על "מעריב", "הארץ" וענייני דיומא

בזכות האיפוק
מטח הרקטות מהרצועה מעורר, פעם נוספת, את הדרישה "למחוץ" את החמאס ושאר ארגוני הטרור. אלה דיבורי רהב. ארה"ב הצליחה לכבוש את אפגניסטן תוך שבועות בודדים. את הטליבאן היא לא מחצה. גם ברה"מ הייתה בביצה האפגנית למעלה מעשור. היא סולקה, על ידי תואמי החמאס-ג'יהאד, בלי בג"צ ובלי בצלם, עם הזנב בין הרגליים. זה קרה גם במחוז אל-אנבר בעיראק, שפלוג'ה במרכזו. האמריקאים כבשו, וכבשו שוב, והותירו חורבן תוך כדי לחימה אכזרית בשטח בנוי, והיה נדמה להם שהם מחצו. ומי שולט שם היום? אנשי אל-קעידה.

יחסית למעצמות כמו ארה"ב וברה"מ לשעבר, שנכשלו שוב ושוב במאבקים דומים, ישראל מצליחה, רוב הזמן, להיאבק בארגוני הטרור ולשמור על רגיעה גם בגדה וגם ברצועה. ההתפתחויות במצרים תרמו לבידוד ולהחלשת החמאס. הרצועה יכולה לצאת מהבידוד ברגע שהחמאס יקבל את תנאי הקווארטט, שכוללים הפסקת טרור והכרה בהסכמים קודמים. החמאס מסרב. תושבי הרצועה משלמים את המחיר. ככל שהחמאס ממשיך להיחלש, ההתנהלות הנוכחית מוכיחה את עצמה. היא עדיפה על דיבורי רהב על "מחיצה", שבה הפגיעה בישראל תהיה הרבה יותר גדולה מהמחיר שישראל משלמת על האיפוק שהיא מגלה.

שלום ומריבה

בית המשפט העליון החליט לאשר, הפעם סופית, את העברת "בית המריבה" בחברון, או "בית השלום", לשליטת החברה שרכשה את הבניין מפלסטינים. חוקי אבל מאוד בעייתי. מדובר בבניין שמצוי בלב שכונה ערבית. סיפור שייח' ג'ראח חוזר על עצמו. גם שם, חסידי ההתיישבות היהודית בלב שכונות ערביות מצליחים לעבור את המשוכה המשפטית.

השאלה איננה משפטית. השאלה היא פוליטית. האם זה החזון הציוני? האם זה החזון של מדינה יהודית? האם יהודים שומרי מצוות יסכימו למגורי משפחה ערבית, בעלת נטיות לאומניות, בלב שכונתם, רק משום שהם הצליחו לעשות דווקא, ולרכוש בניין בדרכי ערמה? האם מה שהיה ראוי בשנות היישוב, עוד דונם ועוד עז, ראוי גם בימים הללו? האם תביעות "מוצלחות" מהסוג הזה, בחברון ובשייח' ג'ראח, אינן פותחות את הדלת לתביעות דומות של פלסטינים שנטשו בתים בקטמון ובטלביה?

אנחנו חיים במזרח התיכון. הסיבה מספר אחת לשפיכות דמים היא ערבוב בין אוכלוסיות עוינות. אוכלוסיות מעורבות אינן מאמצות את המודל של "נווה שלום", אלא של פיגועים ללא הפסקה. זה קורה בסוריה, זה קורה בעיראק, זה קורה במצרים. זה קורה גם במדינות רחוקות יותר. בשנה האחרונה הצליחה מחתרת "סלקה", שחבריה שייכים למיעוט המוסלמי, להשתלט על הרפובליקה המרכז אפריקנית, תוך כדי מרחץ דמים בנוצרים. בסופו של דבר הצליחו הנוצרים, בסיוע בינלאומי, להחזיר לעצמם את השלטון, תוך כדי ביצוע, בשבועות האחרונים, של טיהור אתני אכזרי במוסלמים. אפילו בנצרת, שבה התקיימו השבוע בחירות חוזרות, החלוקה הייתה דתית. המוסלמים הדיחו את הנוצרים. לא הייתה שם אלימות, משום שהפלסטינים וערביי ישראל זוכים לרגיעה, לפחות יחסית, בעיקר משום שהם מצויים תחת שלטון ישראל, שנהנית מרוב יהודי ברור.

ביום שבו לא יהיה רוב יהודי ברור, הרגיעה היחסית שממנה אנחנו נהנים תהפוך להיסטוריה. לא ברור מה עוד צריך לקרות כדי שהעניין הזה יהיה ברור. וכל מי שעושה מאמץ כדי להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, למדינה אחת גדולה, או למדינת כל לאומיה, דוחף אותנו עוד צעד במדרון שמוביל לתהום של אלימות. זה לא החזון הציוני. זו הדרך לחיסול החזון הציוני.

הלורד, המופתי והאוניברסיטה העברית 

לפני שבועות אחדים התקיימה תערוכת צילומים של תא הסטודנטים "ווטאן" באוניברסיטה העברית. הכיתובים שהוספו לצילומים התאימו יותר לאוניברסיטה האיסלאמית בעזה. על הרקע הזה החל דין ודברים בין יו"ר תא "אם תרצו", תום ניסני, לבין הרקטור, פרופסור אשר כהן: "מתבייש שכסטודנט אני צריך לסבול מיצגים שמכנים את העיר ירושלים, בירת ישראל הנצחית, כ'ביב התנחלויות', ואת גנרל ה-SS, רוצח אלפי היהודים ויד ימינו של היטלר, חאג' אמין אל-חוסייני שמונצח בתור גיבור". בתגובה כתב כהן: "אנו פועלים במסגרת החוק ומאפשרים את חופש הדיבור לכל מי שפועל במסגרת החוק ובמסגרת הכללים שלנו. זה כולל את כל קצוות הקשת הפוליטית.  אם כללי המוסד לא נראים לך - אתה יכול לעבור למוסד אחר".

ניסני טען שפעילות "ווטאן" נאסרה, אך הותרה שוב בעקבות שיחה שקיימו חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי  עם נשיא האוניברסיטה, פרופסור מנחם בן-ששון. תגובת האוניברסיטה: "הנשיא נפגש עם חברי הכנסת זחאלקה וזועבי לפגישה שנקבעה מראש, ועסקה במגזר הערבי ובאקדמיה ללא כל התייחסות לתא 'ווטאן'. בחינה מחודשת של התמונות ושל הכתוביות שליוו אותן העלתה שאין בהם משום הפרה של  חוקי המדינה והם במסגרת חופש הביטוי. בעקבות הדיון המשמעתי תא 'ווטאן' מורשה להמשיך בפעילותו במסגרת תקנון פעילות ציבורית באוניברסיטה".

האמנם? זחאלקה פרסם על דבר הפגישה בדף הפייסבוק שלו, לדבריו, הפגישה כללה "דיון וטיפול בעניין החזרת הפעילות של תא 'אלתג'מע אלטלאבי' [תא בל"ד - ב.י] ושל תא 'ווטאן'". כך שיש חשש, רק חשש, שניסני צודק. אבל כפי שהובהר לו באימייל של הרקטור, הוא מוזמן "לעבור למוסד אחר".

המופתי, צריך להזכיר, קשר את גורלו בנאצים. בשנות מלחמת העולם השנייה הוא שידר תעמולה נאצית לעולם הערבי. זה בדיוק מה שעשה ויליאם ג'ויס (הידוע בכינויו "הלורד האו-האו"). הוא שידר תעמולה נאצית לבריטים. שניהם קראו להשמדת יהודים. המופתי נמלט, או שלא רצו לתפוס אותו. הוא המשיך להנהיג את ערביי פלשתינה, ולהוביל אותם לאסון הנכבה. ג'ויס הוצא להורג, כשהוא ממשיך לפלוט ארס אנטישמי גם בדקותיו האחרונות. האם אוניברסיטה בריטית כלשהי הייתה נותנת יד למיצג אוהד ללורד האו-האו? התשובה ידועה. באוניברסיטה העברית לא שמעו עליה.

פרופסורים צבועים

הפרופסורים ג'ודית בטלר וראשיד חאלידי פרסמו מכתב גלוי נגד "צנזורה על מבקריה של ישראל". שני היוזמים, ורוב החותמים, אם לא כולם, תומכים ב-BDS. בין החותמים מצויים גם ד"ר נוה גורדון מאוניברסיטת בן-גוריון והקולנוען אודי אלוני. הם תמיד נדחפים לרשימות החרפה.

ה-BDS, בין שאר פשעיו, תומך בסתימת פיות של אנשי אקדמיה מישראל. בשנים האחרונות זה קרה שוב ושוב. למשל,החרם שהוטל ב"מכון השלום" באוניברסיטת סידני על פרופסור דן אבנון מהאוניברסיטה העברית; או החלטת איגוד עובדי האוניברסיטאות בקנדה, בעקבות פניית ה-BDS, להחרים כל איש אקדמיה מישראל; או הקמפיין של שלוחת ה-BDS באירלנד למניעת ההשתתפות של פרופסור רות קרק בכנס אקדמי; או פרופסור מרים שלזינגר ז"ל, שהודחה ממערכת כתב עת יוקרתי על ידי ידידתה הטובה, פרופסור מונה בייקר, רק משום שסירבה לחתום על קריאה לחרם, ולמרות שהיא עצמה הייתה פעילת שלום ותיקה, ואפילו יו"ר "אמנסטי" בישראל. זו כמובן רשימה חלקית.

בטלר וחאלידי, מיותר לציין, אף פעם לא מחו נגד סתימת הפיות הזאת. להפך. הם הרי תומכים מובהקים של ה-BDS. אז איך זה שתומכי הקמפיין לסתימת פיות יוצאים נגד סתימת פיות? מותר להם. אחרי שהם העניקו לעצמם פטור מעובדות, הם לקחו לעצמם גם פטור מיושר אינטלקטואלי ומהיגיון.

בעניין "מעריב" ו"מקור ראשון"

אלה ימים קשים. רבים מהעובדים הוצאו לחופשה ללא תשלום. אלה שקראו את העיתון בשנה האחרונה יודעים שיצרנו עיתון חופשי ואיכותי. הטענה המרושעת ביותר היא שהעיתון הפך לכלי ביטוי של המו"ל, שלמה בן-צבי. האם שלום ירושלמי הוא מתנחל? האם גיא מרוז ששודרג הוא חבר במועצת יש"ע? האם נדב איל ועמיר רפפורט שהוחזרו מייצגים את הימין? האם אריק בנדר ויובל גורן שכיסו תחומים חשובים הם בוגרי עמותת "אלעד"? הם השופר של בן-צבי? לעיתון הוחזרו כותבים המזוהים עם השמאל, וצורפו כותבים מעולים המזוהים עם הימין, כמו אורי אליצור ואמנון לורד. גיוון כזה הוא חטא רק בעיתונות שהתרגלה להיות בעיקר שמאל. משום כך, לטובת העובדים, הקוראים וחופש העיתונות, צריך לקוות שהעיתון יצליח לשרוד את הימים הקשים הללו.

העובדה שמעריב הגיע שוב למשבר, וגרר אתו את "מקור ראשון", לאחר שבן-צבי השקיע, לפי הפרסומים, למעלה מתשעים מיליון שקל, לא מוכיחה שהוא נוכל, ויורשה לי, בעניין הזה, לחלוק על חלק מעמיתיי לעיתון. אני לא מבין גדול בניהול, אבל אני כן יודע שהתוכן שסיפקו עיתונאים מעולים כמו קלמן ליבסקינד, אראל סג"ל, ואחרים שהוזכרו, ושלא הוזכרו, היה מגוון, איכותי, מעורר מחשבה, ושונה ממה שסיפקו עיתונים אחרים.

אין לי מושג ירוק אם עדיין ניתן להציל את מעריב, את מקור ראשון, או את אחד משניהם, ואם יימצא משקיע חיצוני, או שיימצא הסדר אחר. מה שבטוח הוא, שאם חלילה זה יקרה, ההפסד יהיה משולש: גם לעובדים, גם לקוראים וגם לחופש העיתונות, משום ש"מעריב" היה החופשי מכולם, ומקור ראשון היה עיתון איכותי גם לפני רכישת מעריב. ולמען הסר ספקות, אני לא רוצה שזה יקרה לא לערוץ עשר ואפילו לא ל"הארץ". עם כל הביקורת שיש לי על האחרון, ואני מביע אותה ללא הפסקה, בחלקים רבים מדובר בעיתון איכותי, שפגיעה בו תהיה פגיעה במגוון החיוני לעיתונות החופשית.

אלה ימים עצובים לעובדים וגם לרבים מהקוראים. אנחנו זקוקים לכם. כנסו לאתר. הפיצו את המאמרים. הוסיפו לינקים ברשתות החברתיות. אחד ועוד אחד, ואולי, רק אולי, יחזור לנו הצבע לפנים.

לקבלת עדכונים על מאמרים חדשים ועוד,
הצטרפו לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני