מטרור ועד הדר-שטירמר

העלייה במפלס האלימות לא נועדה לקדם את ההסדר או סוף הכיבוש, אלא דווקא כדי לסכל את הסיכוי לשלום  * כאשר בית דין בישראל כופה ברית מילה, זו זריקת המרץ הטובה ביותר למתנגדי המילה * מועצת אירופה נגד המילה, ארגון הבריאות העולמי דווקא ממליץ * רוחו של הדר-שטירמר הגיעה לעיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים

אין ולא צריכה להיות שום הפתעה בעלייה במפלס האלימות. זו תוצאת לוואי, ואולי תוצאה מרכזית, לעצם קיומן של שיחות שלום. ככל שיגבר הסיכוי להשגת הסכם מסגרת, כך יש סיכוי ליותר אלימות. משום שבניגוד לעמדה שמשום מה שוררת אצלנו, פעולות הטרור לא נועדו לקדם הסדר או לזרז את שיחות השלום, אלא להכשיל את השיחות. פעילי הטרור אינם פעילי שלום, ולא פעילי שתי מדינות לשני עמים. אנשי הטרור אינם פועלים נגד כיבוש ג'נין, אלא נגד כיבוש תל-אביב. מפלס הטרור עלה בשנות התשעים, דווקא כאשר היה נדמה שהשלום בהישג יד. הטרור התחזק, והאינתיפאדה השנייה החלה, לאחר הוויתורים הישראליים חסרי התקדים שהציג אהוד ברק בקמפ-דייוויד ולאחר שביל קלינטון הגיש לשני הצדדים את המתווה הקרוי על שמו. מדינה פלסטינית הייתה בהישג יד. הזדמנות היסטורית. ואז, דווקא אז, הטרור התפרץ במלוא עוצמתו.

כך שהגיע הזמן לנפץ את האגדה ש"הטרור הוא פועל יוצא של הקיפאון בתהליך המדיני ושל התסכול הפלסטיני". משום שהאמת הפוכה. הקיפאון ששרר בשנים האחרונות הקפיא גם את הטרור. משום שבשנות הקיפאון לא היה שום חשש להשגת שלום. זה לא באמת קיפאון, משום שבתקופות רגיעה נמשכת במלוא המרץ הבנייה הגדולה של מדינה אחת גדולה. בינגו. זה בדיוק הכיוון שעושה טוב לפעילי הטרור. הם רוצים מדינה אחת. פלסטין הגדולה. לצורכי יחסי ציבור, הם מספרים שהם "נאבקים בכיבוש". הם יודעים שזה נשמע טוב לכוחות הקדמה בעולם ובישראל. הם הרי מיד יצאו להצדקתם. 

מחנה הסרבנות

זה לא אומר שהאלימות תיפסק ברגע שייפסקו השיחות או שייעלם הסיכוי הקלוש מאוד להשגת הסדר. משום שלאלימות יש אינרציה משל עצמה. היא מתחילה גם בגלל ההסתה. הרשות הפלסטינית ממשיכים, ללא הפסקה, להלל, לשבח ולפאר את הרוצחים. היא מעניקה להם הטבות שאין לאף אחד אחר. רצח ישראלים הוא העיסוק המשתלם ביותר מבחינת הרשות הפלסטינית. גם הון וגם כבוד. האלימות נמשכת גם משום שהיא מחייבת את ישראל להגיב. ואז מתייצבים לעבודה אלף ואחר גופים שמתחזים ל"ארגוני זכויות", כדי לשלוח שוב אצבע מאשימה לישראל. הם השותפים הטוב ביותר של מחנה הסרבנות. עם הזמן הם הפכו חלק מהארגונים הללו לחברי כבוד במחנה הסרבנות. זה הסיפור, למשל, של הגופים ששותפים לקמפיין ה-BDS. כל מעגל של אלימות מעורר בהם חיים מחודשים. הפגנות, דוחות, עצרות, מאמרים, והכספים ממדינות אירופה ומהאיחוד האירופי רק ימשיכו לזרום.

הפרדה

איך יוצאים ממעגל השוטים הזה? ראשית, אסור בשום פנים ואופן להיכנע לאלימות. צריך להמשיך בחתירה לשלום. זו המשימה העליונה. וגם אם הכישלון צפוי, הרי שאסור שזה יקרה בגלל ישראל. שנית, אין שום צורך להגיש למחנה הטרור והסרבנות על מגש של כסף את מה שהם חפצים בו: מדינה אחת. זה מה שרוצה החמאס. זה מה שרוצה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הבנאי הראשי, אורי אריאל. זה מה שרוצה המחנה האנטי-ציוני. זה מה שרוצה המחנה שמנסה להפוך את ישראל למדינה מצורעת. שלישית, אין אפשרות לבצע יציאה מלאה מהשטחים, אבל יש אפשרות להתקדם לקראת פתרון חד-צדדי, שעיקרו הפרדה. זו הדרך היעילה ביותר לחיסול חלום הבלהות של מדינה אחת. זה לא הפתרון הטוב ביותר. זה הפתרון הפחות גרוע ביותר.    

אקטיביזם חרדי ואירופי

בין הדין הרבני החליט לחייב אישה, בתהליכי גירושין, למול את בנה. כל יום של סרבנות, כך נפסק, יעלה לה 500 ₪. היא ערערה לבג"ץ. בג"ץ ביטל את הקנס היומי וידון בערעור לגופו. אנחנו בעידן האקטיביזם המשפטי. מתברר שגם בית הדין הרבני נדבק במחלה. משום ששום דבר טוב לא יכול לצאת מהסיפור הזה, וזה לא משנה מה יחליט בג"ץ. התוצאה תהיה אחת.

רק לפני שלושה חודשים החליטה מועצת אירופה להמליץ למדינות החברות לאסור על ברית המילה, בגין פגיעה בזכויות האדם של התינוקות. מועצת אירופה, כדאי לדעת, היא גוף שכולל הרבה יותר מדינות מהאיחוד האירופי. משרד החוץ הישראלי פרסם גינוי חריף. הרי מדובר בפגיעה בקודש הקודשים של המורשת היהודית. להמלצות המועצה אין תוקף מחייב. אבל הרוב הסוחף שבו התקבלה ההחלטה מצביע על הכיוון המסתמן. ולא, זו לא החלטה אנטישמית. באירופה יש הרבה יותר מוסלמים, וההמלצה, שכוללת התנגדות גם למילת הנשים, נוגעת גם להם. לצדה של המועצה פועל גם בית המשפט האירופי לזכויות אדם, שהוא בית המשפט שהיקף סמכותו הוא הגדול ביותר בעולם. ברית המילה הגיעה למועצת אירופה ולבג"ץ. היא עוד תגיע לבית המשפט האירופי.

גלובליזציה של המילה

החלטת מועצת אירופה תמוהה, ויותר מתמוהה, משום עמדת ארגון הבריאות העולמי (WHO) הפוכה לחלוטין. אכן, יש מחקרים רבים ושונים בנוגע לצורך הרפואי במילה. כל צד מציג את מה שנוח לו. אלא שדווקא ארגון הבריאות העולמי סיכם את המחקרים בהמלצה חד-משמעית על קיום המילה. "יש עדויות חותכות" נכתב במסמך של הארגון, "שהמילה מסייעת בהפחתת ההידבקות באיידס".

אלה לא רק המלצות אקדמיות. זה גם מה שקורה בפועל, ודווקא במדינות מתקדמות. בארה"ב, שבה המוסלמים והיהודים הם מיעוט מזהיר, 56% מהרכים הנולדים עוברים מילה לפני שהם עוזבים את בית החולים שבו נולדו. זה לא טכס דתי. הסיבות הן גם תרבותיות וקוסמטיות. כאשר מוסיפים את האחוזים שמקיימים את המילה מחוץ לבית החולים - האחוזים עולים. בקנדה מדובר בכ-32% מהתינוקות. שוב, לא מדובר ביהודים או במוסלמים, אלא בעיקר בנוצרים.

נכון להיום, קרוב ל-100% מהיהודים בישראל, 99% בבריטניה ו-98% בארה"ב - מקיימים את המילה. ההתנגדות בישראל נשמעת על ידי בודדים. יש להם טענות שנשמעות רציונליות לחלוטין. אלא שהדיון איננו רק במישור הרציונלי. משום שהחילוניים האדוקים שמקיימים את הטכס, גם הם, מבינים שמדובר במשהו הרבה יותר עמוק. ברית המילה היא חלק מהאתוס הלאומי. אין שום חוק שמחייב ברית מילה. יש הסכמה חברתית, תרבותית, לאומית. בדיוק כמו הימנעות מנסיעה ביום כיפור. אין חוק, ואין צורך בחוק.

כך שכל מה שצריך לעשות כדי להרוס מנהג מוסכם, שמקובל על קרוב למאה אחוז מהיהודים בישראל, הוא להפוך אותו לציווי בכפייה של מוסד שיפוט חרדי. בית הדין, בפסיקתו, גרם לנזק הגדול ביותר למנהג. הוא העניק את המתנה הגדולה ביותר למתנגדים. עד היום הם היו בשוליים של השוליים. עכשיו יש דיון ציבורי. עכשיו יש מאמרי מערכת. עכשיו משמיעים אותם הרבה יותר. עכשיו יש דיון בבג"ץ, וזה כבר לא חשוב מה יחליט בג"ץ. יותר מזה הם לא היו צריכים. מלאכתם של חילוניים-להכעיס נעשתה על ידי דיינים-להכעיס.

רדיקליזציה ללא כיבוש

סקר שפרסם לאחרונה מכון מחקר גרמני, על עמדות המוסלמים באירופה, מעורר מחדש דיון ציבורי, שאף פעם לא הסתיים. לפי הסקר החדש, המצב לא טוב. 75% מהמוסלמים חושבים שיש רק פירוש אחד אפשרי לקוראן, ו-65% חושבים שחוקי הדת המוסלמית חשובים להם יותר מחוקי המדינה שבה הם חיים. יש שם עוד ממצאים מדאיגים, בעיקר כאשר משווים את עמדות המוסלמים לעמדות הנוצרים באותן מדינות.

בעיקרון, צריך לקחת סקרים כאלה בזהירות. משום שכפי שהעיר אחד החוקרים, יש הרבה סקרים, ופה ושם הם מציגים נתונים סותרים. אמור לי מי הזמין את הסקר, ואומר לך מראש מה יהיו תוצאות הסקר. זה נכון לא רק למוסלמים. הרי אלה שרוצים להוכיח שהיהודים בישראל שונאים מוסלמים או תומכים באפרטהייד, כבר יעשו את הניסוח הנכון או את המניפולציה הנכונה כדי להציג את מדינת ישראל כביטוי העליון לגזענות עלי אדמות. הם כמובן משקרים.

הסקר הנוכחי קצת שונה, משום שהוא לוקה קצת פחות מהטיות פוליטיות. זו לא עוד עמותה שהזמינה סקר-שקר, אלא מכון מחקר שעוסק בתחום ההגירה. האירופים, בהכללה, דווקא נוטים להזמין סקרים מרגיעים, שמוכיחים שהמוסלמים מתונים, משתלבים, סובלניים וחביבים.

ובכלל, הבעיה עם סקרים מהסוג הזה היא שהם גורמים לשתי תגובות מטופשות. האחת עיוורת, מתרפסת ופייסנית. והשנייה גזענית. ה"נאורים" מצויים בהכחשה. הם יחפשו אלף ואחד תירוצים כדי לומר שלא היה ולא נברא, ושאם רק תהיה תוספת חיוכים למוסלמים, ותיפסק האפליה, הם יהפכו לחסידי אומות עולם. פעילי הימין הקיצוני, לעומת זאת, ישתמשו בסקרים הללו כדי לטפח את שנאת הזרים והגזענות. שתי התגובות מחזקות את תהליכי ההקצנה. משום שהפייסנות אף פעם לא מחזקת את המתונים, אלא רק את המוסלמים הרדיקלים. והגזענות, גם היא, גורמת בדיוק לאותה תוצאה עגומה.

צריך רק להוסיף שרבים באירופה, וגם אצלנו, מאוהבים בעמדה שהכיבוש הציוני הוא הסיבה העיקרית לזעם ולהקצנה בקרב המוסלמים. אז הנה, זה קורה באירופה. אין שם עימות ואין כיבוש. אז אולי, רק אולי, אלה לא הציונים שאשמים בכל צרות העולם?

אנושיות ומסתננים

ב"מעריב" פורסם שבמתקן השהייה שאליו זומנו מסתננים "אין גישה בסיסית לשירותי רווחה ובריאות". דווקא יש. חבל שהניסיון להפוך את מתקן השהייה, שמלכתחילה מיועד לחלק קטן מאוד מהמסתננים, למחנה ריכוז, מגיע גם לעיתון הזה.

גם כך, מחנה השהייה מיועד, מלכתחילה, לפחות מעשירית מהמסתננים. מדובר בצעד אחד, בתוך שורה של צעדים, שכוללים הרתעה, חיפוש מדינות שלישיות (שעדיין לא צלח), ומענק כספי - לצורך עידוד היציאה מרצון. יש משהו מטעה בצמד המילים "יציאה מרצון". ארגוני הזכויות טוענים שמדובר בסוג של כפייה. האמת היא, שאף אחד לא יעזוב את ישראל מרצונו. יש צורך בעידוד. ושורת הצעדים שנוקטת רשות ההגירה אמורה לעודד את העזיבה מרצון.

העידוד ליציאה אינו יכול לבוא על חשבון שמירה על צלם אנוש. ולכן, מחנה השהייה עצמו אינו בית מלון אבל גם לא מחנה ריכוז ולא בית כלא. השוהים חופשיים לצאת. היציאה המאורגנת לצעדת המחאה הסתיימה בכך ש-210 מקרב הצועדים הגיעו למתקן המעצר סהרונים. שם זה קצת פחות נחמד. הלקח נלמד. הבריחה נעצרה. במחנה השהייה עצמו התנאים אנושיים. אלה שרוצים לצאת למרווחי זמן גדולים יותר - מבקשים ובדרך כלל מקבלים. הניסיון לסכל את מתקן השהייה - כשל.

בפועל, יש כבר תוצאות. בחודשים הקודמים היו עשרות שהסכימו ליציאה מרצון. בחודש האחרון זה עלה למאות.  

הדר-שטירמר חי ובועט

"עקרונותיה הגזעניים של יהדות ההלכה אינם יכולים להיות שנויים במחלוקת... הגזענות הציונית והישראלית ... המטען ההיסטורי שמקורו המובהק בהלכה היהודית. ... האפרטהייד אפיין את מדינת ישראל מייסודה ... רעיון העוועים הציוני שעל פיו היהודים הם אומה והדבק הנחוץ להמצאתה של אומה כזאת הוא הדת היהודית, על עקרונותיה העתיקים והגזעניים".

הדברים הללו לא פורסמו בערוץ אל-מנר של החיזבאללה, או באל-אקצה של החמאס. דברי התועבה האנטישמיים הללו, שמתחזים לאנטי-ציוניים, פורסמו לפני שבוע בעיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים.

הדר-שטירמר כבר חדל להתקיים. רוחו עדיין מנשבת בינינו. 

לקבלת עדכונים על מאמרים חדשים ועוד,
הצטרפו לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני