הנה לנו דוגמה מעשית. ראש ממשלת תורכיה, מדינה שהייתה פעם בעלת ברית, הצהיר לפני חודשים אחדים, בראיון ל"גרדיאן" הבריטי, שליברמן איים לזרוק פצצות אטום על עזה. לבריטים רבים אין מושג שתושבי ישראל נמצאים במרחק של זריקת אבן מהגבול של עזה. פצצת אטום על עזה היא בעצם פצצת אטום על דרום ישראל. במילים אחרות - רעיון מטורף לחלוטין, שאף פעם לא יצא מפיו של שר החוץ.
הסיפור הזה קרה באוקטובר. המשבר עם תורכיה החל הרבה לפני כן, ושיאו היה בדיוק לפני שנה, בתחילת ינואר 2009, במפגש המשודר מדבוס, בין מנהיג תורכיה לנשיא ישראל, שמעון פרס. שם התחיל ארדואן בהטחת עלילות על ישראל, וישראל, מצדה, לא הבינה בדיוק למה זה מגיע לה. הרי תורכיה היא בעלת ברית.
בריונות תורכית
התגובה הישראלית הייתה הרבה יותר מפושרת. במקום לומר, במילים ברורות, אתה האחרון שיש לו זכות להטיף מוסר, במקום לומר לו שמי שמדינה שחיסלה עשרות אלפי כורדים; מדינה שהכניסה לכלא חברי פרלמנט משום שהעזו לומר משפט בכורדית; מדינה שעסוקה בדיכוי ברוטלי של אוכלוסייה של מיליונים; מדינה שהופכת את מנהיג סודן לגיבור - לא יכולה להטיף מוסר. ישראל הייתה צריכה להבהיר לארדואן, כבר אז, שגם אם היא תעשה מאמץ, ואין לה שום תוכניות, היא לא תגיע לעשירית ממה שעשו ועושים התורכים בשנים האחרונות, בוודאי לא מה שהם עשו לארמנים.
הנה לנו רשימה חלקית של אמירות שהיינו צריכים להשמיע באוזי תורכיה:
אם על דרישות מינוריות זכו הכורדים להפצצות, איך הייתה מגיבה תורכיה על דרישה חוצפנית של הכורדים לחיסול תורכיה, שמלווה גם ברקטות על ערים מרכזיות? אנחנו יודעים את התשובה. כאשר היה ארדואן ראש עיריית איסטנבול, ב-1995, המשטרה שבחסותו ביצעה טבח בריכוז של עלאווים. 15 נהרגו, כאשר ישבו בבתי קפה. כך שאם הכורדים או העלאווים היו עושים לתורכיה עשירית ממה שהחמאס עושה לישראל, תורכיה הייתה מוחה אותם מעל פני האדמה. זו אינה דרכנו.
בתגובה על דרישה רשמית של שר החוץ של תורכיה לבקר בעזה, ישראל הייתה צריכה לדרוש, במקביל, ביקור של ישראלי בכיר במפקדת ה-PKK, המחתרת הכורדית. אולי, מי יודע, התורכים היו מבינים שיש גבול לחוצפה שלהם.
התרפסות ישראלית
אבל ישראל הרשמית החליטה לספוג את היריקות. ישראל הרשמית נהגה בהתרפסות. הרי הקשרים עם תורכיה חשובים. באמת חשובים. תורכיה פירשה את הפייסנות הזאת כרשיון להמשך ההסתה. פעם זה סיפור על פשעים נגד אנושות, פעם זו עלילה על ג'נוסייד, פעם זה פצצה גרעינית על עזה, ופעם זה טבח מכוון נגד ילדים. האיש הזה, ארדואן, מליץ היושר של אחמדינג'אד, הפך לתעשיית שקרים של אדם אחד.
אם ההתרפסות הישראלית הייתה מועילה משהו - ניחא. לפעמים, בשביל אינטרסים, שווה להבליג. אין שום צורך לעשות מהומה מכל התבטאות. אלא שזה לא עובד.
וזה לא רק ברומן התורכי. למעשה, מצבה של ישראל רע, מאוד רע, משום שהיא מסרבת לומר לעולם את האמת. האם בריטניה יכולה להטיף מוסר לישראל, כאשר חייליה גורמים להרבה יותר הרוגים באפגניסטן ובעיראק מההרוגים בעזה? האם הסכנה של הטליבאן באפגניסטן גדולה יותר מהסכנה של החמאס לישראל? אם להם יש זכות לשלוח את החיילים שלהם למקום כך כך רחוק, כדי להיאבק בסכנה האיסלאמית, אז הזכות של ישראל כפולה. האיום כאן ממשי יותר. הטליבאן לא שיגר רקטות על בירמינגהם. החמאס שיגר רקטות על כל ערי דרום ישראל.
אלא שישראל הרשמית מגמגמת. שתקנו. הבלגנו. התרפסנו. זה לא עוזר לנו. זה רק מחמיר את מצבנו. זה מעניק היתר לשונאי ישראל להגביר את ההתקפות.
כך שלא צריך להסכים עם ליברמן בכל נקודה, כדי להבין שלפעמים, הוא דווקא צודק.
אקו"ם