אין סיכוי לפנות מאה אלף יהודים, ואין סיכוי ליצור הסכם שיכלול אותם בשטח ישראל. כך שהצעת נתניהו ראויה לעיון רציני * זה ברור מדוע הימין מתנפל על נתניהו. אבל למה גם השמאל?
אחדות כזאת לא נראתה כבר זמן רב, בעקבות הצהרה שיצאה מלשכתו של ראש הממשלה, על יהודים שיישארו במדינה הפלסטינית. גם הפרשנים, גם הפוליטיקאים מימין, גם הפלסטינים וגם המתנחלים הציגו השבוע קו אחיד: יהודים לא יחיו תחת ריבונות פלסטינית. זו אחדות מוזרה משהו. הרי אבו-מאזן השמיע את הרעיון ש"אף יהודי לא יהיה בכוח הרב-לאומי". הדברים פורסמו על ידי סוכנות הידיעות הפלסטינית הרשמית. הרעש הציבורי שהתעורר גרם לשכתוב הידיעה, אך החוקר יונתן דחוח-הלוי שמר את המקור והציג את הבדלי הגרסאות. כאשר הוא קצת יותר זהיר, משמיע אבו-מאזן את הרעיון ש"אף ישראלי לא יהיה במדינה הפלסטינית". התבטאויות כאלה גורמות, ובצדק, לביקורת קשה, גם מצב הימין. אז מדוע דברים הפוכים לחלוטין, של נתניהו, גורמים לביקורת דומה?
אנחנו במלכודת. מצד אחד, אין שום ממשלה ישראלית שמסוגלת לפנות מאה אלף מתנחלים. אירועי ההתנתקות יהיו קייטנה לעומת מה שמחכה לישראל עם ניסיון כזה. מחיר הפינוי בלתי נסבל. מצד שני, ללא הפרדה, שתשאיר מאה אלף מתנחלים בצד השני של הקו - אין סיכוי לשלום. מה, אם כן, הפתרון? קו הפרדה, שיותיר ישראלים בצד השני של הגבול. יהודים עם תושבות פלסטינית ואזרחות ישראלית, תוך כדי הסדרים מיוחדים של כפיפות.
האם מדובר ברעיון הגיוני? האם "גדודי תנזים ישמרו על אריאל", כפי שמזלזלים מצד ימין? כדאי לשים לב שכבר עכשיו הם שומרים. למעט חריגות, אחת או שתיים בשנה, כוחות הביטחון הפלסטיניים מצליחים להטיל את מרותם, למרות התארגנויות חמושות, קצת של החמאס, קצת במחנות הפליטים, קצת של סיעות יריבות. החמאס מאשים את הרשות הפלסטינית בשיתוף פעולה עם ישראל. ככל שמדובר בשמירה על הסדר והביטחון, אכן יש שיתוף פעולה. הרשות הפלסטינית היא לא בובה של נייר. יש לה כוחות ביטחון יעילים. וככל שהמוטיבציה של הכוחות הללו גדולה יותר - הכוח שלהם גדול יותר.
הסיכוי שיושג הסדר הוא עדיין קטן. אולי רק אחד לעשרה, ולא אחד לאלף, אבל עדיין יש סיכוי. מכיוון שאין סיכוי לפינוי של מאה אלף מתנחלים, ואין סיכוי להכניס אותם לצד הישראלי של קו ההפרדה - הרי שהפתרון של יישובים יהודיים בשטחים אינו יכול להיפסל על הסף. כך שברור על מה ולמה תוקפים את נתניהו מצד ימין. מי שלא רוצה להסכם לא רוצה לשמוע שום רעיון שאולי, אולי, מקדם הסכם.
אבל מדוע גם השמאל ופרשני התקשורת מתנפלים על נתניהו? מה הם בדיוק מציעים? איך הם בדיוק רוצים שהוא יקדם את השלום, כאשר שתי האופציות, של פינוי ושל הכללה, הן הרבה פחות מעשיות מהאופציה של השארה.
בישראל חיים למעלה ממיליון וחצי ערבים. יש אפליה. השוויון עדיין לא הושג. אבל הם אזרחים שווי זכויות. הם לא מצויים בשום סכנה ביטחונית. פלסטין היא לא ישראל. אבל יש משהו מרגיז, מתנשא, אפילו גזעני, בהנחה שאין שום סיכוי שמיעוט יהודי יוכל לחיות במדינה פלסטינית. כאשר זה ההיגיון של הימין - אפשר להבין אותו. הרי המטרה היא להכשיל כל נוסחה שתוביל להסדר או להפרדה. אבל מדוע גם השמאל אינו מוכן לסמוך על הפלסטינים? הרי אם גורלם של היהודים נחרץ, וכוחות הביטחון הפלסטיניים לא יוכלו לשמור עליהם, משום שהג'יהאד ישתלט, אז אין טען בשום נסיגה, שרק תוביל לעזתיזציה של הגדה.
השארת יהודים בצד הפלסטיני, במצב של הסדר, היא סיכון לא פשוט. הרי החשש מהשתלטות החמאס איננו מופרך. אלא שבדיוק לשם כך דורשת ישראל אמצעי ביטחון הרבה יותר רציניים, גם כהפקת לקחים מההתנתקות שהפכה לכושלת. ואם ישראל מוכנה לסגת, עם אמצעי ביטחון, אין שום סיבה שפלסטין תהייה נקייה מישראלים, שיוכלו לחיות שם בחסות אותם אמצעי ביטחון. זו הסיבה שג'ון קרי שובר את הראש. זה לא פשוט. אבל כל מי שחפץ בשלום צריך לפתוח את הראש גם לרעיון הזה. זה לא הפתרון הטוב ביותר. אבל בנסיבות המסובכות של הקונפליקט - זה בהחלט יכול להיות הפתרון הפחות גרוע ביותר.
אקו"ם