ביום שלישי התקיימה עוד אסיפת תמיכה בשידור הציבורי. הוזמנתי לשאת דברים. ההזמנה בוטלה. משה נגבי הטיל וטו על ההשתתפות שלי. זו לא הפעם הראשונה שנגבי פועל מאחורי הקלעים לסתימת פיות. נגבי נחשד בעבר בהעלמת ראיות כשהיה פרקליט צבאי. הוא הועבר מתפקידו. דן מרגלית סיפר על ניסיון לעסוק בעניין ב"ערב חדש". נגבי הפעיל לחצים. השידור בוטל.
האיש אינו רק סותם פיות. הוא גם שקרן. הנימוק של נגבי נגד השתתפותי היה שקראתי לפיטוריו. לא היה ולא נברא. פרסמתי מאמרי ביקורת נוקבים על הפרשנות המשפטית שלו, אבל אף פעם לא קראתי לפיטוריו. להפך. כשהיה חשש כזה, גייסה אותי זהבה גלאון לקריאה למען המשך העסקתו.
נגבי כינה את פרופסור דניאל פרידמן "רעה חולה ... תוקע סכין בגב". הוא איננו פרשן. הוא הברוך מרזל של תורת המשפט. שילוב של צדקן, שרלטן ומשרת נרצע של האוליגרכיה המשפטית. הוא תמיד בעד החמרה. הוא תמיד בעד העמדה לדין. הוא תמיד יודע שהנאשם אשם, וגם כשאביגדור קהלני זוכה בשתי ערכאות, נגבי המשיך להתגולל נגדו תוך כדי הטעיה. הוא תמיד בעד אקטיביזם עוד יותר קיצוני. הוא חזק בסיסמאות וחלש בעובדות. הוא תמיד מדקלם את העמדות שבין מרצ לחד"ש. הוא תמיד מאיים עלינו בסכנות לדמוקרטיה.
האיש ימשיך לגלגל עיניים צדקניות ולדבר על חופש הביטוי, תוך כדי סתימת פיות למי שאינו חושב כמותו. זה האיש. אני אמשיך לתמוך בשידור הציבורי למרות נגבי, תוך מאבק בתופעות מהסוג של נגבי.
אקו"ם