ברק מסוכן לישראל

יש קשר בין הכרזות אהרן ברק על הדמוקרטיה בסכנה לבין הניסיון של חוגים שונים לפגוע במהותה היהודית-דמוקרטית של ישראל, לטובת מדינת כל אזרחיה

לפני חודשים לא רבים, בכנס משפטנים בחסות הקרן החדשה לישראל, אמר אהרן ברק, הנשיא לשעבר של ביהמ"ש העליון, שהיהודים רוצים לזרוק את הערבים לים. השבוע הוא איים עלינו שהדמוקרטיה בסכנה. יש קשר הדוק בין שני הדברים. משום שאחת האגדות שמטפחים משפטנים היא, שרוב הוא עניין מסוכן. הרוב הזה עלול לעשות שטויות. למשל, לשלול זכות הצבעה מהג'ינג'ים, או לזרוק את הערבים לים. ולכן, יש צורך ב"אח גדול", כלומר שופטים, שיצילו אותנו מציפורני הרוב.
זה הבסיס לאימפריאליזם השיפוטי, שמזוהה עם ברק. הוא הרי יודע הרבה יותר טוב מה טוב מנבחרי הציבור המסוכנים. ולכן הוא ובית המשפט שעמד בראשו פיתחו והקצינו את התיאוריה שלפיה החלטות צריכות להתקבל לפי פרשנות "הציבור הנאור", "סבירות" ו"מידתיות". וזה בעצם אומר, שהרשות המבצעת והרשות המחוקקת יכולות להחליט כרצונן, תבוא הרשות השלישית, ותקבל הכרעה כרצונה.

הניסיון ההיסטורי מוכיח שנבחרי ציבור, בדרך כלל, נאורים הרבה יותר משופטים, וכי אם יש סכנה לדמוקרטיה, היא באה דווקא משופטים. הדוגמה הידועה היא פרשת דרד סקוט - שחור אמריקני, עבד לשעבר, שזכה לחופש לפי פשרה וחקיקה, שצמצמה את אזורי העבדות ("פשרת מיזורי"), ובאו שופטי ביהמ"ש העליון בארה"ב, וקבעו ש"שחור שייך לגזע נחות", הוא משולל כל זכות, ולכן הוא חייב לחזור ולהיות עבד. אברהם לינקולן התייחס להחלטה בבעתה, רץ לנשיאות, וההמשך ידוע. מלחמת אזרחים לביטול העבדות. יש עוד דוגמאות רבות, משנים מאוחרות יותר, כמו פרשת לוכנר מ-1905, כמו המשבר בין הנשיא רוזוולט לשופטי העליון בעניין ה"ניו-דיל" והחקיקה הסוציאלית, אך היריעה קצרה.

פסילות חקיקה היו במשורה. עד היום, שבעה או שמונה תקדימים בלבד. לא בהכרח מוצדקים. אפשר לעבור על כל אחת מהפסילות ולהראות שההחלטה השיפוטית לא הייתה חכמה או ראויה יותר מהחלטת המחוקקים. אבל נניח לכך. רוב ההתערבויות היו בהחלטות שלטוניות. פסילת מינויים, כפיית יבוא בשר חזיר, ועוד. חלקן מוצדקות וחלקן לא, הכל בעיני המתבונן.

חוק האזרחות ושיבה פלסטינית
העניין הוא שעכשיו עומד על הפרק אחד העניינים המהותיים ביותר לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוק האזרחות. בסיבוב הקודם כבר היה רוב בבג"ץ לפסילת החוק, שמונע שיבה פלסטינית לישראל באמצעות נישואים. רק בגלל שאחד השופטים נתן לממשלה ארכה לתיקון, החוק נותר על כנו. עכשיו אנחנו ב סיבוב נוסף, בעקבות עתירה נוספת של עדאלה וזהבה גלאון. החוק תוקן, אך זה לא מספק את העותרים. הם רוצים לכפות על ישראל שיבה פלסטינית. שלוש מאות אלף פלסטינים כבר עברו לישראל  מאז מלחמת ששת הימים. עשרות אלפים מתוכם באמצעות נישואים. זה הפתח הרחב ביותר לשיבה פלסטינית.

* * *
רוב המחוקקים, כולל מפלגת העבודה (לא כולל מרצ והמפלגות הערביות), חושב שישראל, בדיוק כמו רוב מדינות אירופה, רשאית להגביל את ההגירה אליה, גם בתירוץ של נישואים. בחלק ממדינות אירופה ההגבלות אף חמורות יותר. לא מדובר שם בהגירה ממדינות אויב. אצלנו מדובר בהגירה אולטרה-בעייתית, של מי שבמשך שנים רבות היו חשופים לשטיפת מוח אנטי-ישראלית. אין מדינה שפויה שתאפשר הגירה כזאת, גם לא באמצעות נישואים. בדנמרק, למשל, אם זר מתחתן עם אזרחית דנית, בני הזוג חייבים להוכיח שהזיקה שלהם לדנמרק חזקה יותר מהזיקה למדינה שממנה מגיע הזר. אצלנו, ברור שהזיקה לרמאלה או לג'נין גדולה יותר מהזיקה לישראל. אף אחד לא מפריע לבני זוג פלסטינים להתאהב או להקים משפחה. אלא שזה לא חייב להיות בישראל. בהולנד החקיקה הולכת ומחמירה מדי שנה. ורק שופטי בג"ץ בישראל החליטו לבצע אקט של התאבדות לאומית, ולפסול חוק שהוא מחויב המציאות. למעשה, רוב אלה שתומכים בכפיית שיבה פלסטינית, באמצעות נישואים, הם אלה שרוצים לרמוס את חוקי היסוד, שקובעים שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. גם וגם.

בג"ץ והקרן החדשה

אם חלילה תיפול החלטה כזאת - וזה בהחלט עלול לקרות, משום שכבר היה רוב, ומשום שמאחורי הקלעים יש מערכת לחצים, שכוללת פרסומים אקדמיים - לא יהיה מנוס מחקיקה מרסנת. לא עוד בג"ץ עוקף דמוקרטיה. הסיפור העצוב הוא, שלפי התקדימים של השנה האחרונה, למשל פיצול תפקידי היועץ, נתניהו עלול, פעם נוספת, להיות כנוע מול האוליגרכיה המשפטית הכל יכולה. הפעם, ישראל עלולה לשלם על כך מחיר גבוה. זה יהיה ציון דרך בחיסולה ככמדינה יהודית ודמוקרטית, לקראת הפיכתה למדינת כל אזרחיה.

ועוד משהו: ביהמ"ש העליון מקבל החלטות ראויות רבות, שמשרתות את אזרחי ישראל. הבעיה היא שמה שקורה לביהמ"ש העליון קרה גם לקרן החדשה. רוב העמותות הנתמכות מבצעות פעילות חשובה. הבעיה היא בתמיכה בעמותות ששמו להן למטרה לחסל את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כך גם בג"ץ. הבעיה אינה ברוב ההחלטות. הבעיה היא באותן החלטות שחותרות תחת הדמוקרטיה בכלל, ותחת קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בפרט. כשמדובר בקרן החדשה אפשר רק לחשוף ולבקר. כשמדובר בבג"ץ, יהיה כורח עליון בחקיקה שפויה ומרסנת. נקווה שנתניהו לא יתקפל. הפעם אסור לו.