תגובה לאביגדור פלדמן

כבר כתבתי לפני שבועות אחדים, שאביגדור פלדמן ידע ימים טובים יותר. האיש שהיו לו מאמרים נפלאים, מרתקים ומעוררי עניין - הפך לאדם נרגן. כשפניתי לקרוא את מאמרו בעניין פסק הדין בתביעה שהגיש סרן ר' נגד אילנה דיין, היה לי עניין מיוחד. משום שמאמרו התפרסם ביום שישי בעיתון "הארץ", ואני כתבתי, באותו עניין, באותו יום שישי, ב"מעריב".

פלדמן, כמעט כמו כל אנשי התקשורת, התגייס כדי לנגח את פסק הדין. הוא פרסם מאמר בעניין בעיתון "הארץ". מותר לבקר את פסק הדין. אלא שפלדמן בחר בשיטה הידועה. מכיוון שפסק הדין הוא דבר דבור על אופניו, בחר פלדמן לעסוק בשופט.

פלדמן מתחיל במשחקי מילים על גיאוגרפיה ואקלים ושאר קשקושים. הוא דווקא טוב בדברים הללו. קצת יותר סופר ממשפטן. צריך לומר זאת לזכותו. אלא שלפעמים, כאשר מדובר בביקורת על פסק דין, צריך לומר גם משהו על העניין עצמו. הרי יש פסק דין. הרי יש בו ממצאים עובדתיים. האם צריך להתמודד אתם? לא אצל פלדמן.

"מקום מושבו" של השופט... כל כך צפוי. הרי זה היה ברור שזה יגיע. כן, סולברג גר בהתנחלות. ובחוגים מסוימים, כמו קוראי עיתון "הארץ", כבר אין צורך לומר משהו נוסף. זה עובד. האיש פסול. הוא גר במקום גבוה. וגם המוצב ניצב במקום גבוה. אתם הבנתם את זה? זו רמת הטענות של פלדמן, ההוא שהיה פעם כותב דגול.

ואלה העובדות

כך שכדאי להזכיר לפלדמן את העובדות. המתנחל סולברג, הוא הרי אינו שופט, הוא מתנחל, מרשה לעצמו, בחוצפתו, להשוות בין מה ששודר לבין מה שקרה באמת. תמונה אחרי תמונה, רגע אחרי רגע, מאותה כתבה שעומדת במרכז הדיון. וספק אם נותר בה מתום.
 

- בניגוד למה שסיפרו לנו, הילדה לא הייתה בדרכה לבית הספר. זה לא הפריע לאילנה דיין להעלות את הטענה הזאת שוב ושוב. זה בערך כמו לומר שרכב שיצא מנתניה, בדרכו לתל-אביב, הופיע בבאר-שבע. לא בדיוק "בדרכה לבית הספר", אלא הרחק מבית הספר.

- הסיפור חמור הרבה יותר ממה שנדמה במבט ראשון. משום שאילנה דיין ידעה - רשמו טוב: ידעה! - שהילדה לא הייתה בדרכה לבית הספר. זה מופיע בעמ' 246 לפרוטוקול. אבל אל נא נטריד אל פלדמן בקטנות. הרי יש לו נרטיב. השופט מתנחל. בזאת הסתיים הסיפור.

- האם הילדה הייתה בשליחות מחבלים? ייתכן מאוד. החמאס פרסם את תמונתה של ההרוגה על תקן שהידה. החמאס אינו מפרסם תמונה כזאת על כל חלל פלסטיני. רק על אלה שלקחו חלק בפעולות מטעם החמאס. אלא שהחמאס הבין מייד מה קורה בישראל. הידיעה על השהידה, שפורסמה לראשונה באתר "מחלקה ראשונה", הורדה תוך שעות בודדות מאתר החמאס. הרי עדיף שהישראלים יספרו שמדובר בילדה תמימה "בדרכה לבית הספר".

- אפשר להמשיך. ב"עובדה" נוצר הרושם שסרן ר' היה מחובר לרשת הקשר, והוא ידע שמדובר בילדה קטנה. שקר. סרן ר' לא ידע. לא רק שלא ידע, הוא גם דיווח ש"מדובר בילדה בת 15 עד 18". לא שמעתם על כך מילה בתוכנית "עובדה"? נכון. לא שמעתם. האם אילנה דיין הכירה את הציטוט המוקלט הזה? הכירה גם הכירה. ההקלטה הייתה בידי צוות התוכנית. הם ידעו. הם הסתירו את זה מהצופים. אבל התקשורת, בקול כמעט אחיד, צווחת "שיקולי עריכה". כן, כמובן.

- ראיתם את החיילים חוגגים לאחר הירי? העניין כבר ידוע. לא היה ולא נברא. אין שום קשר בין החגיגה לבין הירי. התמונות צולמו באירוע אחר, שבועיים לפני מה שקרה במוצב גירית.

- היו תיאומי עדויות בין עיתונאים במהלך המשפט? התקשורת לא דיווחה. בוודאי שלא פלדמן.

- היה ניסיון של גיורא איילנד, בידיעת אילנה דיין, להשפיע על סרן ר' כדי שירד מהתביעה? לא שמעתם על כך מילה אחת בתקשורת, למעט אתר "מחלקה ראשונה".

זו רשימה חלקית. מאוד חלקית. אפשר להמשיך. אין כמעט דקה אחת בתוכנית עובדה שיש בה צילום אותנטי. יש בתוכנית בעיקר מניפולציות. חיבור דברים שאין ביניהם שום קשר. אילוסטרציות והטעיות.

האם מתמודד פלדמן עם הטענות הללו? זה קטן על פלדמן. הרי הוא מצא את התשובה לכל בכל מכל. סולברג מתנחל. זה עובד. האיש פסול. הוא גר במקום גבוה. וגם המוצב ניצב במקום גבוה. אתם הבנתם את זה? זו רמת הטענות של פלדמן, ההוא שהיה פעם כותב דגול.

מה כן יש לפלדמן לספר? ש"גירית הוא טורף זריז וחד שיניים, שאחדים מבני משפחתו, כגון הבואש, ניחנו בבלוטות בפי הטבעת המפרישות נוזל מצחין". קראתי ושפשפתי את העיניים. מה זה הקשקוש הזה? מה זה רלבנטי? כן, זה בעצם רלבנטי. כדי להטעות את הקוראים. כדי להכניס אותם לאווירה המצחינה. כדי להבהיר שהמוצב הזה הוא מקום מצחין.
 

חבל, פסק הדין ראוי לעיון קצת יותר רציני. מותר לבקר אותו. ואם זו הרמה של הביקורת, אז כנראה שמדובר בפסק דין ראוי במיוחד. עד שהוא יגיע לעליון. שם, יורשה לי לנחש, הוא יעבור שינוי. כבר כתבתי על כך. לא אחזור על עצמי.