פטור מניקיונות: חתן התנ"ך מסביר איך ניצח

במשך חודשים התעורר אלעד יניר מדי בוקר בשעה חמש ולמד תנ"ך. הוא הקדיש לכך שעות, ויתר על חיי חברה ועשה הכול כדי להגשים חלום ילדות משפחתי: להיות חתן התנ"ך. המאמץ השתלם, וביום העצמאות הוא הוכתר כחתן התנ"ך העולמי. 

הימים לפני החידון היו מתוחים. בלילה שקדם לו התקשה לישון. "המחשבות רצות, ההתרגשות גדולה", הוא מספר. "עשיתי מעין דמיון מודרך, ודמיינתי את עצמי עומד על הבמה ושר את 'התקווה' בתור הזוכה. היום של החידון עצמו כמובן מרגש מאוד. התפללנו תפילה חגיגית ליום העצמאות, לא הצלחתי לאכול מרוב לחץ. הכניסה לאולם עצמו ארכה זמן בגלל הבידוק הביטחוני, ובאולם נשנשתי קצת פירות, וניסיתי ללמוד עוד קצת. החוויה של החידון היא באמת חד־פעמית".

יניר הוא תלמיד כיתה י' באמי"ת בר־אילן פתח־תקווה, בנם השביעי משמונה של הרב צבי וחגית, ויש לו אחות תאומה. צבי הוא רב קהילה בפתח־תקווה, עיר מגוריה של המשפחה, ומנהל מדור גיור ב"נתיב", המרכז הלאומי לזהות וגיור. חגית היא אחות בבלינסון. אחיו הבכור אפרים סלל את הדרך המשפחתית לחידון התנ"ך כשהגיע לחידון הארצי לפני 15 שנה. החידון היה עניין חשוב בבית, וסביב בוקר יום העצמאות התנהל תמיד דיון אם להישאר בבית ולצפות בחידון, או לצאת לטייל ולהתחבר בארץ. בשנים האחרונות נמצאה פשרה: לטייל ולצפות בחידון בטלפון החכם, או לצפות בו באיחור.

צבי: "לפחות מבחינתי, חידון התנ"ך תמיד היה משמעותי. הרבה פעמים ילדים מבינים מה חשוב להורים שלהם. כשלמדתי בישיבת נתיב מאיר התמקדנו יותר בגמרא, פחות בתנ"ך, ואני לא חושב שאילוּ הייתי מתמודד הייתי זוכה. אבל חלמתי שהבן שלי יהיה חתן התנ"ך, והחלום, שכמעט התגשם אצל הבן הגדול התגשם בסוף אצל הבן הקטן".

אלעד יניר היה בן כמה חודשים כשאפרים אחיו התמודד בחידון, ולא זוכר את ההתמודדות, אבל את האווירה שנוצרה בבית, עם השאלות שהתעופפו באוויר, החוברות והחידונים, הוא זוכר היטב. לפני שנתיים הציע לו המורה לתנ"ך לגשת לחידון. יניר התחיל לבדוק את התחום, בין השאר בקבוצות ואטסאפ של משוגעים לדבר. "רציתי לראות מה הרמה, אילו שאלות שואלים, מה הסגנון". הוא ניגש לחידון בשנה שעברה בלי ללמוד כמעט, רק כדי למשש את הדופק, ונפל בשלב המחוזי. "לא למדתי ולכן גם לא כל כך הצלחתי, אבל למדתי הרבה מהחוויה - איך ללמוד, איך להתמודד עם כמויות של חומר, מה טפל ומה עיקר".

כשצפה בחידון בשנה שעברה, גמלה בו ההחלטה להגיע אל החידון השנה. "בשנה שעברה טיילנו, הספקתי לראות רק את שלב ה'ראש בראש', ואז החלטתי ללכת על זה".

רבים מהמתחרים בחידון לומדים לקראתו במשך שנים. יניר למד במשך שנה באופן אינטנסיבי. סדר יומו היה עמוס מאוד: הוא קם בחמש, התעמל מעט, למד עד תשע בערב וחזר לישון. את רוב יומו העביר בבית המדרש הסמוך לביתו, ומדי פעם יצא להפסקות אוכל קצרות. "בהתחלה למדתי פחות, אבל ככל שהתקרבנו לחידון למדתי יותר".

את הלימודים השגרתיים בבית הספר שם בצד, וקיבל על כך גיבוי ואף עזרה. גם את חיי החברה שם בהמתנה. "היום חזרתי לבית הספר ושמחתי מאוד לפגוש את כולם", הוא אומר. "הם שמחו איתי, הם יודעים כמה משמעותי זה היה בשבילי. רק על ההדרכה בסניף העולים בתנועת עזרא לא ויתר.

גם ההורים תמכו בו. למעשה, יניר בנה לעצמו את סדר היום ואת בנק המטרות, והם רק נדרשו לשחרר את בנם. "הוא קיבל פטור מלא מעבודות הבית, כולל מהניקיונות לפסח", הם אומרים בחיוך. 

AI לא חזקה בתנ"ך

מאחורי ההצלחה של אלעד יניר ושל דוד שאשא, תלמיד ישיבת אמי"ת כפר גנים בפתח־תקווה וחתן התנ"ך העולמי אשתקד, עומדת בין השאר רות כהן, כלת התנ"ך העולמית לשנת תש"ף (2020) – שמובילה זה שנתיים את סיירת חידון התנ"ך ברשת. 

"אלעד היה תלמיד הסיירת במשך שנתיים", משתפת כהן. "במסגרת הסיירת הוא רכש כלים, למד והעשיר את כלל התלמידים בידיעותיו הרבות, אך יותר מכול ניכר שהתמודד מתוך ענווה. כמתמודדת וכמדריכה בחידון זכיתי ללוות תהליכי לימוד של משתתפים רבים, ולצד הרצון להפגין בקיאות מרשימה, אני מעריכה מאוד מתמודדים כמו אלעד, שבכל פעם שענה תשובה לשאלה שלא ידעו אחרים, הוא חייך בענווה ופשטות, ולא התפאר בידע. מתמודדים כמוהו, שמראים עד כמה הדרך אל היעד חשובה ממנו אף יותר".

איך בעצם לומדים לחידון כזה ב־2025? שאלתי את יניר אם נעזר בבינה מלאכותית. "בסוף הבסיס זה התנ"ך", הוא השיב, "והשתדלתי להכניס הרבה לתוך התנ"ך – למרקר חלקים רלוונטיים, לכתוב הערות וכו'. נעזרתי מאוד בקבוצות ואטסאפ של משתתפי החידון לדורותיהם. שם דנים בשאלות, מקבלים תשובות לכל השאלות, וגם מקבלים הרבה עצות איך ללמוד, וטיפים בנושא. ויש כמובן טבלאות סיכומים שהכינו מתמודדים כדי ללמוד. הידע התנ"כי של צ'אט ג'י־פי־טי לא חזק אבל גם בו נעזרתי. למשל, כשהייתי צריך לזכור רשימה של אנשים, ביקשתי ממנו שיכתוב לי סיפור עם השמות האלו, ואת הסיפור למדתי".

אנחנו נפגשים למחרת שובו לביתו ממחנה התנ"ך העולמי. המחנה הוא מיזם יהודי־ציוני ייחודי, המתקיים בשיתוף קק"ל ומגיעים אליו צעירים וצעירות מקהילות העולם. במחנה זה נפגשים הצעירים עם עמיתיהם היהודים מישראל ומהעולם. במסגרת מחנה התנ"ך מטיילים חברי הקבוצה במקומות חשובים והיסטוריים בארץ המוזכרים בתנ"ך, לומדים על ארץ ישראל בעבר ובהווה, נהנים מנופיה וגם לומדים כמובן לקראת החידון.

המחנה השנה היה שונה: המשתתפים מהעולם חוו אזעקה, שרפות בהרי ירושלים, ובאופן כללי תחושת מלחמה. "הם היו בסדר", אומר יניר. "התחברתי עם נערים שהגיעו מחו"ל, והיה מעניין לדבר איתם ולהיחשף לעולם שלהם ולתרבות שלהם".

לירון בן־משה, חתן התנ"ך הבינלאומי למבוגרים בתשפ"ב, שחיבר את השאלות לחידון הנוכחי, הותיר על אלעד רושם רב והם התיידדו. בן־משה שכל את אחיו, רס"ן אריאל בן־משה, שנפל בקרב על רֵעים ב־7 באוקטובר. הוא דובר שבע שפות וניחן בזיכרון פנומנלי. "לירון כתב את השאלות והוא העלה מאוד את הרמה של החידון", אומר יניר. "השאלות מצריכות לא רק לשנן ולזכור פרטים, אלא יותר הבנה מה הפסוקים אומרים, ומה אומרים ביטויים שונים. הוא שואל שאלות שמצריכות לחבר בין פסוקים למקורות. הוא היה איתנו במשך כל המחנה וזו הייתה חוויה של ממש. הוא גם תרגם את המשתתפים שהגיעו מחו"ל בשפות שונות בחידון עצמו".

ליניר קשר מיוחד להר הבית, והוא מקפיד לעלות אליו. את הבר מצווה שלו חגג בסיור מודרך שערך שם למשפחתו אחרי לימוד מעמיק על המקום. צבי יניר: "עלינו להר הבית כשהיינו יותר צעירים עם הילדים הגדולים, ואלעד לא היה איתנו, אבל מאוד רצה לעשות את זה. לקראת הבר מצווה הוא הלך למומחה שלימד אותו על החשיבות של הר הבית ועל תולדותיו, ואלעד הדריך אותנו בצורה מדהימה. הוא הבין את המשמעות של המקום הזה לעם ישראל, והחליט שהוא ממשיך לעלות. בהתחלה חששנו כשהוא היה נוסע לבד באוטובוס, אבל היום הוא כבר גדול".

אלעד יניר: "מבחינתי הר הבית הוא המרכז של החיים, של היהדות. המטרה היא להפיץ את האור שיש שם לעולם. גם לתורה אני מתייחס באופן הזה. התורה היא חיים, וממנה שואבים את הכוח לחיים עצמם – להיות בעשייה, לעשות מצוות, להתגייס לצבא, להיות אדם טוב ולתרום למדינה".

גם מחונן

צריך נעורים

צבי יניר היה מהכוחות שדחפו לפתיחת מסלול המחוננים בבית הספר אמי"ת בר־אילן פתח־תקווה, והוא ממשיך להגיע מדי שנה לערבי החשיפה של כל מחזור חדש. מנהל בית הספר, נריה כהן, הוא עורך דין בהכשרתו. הוא התמחה אצל השופט ניל הנדל, אך החליט לבחור בחינוך דווקא. תחילה עבד כמורה לאזרחות וכמחנך כיתה. 

"כיתת המחוננים באמי"ת בר־אילן נפתחה ביוזמתו של ראש העיר רמי גרינברג, בוגר אמי"ת בר־אילן גוש דן, שביקש לייבא לעיר את המודל המצליח", אומר צבי יניר. "זוהי כיתה ייחודית מסוגה בחמ"ד, שנותנת מענה לתלמידים מחוננים בפריסה גיאוגרפית רחבה מכל רחבי גוש דן, השרון והשומרון. המסלול מציע שילוב בין תוכניות האצה לימודיות, העשרה והעמקה, והכול במסגרת כיתתית של קבוצת השווים. כך מקבלים התלמידים מענה פדגוגי ייחודי שאינם מקבלים בכיתה רגילה, וגם מענה חברתי ורגשי.

"בהתאם לכך, הכיתה משתלבת בכל הפעילויות החברתיות של השכבה, וזוכה לתוכניות העשרה ייחודיות. המטרה היא להפוך את שנות התיכון של המחוננים למשמעותיות ומצמיחות, כדי שיתקדמו בכל התחומים: אקדמיה ותורה, צבא ותעסוקה".

בני הזוג יניר מקווים שבנם יצליח לחוות נעורים רגילים ככל האפשר, ואף שחלק מחבריו המשיכו ללימודי תואר ראשון בזמן התיכון, הם לא עודדו אותו לכך. "אנחנו מאמינים שזה הזמן שלו לחוות ילדות", אומרת חגית יניר. "הוא מצליח ליצור לעצמו אתגרים כמו קורסים במדעי המדינה, או החידון כעת".

צבי יניר: "הדבר הכי חשוב מבחינתנו - שהוא ישהה עם חברת השווים לו. שימצא שיח ועניין משותף. בבר מצווה שלו הוא הכין למשל שיעור על מצוות התלויות בארץ. הוא העביר אותו למשפחה ולחברים שלנו, ובפני חבריו. היחידים שהעזו 'להתקיף' אותו ולשאול שאלות היו דווקא בני הנוער שהיו ברמתו".

אלעד, איזה ספר אתה הכי אוהב בתנ"ך?

"את ספר שופטים, יש בו הרבה פרטים מעניינים, והתקופה הזו מעניינת".

מה אתה חושב לעשות כשתהיה גדול?

צבי יניר: "קודם כול יש לו חלום להקים מגמה של חתני תנ"ך באמי"ת בר־אילן, לחנך את חתני התנ"ך של הדור הבא".

אלעד יניר: "יש למידה לחידון, למידה מעמיקה של התנ"ך, לימוד גמרא, וגם להעמיק בללמוד איך ללמוד. ובעיקר ללמוד איך לזכור. גם מתוך דברים שלמדתי בעצמי וגם מטכניקות שלמדתי מערן כץ, מומחה לזיכרון, שהשתמשתי הרבה בטכניקות מהספרים שלו כדי ללמוד לחידון. מבחינת שירות צבאי, אני עדיין לא יודע אם אלך לכיוונים טכנולוגיים או אחרים, חשוב לי לשרת שירות משמעותי ולתרום למדינה".