


לראשונה בחיי, הגעתי לטקס המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות כמו אורחת. וזה היה נפלא וגם נורא, בו זמנית

יצאנו לחפש קפה בנוף עוצר נשימה ומצאנו אנשים טובים, סיפורים מרגשים ומנה לא קטנה של תקווה

בתוך הכאוס הישראלי מסתתר איזשהו סדר עמוק ומסונכרן. אפילו מי שעוזב את הארץ פיזית מתקשה להתנתק ממנו




אני מנסה להביט אל האופק. באיזו מדינה הילדים שלי אמורים לחיות, לשמוח, לאהוב ולגדל משפחה?




לכבוד יום העצמאות פתחנו מפה ובדקנו באילו ערים בחרו יוצרים ישראלים למקם את הסדרות שלהם במשך השנים














אני מנסה להביט אל האופק. באיזו מדינה הילדים שלי אמורים לחיות, לשמוח, לאהוב ולגדל משפחה?



















איזו עצמאות יציינו אנשי קריית־שמונה ותושבי הצפון? מדינה יש, ברוך השם. אבל אדם צריך שתהיה לו גם עיר



