דין אוניברסיטאות כדין ישיבות?

רגע, רגע, למה רק ישיבות? למה לא אוניברסיטאות? 
סרבנות של מוסד חינוכי היא אכן סיבה ראויה להפסת תקצוב. אלא שיש עוד מוסדות חינוכיים שבהם יש תמיכה רחבה בסרבנות. מאות מרצים חתמו, למשל, על עצומת תמיכה בסרבנות - מצד שמאל כמובן. האם זו סיבה להפסיק את התקצוב הממלכתי לאוניברסיטאות?
ובכלל, מדינת ישראל, באמצעות תקציבים ציבוריים, מממנת מופעי תרבות אנטי-ציוניים. לפעמים סרטים. לפעמים הצגות. היוצרים שייכים למחנה הסרבנים. אז מדוע לממן אותם? כך, למשל, רק לאחרונה זכה הספר "אחוזת דג'אני" למענק מיוחד של קרן הקולנוע - שהיא קרן ממלכתית. זה קרה לאחר השערורייה של פרס ספיר. זה קרה לאחר שכבר היה ברור שהספר הוא לא רק רומן, אלא גם פמפלט פוליטי. הרי המחבר עצמו הכריז על הנכבה הפלסטינית כעניין המרכזי של הספר. והנה, למרות הכיוון הפוליטי הברור, קרן שממומנת על חשבון משלמי המסים - מעניקה עוד מענק, ביודעין, למופע שמשרת את התעמולה הפלסטינית. 
זה בסדר גמור שהמדינה סוגרת את הברז לסרבנים מימין. מדוע היא פותחת את הברז לסוכני התעמולה הפלסטינית משמאל?
* *  *
נחזור לאוניברסיטאות.
ובכן, יש הבדל בין מקום שבו יש קשת של דעות, גם אם מאוסות ומתועבות, למוסד שמאמץ את הסרבנות כמדיניות. זה ההבדל בין ישיבת הסדר סרבנית, לאוניברסיטה שיש מרצים בתוכה שתומכים בסרבנות. אם באותה ישיבה הייתה קשת של דעות, היא לא הייתה ראויה לשום חרם. לך כך כאשר ראש הישיבה, והישיבה כמוסד - תומכים בסרבנות. 
אלא שזה לא פשוט כל כך. יש פקולטות חשובות שמי שעומדים בראשם שייכים למחנה הסרבנים. מדוע שדינם יהיה שונה? מדוע צריכה מדינת ישראל לממן מחלקות, שבהן חומר הלימוד, בחלקו או ברובו, נראה כמו חומר תעמולה של החמאס? מדוע שיופסק התקצוב לישיבה שמי שעומד בראשה תומך בסרבנות, אך לא יופסק התקצוב למחלקה שמעודדת, הלכה למעשה, את תופעת הסרבנות? 
* * * 
כמו תמיד, בשלב הזה מופיעה הטענה על החופש האקדמי (Libertas Scholastica). אסור הרי לפגוע בו. חופש הביטוי האקדמי איננו סיסמה. מדובר בעיקרון חשוב. השאלה היא, האם יש גבולות לאותו חופש. הרי לא הכל מותר. מרצים באירופה שתמכו בהכחשת השואה נזרקו ממוסדות אקדמיים. הטענות על "חופש הביטוי האקדמי" לא עזרו להם. וטוב שכך. האם אינדוקטרינציה אנטי-ציונית, עקבית ושיטתית, היא חלק מאותו חופש? האם ראש חוג אנטי-ציוני הוא סיבה להפסקת תקצוב?
כדאי שראשי האוניברסיטאות, אלה שממנים את ראשי החוגים, אלה שמאשרים את התקנים, יתחילו לפתוח עיניים. אין שום צורך לזרוק מישהו, גם אם דבריו מקוממים ומתועבים. אלא שהכל עניין של מינון. כאשר העמדות הללו הן חלק מקשת, כאשר לסטודנטים יש אפשרות בחירה - התופעות הללו נסבלות.
בינתיים אין קווים אדומים. כדאי שיתחילו להיות. משום שבשלב מסוים, הסיסמה הקבועה של "חופש הביטוי האקדמי" תהפוך לקלישאה. אם האוניברסיטאות לא יתעוררו, אם תימשך התופעה של סילבוסים וקורסים שנראים כמו תעמולת החמאס - שלא יתפלאו אם תופיע דרישה ציבורית להפסקת תקצוב. מי שרוצה להטיף נגד מדינת ישראל - שיעשה את זה. אבל לא על חשבון ישראל.