ליום ההולדת האחרון שלי קיבלתי תמונה שרקמה חברה טובה. בתמונה איור של ילדה מחבקת כוס קפה ממש בגודל שלה, והמשפט "אם לא יוצאים נשארים במקומות נפלאים". זה נכון. ככל שצריך לקום מוקדם יותר, ולארוז תיק גדול יותר, להעמיס על הגב יותר חומרי גלם וכלי בישול ככה הסיכוי שאצא מהבית לטיול (ובכלל) נמוך יותר. אמר יפה חנוך דאום: את כל מה שיש בחוץ אפשר לראות ביוטיוב מהספה בסלון. ובכן, תופעת עגלות הקפה שהתחילה לפרוח תחת כל עץ רענן אי אז כשבתי הקפה נסגרו עם פרוץ המגפה בשנת 2020, סיפרה לי שאני לא לבד. מתברר שכמוני עוד רבים מעדיפים קפה מבלנד פולים שנטחן במקום, עם חלב (לא בהכרח של פרה) מוקצף, בטמפרטורה הנכונה, על פני פק"ל עם שחור, ולגמוא עשרות קילומטרים רגלית. ואם אפשר גם שלצידו יהיה משהו ממולא בקרם חמאתי מתוק או כריך עמוס כל טוב.
לכבוד החג של המדינה החלטנו לצאת ולבדוק מה הפך את התופעה הזאת למדורגת גבוה בכל מנועי החיפוש. פתחנו מפה, ומהר מאוד עשרות נקודות ירוקות וקטנות שאליהן רצינו להגיע צבעו אותה. להרבה לא הצלחנו להגיע, ולחלק לא היה בכלל מה לנסות לבוא כי בעליהן סגרו את מכונת הקפה עם תחילת המלחמה ומאז לא חזרו. עלינו לצפון, ירדנו לדרום, קפצנו לירושלים ולערי המרכז, נסענו בכבישים, שתינו קפה חם על פסגות ההרים, בבקעות ובעמקים, על שפת הנחל ובלב המדבר, בקיבוץ בכפר ובקרת וחזרנו עם מסקנות.
עגלת קפה | צילום: תחיה קוטלרוב
עד לפני שנתיים, כשרצינו לכתוב משהו על התופעה קשה היה ללקט כמה עגלות בודדות שמתגאות בתעודת כשרות, ובטיול הזה גילינו שיש עשרות עגלות כאלו. שמענו סיפורים מיזמים שזיהו פוטנציאל בדמות רוכבי אופניים שמחפשים קפה להרטיב איתו את הגרון, ראינו מגשימי חלומות, אנשים שהחליטו לעשות הסבה ממשרה אפורה ומשעממת במשרד, וגם כאלה שראו בעגלה דרך להנציח אדם קרוב שאהב לשתות קפה. פגשנו אנשים שאוהבים לשתות את הקפה שלהם לפי כללים ששמורים רק להם ולהשקות בו אחרים, ויותר מכול הם פשוט שמחים לפתוח שער לחצר שלהם ואת הלב לעוברי הדרכים.
הכי מעניין
למדנו שעגלת קפה הוא עסק של מכירת מזון, ולא מסעדה, ולכן חוקי משרד הבריאות שחלים עליו שונים – יש להם מגבלות, ולכן נדמה שברוב המקומות התפריט די דומה: טוסט, סנדוויץ', סלט ופיצה - אבל מעטים מצליחים להתעלות עליהן. לעיתים הקפה היה שרוף ובלי קצף בכלל, אבל האווירה והנוף היו שווים כל ליטר דלק שהשארנו בדרך. ובכל מקום היו תמונות של חטופים וסטיקרים של גיבורי המלחמה, שמזכירים לנו שעוד יש על מה להילחם ובזכות מי אנחנו יושבים פה. פגשנו את עם ישראל בשיאו – נוסע מרחקים, עומד בפקקים, מברך על השמש שיצאה והאוויר הצלול, מתלונן על התור, על המחיר המופקע, על השירות הנורא, ועם כל זאת לא מוותר על הדבר הזה שכולם עושים. מתלוננים וזורמים. יש לנו עם יפה, יש לנו ארץ יפה עם קפה.
* לעגלות הקפה ברמת הגולן, כביש 4, עמק המעיינות ובקעת הירדן - לחצו כאן
* לעגלות הקפה בעמק חפר, שומרון, גוש דן ושרון - לחצו כאן
* לעגלות הקפה בירושלים, גוש עציון ו443 - לחצו כאן
* לעגלות הקפה בלכיש, שפלה ונגב - לחצו כאן