שיעור קצר בניקוד - כל מה שאתם חייבים לדעת

 

 

 

 

ידיד צעיר שלי, משורר בן 16, בעל כישרון רוחני אמיתי ובעל אבחנות רבות-טעם בענייני תנ"ך ושירה ובכלל, סיפר לי לתדהמתי שאין לו מושג בניקוד, משום שלא לימדו אותו. הגם אתה? הגם אותך עשקה מערכת החינוך הישראלית, ומנעה ממך את דעת העברית הנפלאה הזו? אמרתי לו שאני חייב ללמד אותו את עיקר העניין, ובמהירות, במהלך שיעור קצר אחד, פשוט כדי שיוכל לקרוא בדייקנות תנ"ך ושירה בשיאיה, שניהם דברים מנוקדים מטבעם, שבלי לקרוא אותם בדייקנות, אי אפשר לטעום את מלוא היופי העצום שלהם ולקלוט את כל המוזיקליות שלהם. לכן, מתוך אהבתי לנער הרוחני הזה,כתבתי לו שיעור בניקוד, המנסה לתמצת את כל העניין.  בסך הכל , 13 סימני ניקוד ייחודיים שצריך לדעת לזהות אותם (רצוי בשמותיהם) ואת הגייתם, ואלה הם: קָמָץ, פָּתַח, חֲטַף פָּתַח, צֵירֵה, סֶגוֹל, חֲטַף סֶגוֹל,  שְׁוָא , חוֹלָם , קָמָץ קָטָן,חֲטַף קָמָץ,  חִירִיק, שׁוּרוּק, קוּבֻּץ. בנוסף קיימות עוד הנקודות המשמשות לציון דגש וכן לציון שי"ן ימנית או שמאלית. אם מישהו מכם רוצה לדעת כל מה שצריך לדעת כדי לקרוא עברית מנוקדת, הוא מוזמן לקרוא את האי-מייל הבא ששלחתי לנער 

 

 

הנה כל התורה כולה
 
שלום , דוד. אני רוצה ללמד אותך בשורות הבאות את כל תורת הניקוד. זו לא תורה מסובכת בכלל, כי מה שנדרש הוא לא לדעת לנקד (כלומר, לדעת איזה סימן ניקוד מדוייק לשים מתחת לכל אות, שזה בעיקר עניין לנקדנים מקצועניים שיודעים,למשל,  מתי לנקד "קָמָץ" ומתי לנקד "פָּתַח", למרות שההיגוי הוא אותו היגוי). כל מה שנדרש מקורא עברית הוא לדעת רק לזהות את 13 סימני הניקוד והוראותיהם לקורא.  כלומר,  לדעת איך להגות מילה או אות על פי סימני הניקוד שלהן. אם ניקח לדוגמא את השם שלך, דוד, הוא מנוקד ככה: דָּוִד, ויש
 בו שלושה סימני ניקוד:
 דָּגֵשׁ (הנקודה ּ באמצע האות דל"ת)  ּ-dagesh

   קָמָץ (הסימן ָ מתחת לאות ד)ָ  KAMATZ

3. חיריק ִ (הנקודה ִ מתחת לאות ו"ו). באנגלית: chirik

4. האות האחרונה במילה "דוד" איננה מנוקדת, ולכן אנחנו הוגים אותה  כמו שְׁוָא נח (עוד מעט אסביר).

 

עכשיו, אילו היינו מנקדים את המילה "דוד" אחרת - למשל, "דֶּוֶד" -   היינו מקריאים את השם שלך ככה:   

DEVED

לכן, חשוב לזהות סימני ניקוד, כדי שנדע איך להגות בדיוק כל מילה מנוקדת שאנחנו קוראים, בתנ"ך או בשירה.

 

מבין כ-13 סימני הניקוד, יש שתי קבוצות גדולות. האחת,הכוללת שלושה סימני ניקוד,  קבוצת הקָּמָץ-פָּתַח-חֲטַף פָּתַח( ֲ ) , שכולם נהגים ונקראים בדיוק אותו דבר. כלומר, אילו כתבנו מתחת לאות דל"ת (במילה "דָּוִד") את סימן הקמץ , הפתח או החטף פתח, זה היה נקרא ונהגה בדיוק אותו דבר: DA

במקביל יש קבוצה נוספת, אפילו גדולה יותר, הכוללת ארבעה סימני ניקוד, שכולם נהגים ונקראים אותו דבר: DE

צֵירֵה ֵ (למשל, סימן הניקוד מתחת לאות בי"ת במילה "בֵּיצָה")

סֶגוֹל ֶ(למשל, שני סימני הניקוד במילה גֶפֶן)

חֲטַף סֶגוֹל ֱ (למשל, סימן הניקוד מתחת לאות "א" במילה "אֱלוהים")

שְׁוָא נָע ְ (למשל, האופן שבו אנחנו הוגים את האות גימ"ל במילה "גְּאוֹנִי" -  כאילו נכתבה "גֵאוני" -  בניגוד לאופן שבו אנחנו הוגים את האות גימ"ל הלא מנוקדת במילה "חַג", אופן הקרוי במקרה זה שְׁוָא נָח).

 

שים לב, דוד, שכבר עכשיו למדת את רוב סימני הניקוד, וכל מה שאתה צריך לדעת הוא שבכל פעם שתקרא

את סימני הניקוד  קָמָץ ָ   פָּתַח ַ וחֲטַף פָּתַח ֲ , לא חשוב מתחת לאיזו אות, תהגה אותם כמו היגוי האות A   ((da . יש אמנם חריג קטן הקרוי "קמץ קטן", הנראה בדיוק כמו קמץ רגיל אבל נהגה O ולא AHאבל אליו אגיע עוד מעט. 

ולעומת זאת, בכל פעם שתזהה את סימני הניקוד צֵירֵה ֵ, סגול ֶ, חטף סגול ֱ ושווא נע ְ (שווא בראשית מילה או הברה  ), לא חשוב מתחת לאיזו אות,  תהגה אותם כ- E

(DE)

בנוסף, יש כמה סימני ניקוד שיש להם מקבילים גם באותיות: האות יו"ד מתפקדת כמו חיריק ,והאות  ו"ו מתפקדת כמו חולם או שורוק:

סימן החוֹלָם (הוא הנקודה מעל לאות ו"ו במילה "אוֹר", למשל, שאז הוא נקרא "חולם מלא", או הנקודה מעל אות ללא ו"ו - למשל , במילה המנוקדת "לִבְעֹט" - שאז זה נקרא חולם חסר)

סימן השׁוּרוּק (הוא הנקודה באמצע האות ו"ו במילה "שוּב",  למשל)

סימן הקֻּבֻּץ   -  הנקרא כמו שׁוּרוּק - במילה "חֻלְצָה" או  "כֻּתְנָה", למשל

סימן החיריק - נקודה מתחת לאות - המתפקדת כמו האות יו"ד שאחרי האות (למשל, המילה "מִלָּה"', הנכתבת בניקוד ללא יו"ד, ואז קרוי הסימן מתחת לאות מ"ם "חיריק חסר" , ולעומת זאת, כשאנחנו כותבים אותה עם האות יו"ד , לאחר המ"ם, היא נקראת "חיריק מלא")

בשלב זה , סיימנו את כל שמות הניקוד הייחודיים, להוציא חריג קטן: סימן הקָמָץ משמש לפעמים גם כחוֹלָם  (למשל, האל"ף במילה "אָמְנָם"'  -     - omnam  או האל"ף במילה "אמנות" (omanut ), ששתיהן נהגות כמו חוֹלָם. בעניין זה צריך פשוט לדעת : כמעט כל הקמצים נהגים כרגיל ורק מיעוט זעיר מתוכם נהגה כחולם.  בנוסף, אנחנו מבחינים בין מה שקרוי "נקודה ימנית". כלומר, נקודה בצד ימין למעלה לאות שׁין, המורה לנו להגות את האות שי"ן בלי הלשון ("שֶׁמֶשׁ",למשל) , בניגוד ל"נקודה שמאלית" היא הנקודה בצד השׂמאלי לאות שי"ן במילה "שְׂמָאלִי" ,או  "שִׂיחֵק", למשל,  שבהן האות שי"ן נהגית עם הלשון.

 

וזהו. אלה כל סימני הניקוד.

ואני , חוזר עכשיו עליהם ועל שמותיהם:

סימני ה- A

 (כולם נהגים כ- DA )

 

 

ָ קָמָץ   (KAMATZ )

 

למשל, סימני הניקוד מתחת לאותיות  קו"ף ומ"ם במילה "קָמָץ", או סימן הניקוד מתחת לאות דל"ת במילה "דָּוד"

ַפָּתַח

 למשל, ניקוד האות ת"ו במילה "פָּתַח", או ניקוד האות חי"ת במילה "חַג".

ֲ  חֲטַף פָּתַח

  למשל, ניקוד האות חי"ת באות הראשונה בצירוף המילים "חֲטף פתח"  וגם סימן הניקוד מתחת לאות אל"ף במילה "אֲני" 

 

עד כאן קבוצת ה- A   (כולה נהגית כ-da, , ma ba -וכו'(

 ומכאן לסימני  ה-E 

(כולם נהגים כ- DE )

אלה הם:

צֵירֵה

למשל, סימני הניקוד מתחת לאותיות צד"י ורי"ש במילה "צֵירֵה" , או גם סימן הניקוד מתחת לאות בי"ת במילה "בֵּיצָה"

 

סֶגוֹל

למשל, ניקוד האות סמ"ך במילת הניקוד  "סֶגוֹל" (להבדיל ממילת הצבע "סָגוֹל", הנכתבת בקמץ). גם האות צד"י במילה "צֶבַע", למשל, נכתבת בסֶגוֹל (ולא ב"סָגוֹל"!)

 

חֲטַף סֶגוֹל

כמו שאמרנו כבר, ניקוד האות אל"ף במילה "אֱלֹהִים", למשל

 

שְׁוָא נָע

גם שווא נע אמור להיקרא כמו צירה או סגול (למשל, המילה "כְּאֵבִי" או "גאוני" כאמור). עם זאת, בעברית המדוברת אנחנו מוותרים על היגוי זה ומקצרים אותו במילים כמו "כְּמו" "גְּבול" "כְּבר". אבל לכאורה על פי העברית התיקנית, אנחנו אמורים להגיד Kemo  ולא kmo , או  Kevar ולא kvar , אבל אפשר בהחלט להתעלם מזה).

 

עד כאן קבוצת ה- E 

 

 

ומכאן לקבוצת ה- U

שוּרוּק וּ: כמו הנקודה האמצעית בשני הו"וים במילה "שׁוּרוּק" או כמו ניקוד האות ו"ו במילה "לָרוּץ"

קובוץ ֻ :  כמו סימני הניקוד באותיות קו"ף ובי"ת במילה "קֻבֻּץ" או כמו סימן הניקוד במילה "מְקֻבָּל".

 

ומכאן לקבוצת ה- O 

כאן יש שני סימנים: חוֹלָם מלא (עם ו"ו, כמו באותיות ח"ית וו"ו במילה "חוֹלָם"  או במילה "אוֹר") וחולם חסר (בלי ו"ו) כמו במילה "כֹּה". כמו כן קיימים בקבוצהצ זו סימני  הקמץ הקטן , הנראה כמו קמץ רגיל ָ והחטף קמץ ֳ , ששניהם נדירים מאוד, מתקיימים במילים מעטות מאוד,  ונקראים כ- O) 
ומכאן לקבוצת ה- EE  

חיריק חסר, בלי יו"ד: כמו סימן הניקוד מתחת לאות צד"י במילה "צִפּוֹר"  

וחיריק מלא, עם יו"ד: כמו במילה "מִיהוּ".

 

כמובן, כדאי לציין עוד כי בכל פעם שמופיע דגש (נקודה בתוך מילה) באותיות ב' , פ' ו-כ' , אנחנו חייבים להגות אותן כאותיות מודגשות  - KA-  pa - ba. משאר הדגשים אנחנו יכולים להתעלם בהקראה. זהו, עד כאן כל תורת קריאת הניקוד פחות או יותר.

ועכשיו לשני תרגילים:

תרגיל ראשון:

 קח לך פסוק כלשהו מן התנ"ך, התעלם מסימנים שאינם סימני ניקוד (כמו כל מיני סימני הלחנה וזימרה למיניהם,הקריים "טעמי מקרא",  שנועדו רק לזימרת  האותיות), ותן שם לכל אחד מסימני הניקוד שאתה מזהה. למשל: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" - ציין:

 בראשית - בי"ת עם דגש ועם שווא נע, רי"ש עם צירה, שין עם נקודה ימנית ועם חיריק וכו'. אם הסימנים הנוספים (הקרויים "טעמי מקרא")  בספר התנ"ך מבלבלים אותך , קח ספר שירה או סידור תפילה, שבו מופיעים רק סימני הניקוד הרגילים, ועשה על פיהם את תרגילי זיהוי שמות סימני הניקד שאני מציע.

 

תרגיל שני:

כתוב משפט כלשהו ונקד אותו על פי ההגיה ולא על פי כללי הניקוד (כלומר, זה ממש לא חשוב אם אתה מנקד בקמץ או בפתח, כל עוד סימן הניקוד מורה בדיוק איך לקרוא את המילה). נקד ,למשל, את המשפט: אני לומד ניקוד.    

גם אם ניקודו התיקני הוא: אֲנִי לוֹמֵד נִקּוּד

בהחלט תקבל ממני ציון מאה גם אם תנקד:

אָנִי לוֹמֶד נִיקוּד  (כי מבחינת הקריאה וההגיה זו אותה קריאה והגיה).

 

כל מה שאתה צריך הוא לתרגל שוב ושוב את הדברים האלה, לקרוא בשם לסימני הניקוד שאתה קורא בתנ"ך או בספר שירה, לתרגל כתיבה בניקוד (לא תיקני) על פי השמיעה, ותוך זמן קצר תשתלט על כל העניין.

 

יכול להיות שארצה לפרסם את כל המכתב הזה אליך כפוסט ללימוד קריאה בניקוד. עוד אתייעץ איתך בענין זה.

להתראות

מנחם