלסטיני אחד, היא מרמאללה והוא מחיפה, או להפך, שיעדיף את החיים ברמאללה. כולם רוצים ישראל. אך ורק ישראל. אז אולי, מי יודע, זה לא כל כך נורא כאן? חשבת על זה לרגע?

"במדינה שלי יש מאות מורות שלא מצליחות ללמד שקיים אי שוויון". את צודקת. זה לא בסדר. עובדות יש לדעת. צריך לדעת גם שאי השוויון איננו תופעה ישראלית. מצבם של המוסלמים בישראל טוב יותר לעומת המדינות השכנות וטוב יותר לעומת מיעוטים מוסלמיים באירופה. לא שאין אפליה, באירופה וכאן, אלא שזו תמונה חלקית. חוסר השוויון נובע גם (וכנראה בעיקר) מדבר שאסור לדבר עליו: התרבות של בני אותה קבוצה. זה נכון לאנשי ש"ס כמו שזה נכון לחלק מהערבים. כל מקום שבו יש דיכוי האישה, הקהילה, החברה, המיעוט, המדינה - במצב מדוכא. פרסמתי על כך מאמר מקיף ועמוס נתונים ("במלכודת ההונאה העצמית"). אני לא לבד. בשנים האחרונות יש חוקרים באירופה שכבר מעזים לדבר על הקשר בין מצב סוציו-אקונומי לבין תרבות. אם ההינדים מזנקים קדימה, למרות תנאי פתיחה דומים, ואחרים נשאר מאחור - אז אולי כדאי לדבר על זה. אלא אם כן משטרת המחשבות לא תיתן לנו לדבר.

"ערביי ישראל מפחדים שיעבירו אותם". ההעברה היחידה שמדברים עליה היא הזזת גבולות. למשל, שאום אל-פאחם תעבור למדינת פלסטין. לא גירוש אלא איחוד עם קבוצת הלאום. הם מסרבים. זה כנראה המיעוט היחידי בעולם שמסרב להתאחד עם בני עמו. למה? כי בישראל האיומה והגזענית הרבה יותר טוב. אז נעים לפזר סיפורי אימים. ההצבעה ברגליים מצביעה על מציאות קצת יותר שפויה.

לא הכל בסדר

מרים, אני יכול להמשיך. אלא שאין לי שום תוכניות לומר שהכל בסדר. יש גילויים של גזענות. יש חוסר שוויון (לא רק כלפי ערבים). ואם "לא מכניסים אותם לבריכת השחייה של השכן", אני מוכן להיאבק יחד אתך. גם העובדה שגילויים כאלה קיימים בעוד ארצות בעולם, ארצות מתוקנות, איננה תירוץ לשום אפליה או גזענות.

זה לא שאנחנו לא ראויים לביקורת. דעתי על חלק ממפעל ההתנחלויות וההשתלטות על אדמות פרטיות והתנכלות גזענית לערבים אינה שונה מדעתך. אני רוצה הסדר מדיני, ומוכן כמעט לכל פשרה נדרשת (למעט עניין "זכות השיבה", שזו פיקציה שטופחה על ידי מגנון תעמולה מדהים). אני רוצה מדינה יהודית, עם שוויון זכויות אזרחי מלא למי שאינם יהודים.

"תוכנית אב"

אלא שהסיפור כאן הרבה יותר גדול. יש "תוכנית אב". אף אחד לא כתב אותה. היא קיימת. היא פועלת בחסות מה שכיניתי באחד המאמרים הקודמים - "האימפריה החדשה". קואליציה חזקה שכוללת רוב אוטומטי של מדינות חשוכות בכל גוף בינלאומי (בעיקר מועצת זכויות האדם של האו"ם, אבל לא רק), ורשת בינלאומית של "ארגוני זכויות אדם", שלפי כל מבחן מקדישים לישראל הרבה מעבר לכל פרופורציה. אלה ואלה שוללים, ברמה כזאת או אחרת, את זכות קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. צרפי אליהם אסכולות שלמות באקדמיה, שעוסקות ב"לימודים פוסט-קולוניאליים", והתוצאה היא אימפריה חדשה. התוצאה מפחידה.

והנה, מגיעים ארגוני זכויות אדם מישראל, רובם בחסות הקרן החדשה, ומוסיפים שמן למדורה. אם היה מדובר במאבק נגד העוולות שאת מצביעה עליהן - הייתי אתך. אלא שלא זה המצב. מדובר, ביודעין ושלא ביודעין, בהצטרפות לקמפיין עולמי אדיר. פעם זו ועידת דרבן. פעם זה דוח גולדסטון. פעם זה ה-BDS. פעם זה "שבוע האפרטהייד". והמצעד נמשך. והוא הופך למסוכן.

זו הייתה הכוונה שלכם? ממש לא. אלא שכל הדברים הללו מתחברים לתוצאה מפחידה. בסקרים גלובליים ישראל היא המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם. לא בגלל שזה נכון. אלא משום שהקמפיין הבינלאומי מוביל לתוצאה הזאת.

פעם עשו את זה ליהודים. דמוניזציה שהובילה לדה-לגיטימציה.

היום עושים את זה לישראל. דמוניזציה שמובילה לדה-לגיטימציה.

ויש לי עוד חדשות בשבילך. כאשר בודקים תרומה לאנושות פר קפיטה (פיתוחים חקלאיים, פיתוחים רפואיים, פרסומים מדעיים, ועוד ועוד) - ישראל תופסת את המקום הראשון בעולם. והנה, המדינה עם התרומה הגדולה ביותר לאנושות, ביחס לגודלה, היא המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם.

תרשי לי, מרים, לסיים בנימה אישית: אני יודע שאת לא לבד. אני יודע שיש בין פעילי הקרן אנשים מצוינים, עם אחריות חברתית, עם אכפתיות, עם רצון אמיתי לתקן את העיוותים. אין בכם טיפה אחת של שנאת ישראל. כך שיש לי הצעה לישרים ולהגונים שבין פעילי העמותות: בואו ניאבק ביחד נגד עוולות ובעד חברה מתוקנת. כדי ליצור כאן מדינה הוגנת וטובה יותר. לא כדי להצטרף לקמפיין החשוך והגזעני, שמתנגד לזכותם של היהודים לבית לאומי.